אחד אלוהינו? ביקורת על הצגת התיאטרון "טאטע"
שלושה גברים מאמינים נפגשים בחדר המתנה של מקובל ירושלמי ומתייסרים על השקרים שהם מספרים לעצמם. התוצאה: אמיתית ונוקבת
בהצגה "טאטע" (בתרגום מיידיש- אבא) נפגשים שלושה גברים בחדר המתנה של מקובל ירושלמי עתיר מופתים וחסידים. אלא שהרב המקובל מתמהמה להכניסם אליו ובין השלושה מתפתח שיח המעלה את חיבוטי נפשם, הקשיים עמם הם מתמודדים במסעם הרוחני והדתי ובעיקר את כזביהם, השקרים שהם מספרים לעצמם ובעיקר את אלה שהם מספרים לאביהם שבשמים.
ראשון המבקרים בבית הרב הוא קיבוצניק לשעבר, שפעם דילג על הגבעות המוריקות והיום, לאחר שחזר בתשובה והתחרד, הוא מתמודד עם עול גידול הילדים ויחסיו המעורערים עם אשתו. הוא בא לאלוהים בטענות: "לא ידעתי שלחזור בתשובה זה להיות כספומט של טיטולים", הוא אומר. באחת הסצנות מתואר כיצד אשתו כורעת ללדת ואילו הוא, במקום לסייע לה, נותר משותק ומבשר לה כי הוא מתכוון להקים סדנא למודעות עצמית יהודית.
מתוך ההצגה
צילום: אמיר שינבוים
הבחור השני, חסיד אדוק של תורת הטבעונות והצמחונות, אינו מסוגל לבלום את תאוות האכילה שבה הוא אחוז. חבריו האקראיים מאמינים כי התרופה שלו היא פטל והחסיד הטבעוני נחרד למשמע הדברים. המבקר השלישי מגיע בשליחות אשתו שזה עתה החלה ללמוד קבלה. היא שמעה על המקובל הירושלמי ושלחה אותו להתייעץ עמו לגבי הוספת האות ה' לשמה של בתם התינוקת.
דמות נוספת בהצגה היא מזכיר הרב, שנאלץ לעמוד בפני תביעות המבקרים להיכנס פנימה לפגישה עם הרב. פעם אחר פעם הוא נאלץ לדחותם בסבלנות על אף שהיה שמח להיפטר מהחבורה הטורדנית. באחד מרגעי הקתרזיס בהצגה, כשהשלישייה משוררת לאלוהים את בקשותיה בתפילת
"עננו", מבקש המזכיר: "עננו. שהרב יתחיל את היום. עננו", וכולם חוזרים אחריו במקהלה.
ההצגה תדבר לכל מי שבימי חייו התוודע לכזבים שאנשים מספרים לעצמם ולסביבה והכול באצטלה של דבקות בבורא ואמונה יוקדת. המסקנה בסופה חזקה, אמיתית ונוקבת, זאת, תחת ההצטעצעות המציפה את השוק הרוחני. מסע פנימי ועמוק לנבכי הנפש היהודית באמצעות רצף רגעי אירוניה, הומור וכאב שורף. את ההצגה ביימה ורדה בן חור ועמלו על כתיבתה צוות השחקנים הנהדר עמרי ורטש, עידו לוינגר ועמיחי חזן. גם מי שאינו אמון על החוגים הדתיים יוכל בהחלט ליהנות מההצגה המפתיעה הזו ולהיחשף לעולם מורכב ומעניין. מומלץ.
"טאטע" תאטרון החאן
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם