שוטר בגן ילדים: ביקורת על "השוטר אזולאי"
מוני מושונוב אמנם מיטיב להיכנס לנעליו של "השוטר אזולאי", אבל כל השאר מאכזב למדי. ביקורת תיאטרון
מוני מושונוב בתור השוטר אזולאי צילום: יח''צ הבימה
הדמויות על הבמה הן ברובן כמו גזורות מקרטון ואינן מסוגלות לעורר תחושות אנושיות של ממש. במהלך ההצגה עוברת דמות תמהונית, אם לא הזויה, שמפעילה קומפרסור בידה. אלמלא היינו בוגרי "תעלת בלאומילך", לא יכולנו לדעת מה דמות זו עושה כאן בכלל. כמו שזה נראה, הוחמצה כאן אפשרות ליצירת סינתזה שאומרת משהו חדש. סתם ציטטה מהלכת.
הריקודים ותמונות ההווי ביפו הם סתמיים, ואפילו ידיו המקצועיות של הבמאי מיכה לבינסון לא השכילו להעניק לפלקטים האלה ממשות אנושית משכנעת. גם השחקנים לא היו יכולים לעשות יותר עם החומרים האלה. אפילו הבמה של בית החייל קיצצה את כנפיהם של מעצבי הבמה (נטע הקר)והתאורה (פליס רוס). אם חיפשנו בנרות איזו פרודיה על המשטרה, או פרודיה בכלל, אפשר לשכוח מזה. נותר רק מושונוב, שגם מצחיק וגם מרגש.
ואמנם, זוהי כמעט הצגת יחיד של מושונוב, שכישרונותיו כבדרן וכשחקן אופי מתמזגים כאן היטב במשחקו המעולה. ישנם משתתפים לא מעטים בהצגה, אך לרוב רמת המשחק הכללית היא בינונית. מתבלטות רק התמונות שבהן נפגש מושונוב עם אנשי המשטרה (אריה מוסקונה ופיני קדרון המצוינים), בעוד שהתמונות האחרות הן אפיזודות סתמיות כאלה ואחרות, שאינן מצטרפות למחזה של ממש אבל, שוב, יש ויש מוני מושונוב - כוכב הזוהר בניסיון הכושל הזה ליצור מחזה והצגה בעקבות סרט.
"השוטר אזולאי", תיאטרון הבימה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם