מת על הלא-מתים
העלילה הכללית של "ברוכים הבאים לזומבילנד" אולי צפויה, אבל הבדיחות הקטנות והמבריקות ובעיקר דמותו של וודי הארלסון עושות את הסרט וגם מצליחות בכל זאת להפתיע מדי פעם
ברוכים הבאים לזומבילנד מתוך הסרט
צעיר מתבודד ונוירוטי (ג'סי אייזנברג), שקריינותו מלווה את הסרט, יוצא למסע אל עיר הולדתו קולומבוס שבאוהיו מתוך תקווה חסרת ראיות שמשפחתו הצליחה לשרוד. הוא ניצל מלכתחילה בשל הסתגרותו בביתו, שהובילה אותו לקיים מגע אנושי מינימלי בלבד, וכעת הוא שורד את דרכו בעזרת אוסף חוקי הישרדות שעליהם הוא מקפיד לשמור. בדרכו הוא פוגש קאובוי שדווקא נהנה מכל ציד הזומבים שנכפה עליו (וודי הארלסון) והם מחליטים להתקדם יחד. במהרה הם פוגשים גם צמד אחיות (אמה סטון מ"סופרבאד" ואביגייל ברסלין מ"מיס סאנשיין הקטנה,) ולא מעט זומבים שמסתובבים חופשי ברחובות ההרוסים.
ההשראה המוצהרת ל"זומבילנד" הגיעה מהסרט הבריטי המצליח והמופלא "Shaun of the Dead" ("מת על המתים") מ-2004, שנחשב לקומדיית הזומבים האולטימטיבית, ולאחרונה מופיע גם ברבות מרשימות סיכום העשור בקולנוע (הסרט לא הופץ מסחרית בארץ). "זומבילנד" לא משתווה לו, אבל הוא לא מבייש את רעיון ההשוואה. כמו המקור גם הוא פארודיה סלפסטיקית על סרטי הזומבים הקלאסיים וגם סרט זומבים ז'אנרי בעצמו. הדרך שבה הבמאי והתסריטאים רט ריס ופול וורניק משלבים את המרכיבים הלאו דווקא מקוריים שעומדים לרשותם יוצרת קומדיה משובחת.
ברוכים הבאים לזומבילנד
מתוך הסרט
לעתים זכר הזומבים נעדר לגמרי מהתסריט לטובת האינטראקציה בין הדמויות, אך אל דאגה: בסרט שאינו לוקח את עצמו ברצינות ומודע היטב לשחיקת הנוסחה של מאבק האימה של בני אדם בודדים נגד זומבים בהמונים, לא נשארים יותר מדי בסצנות הכאילו עמוקות. יוצריו זוכרים שהקהל בא בשביל ההנאה, והם מיישמים רעיון שמאפשר לסרט לשמור על אווירת החגיגה - אם כבר הדמויות תקועות בעולם השומם והרצוץ, גם הן רוצות ליהנות.
זומבילנד הוא אולי כינויה החדש של ארה"ב, אבל זהו שם מתאים גם ללונה-פארק שארבעת גיבורינו מחליטים לשים אליו פעמיהם. אחרי חלקו הראשון של הסרט, שבו מתאפיינות הדמויות, העלילה משתנה לטיול קרנבלי מלהיב ומשועשע שהנוכחים בו מקבלים את גורלם
ומחליטים לנצל את מה שנותר מהעולם שהכירו. כמו החוק הנוסף שדמותו של אייזנברג מאמצת במהלך המסע - ליהנות מהדברים הקטנים - הסרט מלא בפריטים ובתחביבים ששווה להישאר בחיים בשבילם.
העלילה הכללית אולי צפויה, אבל הבדיחות הקטנות המבריקות - כמו חוקי ההישרדות שמופיעים כתובים על המסך, החיפוש האובססיבי של דמותו של הארלסון אחרי דבר קטן שיהפוך את חייו למושלמים ומגוון הדרכים הממזריות לחיסול היצורים הרעבתניים - עושות את הסרט, וגם מצליחות בכל זאת להפתיע מדי פעם (ייזכרו במיוחד הסצנות ההיסטריות באחוזה ההוליוודית).
הרגעים המשובחים האלה, יחד עם הרפרנסים הקולנועיים המדודים (שימו לב לדמויות שצצות כשהרביעייה מפלסת את דרכה המדממת ברחובות לוס אנג'לס), התזמון הקומי המוצלח של אייזנברג והארלסון והמשחק על הסטריאוטיפים של דמויותיהם הקולנועיות - החנון הרגיש והמאצ'ו האלים - מניפים את "זומבילנד" מעל קומדיות מתחכמות אל הרף הגבוה שאפשר להגיע אליו והופכים אותו לאחד הסרטים הכיפיים של התקופה האחרונה.
"ברוכים הבאים לזומבילנד" ("Zombieland"), ארה"ב 2009, 88 דקות
נא להמתין לטעינת התגובות
