עכו קמה מהקרשים: מופע האופרה "שיקוי אהבה" יעלה הערב בעכו

המהומות של יום כיפור 2008 עדיין לא נשכחו, אבל כעת, כשתושבי עכו בני כל הדתות משתפים פעולה בהפקת אופרה, נראה שכור ההיתוך שב לקדמותו. שחר של יום חדש בעיר הנמל הקסומה

יונתן אסתרקין | 6/12/2009 8:30

האופרה "שיקוי אהבה" מאת דוניצטי תעלה הערב בעכו, במסגרת ההפקות הקהילתיות של האופרה הישראלית, שבהן חברי הקהילה לוקחים חלק פעיל בעשייה. יוזמה זו של האופרה הישראלית והמועצה לתרבות ואמנות בקהילה במשרד התרבות מביאה את האופרה ליישובים רבים ברחבי הארץ זה עשור, ומתקיימת השנה בשיתוף המחלקה לתרבות ואמנות בעיריית עכו. הכניסה חופשית.

המופע בעכו. צילום: יחצ

ההפקה מתקיימת בהשתתפות תושבים רבים מכל הגילאים, חברי קבוצות זמר, להקות מחול, מוזיקאים, שחקנים, זמרים - כולם כולל כולם, יהודים כערבים, הופכים במסגרתה לכוכבי אופרה. "קודם כל, זה יפה שבכלל עושים משהו כזה, ובמיוחד בעכו", אומרת אלאה כיאל, רקדנית ערבייה, בלהקת פסיפס העכואית, ילידת העיר ותושבת, "כאן זה לא בדיוק המקום הכי סואן מבחינת אמנות ותרבות, ובעיקר בכל הנוגע לאופרה ולמחול. זה לא תל אביב. בעכו אין הרבה לאן להתקדם, אין תמיכה. הכל בקטן, כמו חוג".

מה מרגש אותך בהופעה הזאת?
"הגודל, הממדים, המקצוענות של המופע-כל זה מרגש נורא. האמת היא שגם יש לי פה סולו, ככה שזה מפחיד ומהנה מאוד גם יחד".

לנוכח המהומות שהיו בעכו בשנה שעברה, איך היו התגובות בשתי הקהילות למופע משותף של יהודים וערבים?
"בסביבה שלי זה היה טבעי לגמרי. בלהקה המקומית ובמופעים אנחנו כל הזמן מעורבבים, יהודים וערבים, וזה בכלל לא משהו שאפילו חושבים עליו. אנחנו באמת פסיפס, כמו שקוראים ללהקה. יש יהודים, ערבים, ותיקים, עולים מרוסיה ועוד ועוד. בהתחלה זה היה מוזר לאנשים, אבל היום זה כבר נראה לכולם רגיל לגמרי".

האופרה מספרת את סיפורו של נמורינו - איכר תמים השואף לזכות באהבתה של בת כפרו, אדינה. אף שהסמל הרברבן בלקורה עושה כל שביכולתו לכבוש את לבה של אדינה ולהינשא לה, נמורינו הוא זה שמצליח בכך, בסופו של דבר, בזכות שיקוי האהבה, או למען האמת, בזכות אהבת האמת שלו. הסוף, לשם שינוי באופרה, דווקא אופטימי: בלי מוות ובעיקר בלי גסיסה של שעה לפניו.

את האופרה עיבד ותרגם לעברית דוד זבה, שגם מנצח על ההפקה. הבמאי הוא דני ארליך, שלמעשה מביים מחדש את האופרה הזו בהפקות

קהילתיות שונות כבר כמה שנים, ובכל פעם לוקח אותה לכיוון אחר, בהתאם לכוחות המקומיים שהוא מוצא באזור. "הרעיון לקחת את כל זה ולמצוא דרך להשתמש בזה בתוך הפקה גדולה ומתוקצבת של האופרה הישראלית, פשוט מרגש אותי", הוא אומר.

"הקהל מקבל גם אופרה ברמה גבוהה וגם חיבור רגשי מקומי להופעה, כי הוא רואה על הבמה את האנשים המקומיים שהוא מכיר מהשכונה ומהמכולת. בהקשר הזה, אגב, הפתיעה אותי גם האחווה בין יהודים לערבים בעיר, דווקא אחרי המהומות של יום כיפור הקודם".

באיזה מובן היא הפתיעה אותך?
"הרגשתי שבהרבה מקרים היה ממש חשוב ליהודים לשתף ערבים בהפקה, ולהפך. נעשיתי אופטימי הרבה יותר ממה שהייתי כשהגעתי לפה. יש משהו בגג המשותף הזה של פרויקט אמנותי, שפשוט מאגד את הקהילה יחד ומשכיח דעות קדומות וחילוקי דעות".