הזירה הלשונית: קללת החודדה
מקללות שהן איחולים ("תנחתי על מלפפון"), דרך קללות גירוש ("לכי לכי גרושה מטומטמת") וקללות עלבון ("נקע בעיניים יש לך") ועד גידופים ("יא מעפן, יא עקום"). הזירה הלשונית מגישה: כל המילים שהובילו להדחתה של מעיין חודדה מבית "האח הגדול". וגם: כשאומרים "חסר לך שלא", מה בדיוק חסר?
תחום הקללות הוא עניין לשוני חשוב ומורכב. משפחת הקללות מכילה כמה וכמה סוגים, כיוונים ומודלים, והלקסיקון של מעיין חודדה לא פוסח כמעט על אף אחד מהם. אם מותר בכל זאת לומר מילה טובה, הגברת יצירתית בעליל, ועם ראש אחר היתה יכולה לעשות גדולות בשדה השירה העברית. אחרייך, מעיין.
קללות שהן איחולים. הקללה הקלאסית, המאחלת למקולל שיקרה לו משהו רע מאוד. התנ"ך מלא קללות מסוג זה, מהקללה בה קוללו אדם, חווה והנחש, ועד "יימח שמו וזכרו", על פי תהילים. גירסאות מודרניות: "יחרב ביתך" (מערבית), "שתמות בקבר השחור של היטלר" (גירסת הילדים, שנות החמישים).
- גירסת מעיין חודדה: "תתפוצצי, תעלי ותרדי ותנחתי על מלפפון!".
קללות גירוש. מתמצות במילה אחת: "לֵך", וממנה פיתוחים רבים: "לך לעזאזל", "לך לכל הרוחות", "לך חפש את החברים שלך", "לך תמצא מי שינענע אותך", "לך תקווד" המופיעה עתה בשלטי חוצות בכתיב מוזר: "לך תכבד", וסתם, בנימת זלזול תהומית: "ל...ך". הדפוס הזה נשמע בשפות שונות שהשפיעו על העברית כמו יידיש, גרמנית, אנגלית ורוסית, אך יש לו שורשים גם במקורות מאוחרים.
- גירסת מעיין: "לך עם השקית חלב הזאת (מדובר באלין)"; "לכי לכי גרושה מטומטמת, לכי לחושות ברמלה".
קללות איום. במשפחת הקללות הזו לא רק יקרה למקבל הקללות משהו רע, אלא אני, המקלל, אדאג אישית שזה יקרה.
- מעיין: "וואי אם היינו בחוץ, באמא שלי הייתי נותנת לך לשתות מהניאגרה יה כלבה".
קללות עלבון. קללת עלבון מאתרת את נקודת התורפה של המקולל וננעלת עליה. בדרך כלל קללות כאלה מופנות לבעלי מוגבלות כלשהי, ולאו דווקא קיצונית: נמוכי קומה, ממושקפים ועוד. בתחום זה חודדה היא מועמדת ודאית לגמר בכל תחרות קללות.
- אלין הפוזלת מוציאה ממעיין את המיטב: "תעשי סולחה בין העיניים שלך", וגם "נקע בעיניים יש לך יא מגעילה!".
קללות פגיעה במשפחה. זו חטיבת הקללות הרחבה והפופולרית ביותר. גם לה שורשים במקורות: "לבושתך ולבושת ערוות אמך" (שמואל א), "בן זנונים" וכן "אשת זנונים", "ילדי זנונים" ועוד. ובשפות זרות: son of a bitch וכן son of a whore. האמא הזונה או אזכורים מיניים פוגעניים של האם מככבים במגוון שפות שחלקן
- מעיין לא הספיקה להכניס את המשפחה לתמונה, כנראה לא נתנו לה די זמן.
קללות אתניות. פגיעות ישירות במוצאו או דתו של המקולל, מאושיות עולם הקללות. ניבול פה וגזענות מסתדרים מצוין.
- מעיין חודדה על אחת הדיירות: "גרוזינית מסריחה עם קוקיות בגב", וגם "שמש שזורחת מתוך ישבן גרוזיני ישר אל תוך הפנים שלכם".
גידופים. צורת היסוד של הקללות, מילות גנאי בוטות מכל הסוגים, מ"מניאק" ועד "זבל", כולל "מילת שלושת העיצורים" מן השורש זי"ן (ראו בהמשך). בעניין זה השמיעה מעיין שאלת תם: "חרא זה מילה גסה??". אז כן, מעיין, תשאלי מה קרה ליולי תמיר.
- הארסנל של מעיין בקטגוריה הזו מלא ומכוון לבני שני המינים: "יא חתיכת מעפנה, יא מגעילה". "יא מעפן, יא עקום, יא מגעיל!!"
קללות שרשרת. רצף בלתי ניתן לזיהוי, ולהלן דוגמית מבית היוצר של מעיין שאחריה אפשר ואף רצוי ללכת להתרחץ: "נערת ליווי, כלבה, זונה, אפרוח בלונדיני מעצבן ונטפל, קספר, פאריס הילטון, מעאפנה עם פרצוף של ביצת עין";
ולמי שלא בא על סיפוקו גם: "אף אחד לא יתחתן איתך כי את עגבנייה למטבוחה! גם בעלך תפס שכל וזרק אותך! לכי תוציאי שחורים מהתחת של אלירז! זין גדול אני שמה עלייך!".
וסיום פואטי. בעצומה רבת חתימות להדחתה של מעיין השמיעו החותמים את דעתם על הגברת. חלק מדבריהם לא היו מביישים את מיטב הקללות שלה עצמה: "שמנה מטומטמת ובהמה", "ילדה קטנה ומפגרת", "להעיף את הקובבה על טיל בליסטי ישר לפרצוף של אחדמדינג'ד או של נסראללה", ואפילו "תעיפו את הערבייה הזאת". "הערבייה" באמת, פותנה, היא אחת הדמויות היותר מרשימות ומעוררות כבוד בבית הזה, גם בהתנהגותה, וגם בלשונה.
"הצדק תמיד צעיר והמשפט תמיד בריא" (שמעון פרס מלטש את אהבתו לחידודי לשון בתגובה על משפט דמיאניוק "שכבר אינו בריא וכבר אינו צעיר").
"ממשלת הקרעכצן" (נדב פרי, הכתב הפוליטי של ערוץ עשר, בעקבות ההסכמה המגומגמת של השרים לתוכנית ההקפאה).
"תסמונת הילד המנוער" (בעקבות התגברות מקרי מוות כתוצאה מטלטול תינוקות).
"כשבדובאי מתעטשים בהודו חולים בדלקת ריאות קשה" (פרשן כלכלי בעקבות המשבר הפיננסי במפרץ).
אדל ממן מאשדוד טילפנה אלי השבוע והציגה את עצמה. היא נצר למשפחת טולדאנו שהתיישבה בטבריה באמצע המאה ה-19, והיום היא בת 95.
"יש לי", אומרת אדל, "בני נינים. אלה איך קוראים אותם?"
אני עונה: "על פי התנ"ך הם נקראים חימֵשים".
"את זה כבר אני יודעת", אומרת אדל נמרצות, "אבל אני, איך קוראים אותי, מה אני בשבילם?"
שאלתה של אדל נקשרת לדיונים קודמים במדור. שם רשמי למצבה המבורך של אדל אין, וגודלה של קבוצת הנדרשים לשם הזה אינה מצדיקה ישיבה דחופה של מליאת האקדמיה ללשון. הצעתי לאדל שתיקרא מעתה "סבתא רבתא גדולה". נדמה לי שאהבה את הרעיון, וכמו שהיא נשמעת נצטרך להמציא לה כינויים נוספים בעתיד, עד מאה ועשרים.
שיבולת מאזור המרכז שואלת: מה מקור הביטוי "צמר-גפן"? מדוע באנגלית אין אבחנה בין החומר הגולמי "כותנה" לבין המוצר שאנו מכנים צמר גפן?
צמר גפן מופיע במשנה, וכאן פירוש המילה הוא צמח הכותנה, שגדל בקרבת גפנים. במסכת כלאים נכתב: "גפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת. רבי מאיר אומר, אף צמר גפן אסור ואינו מקדש". בעברית החדשה השם ניתן למוצר המיוחד העשוי מסיבי כותנה ומשמש בעיקר להיגיינה, גם בהשפעת המקבילה בגרמנית לכותנה: Baumwolle (צמר עץ). באנגלית נהוג לצמר גפן השם cotton wool (צמר כותנה), כך שהמרחק בין השפות כאן אינו גדול.
אבי מחיל המודיעין שואל בדבר הביטוי: "חסר לך שלא...!!". מה בדיוק חסר למי שלא יעשה את המעשה?
הביטוי "חסר לו ש..." חובר לביטוי מקובל אחר "רק זה חסר לי!", שפירושו: יש לי צרות רבות, והנה עוד צרה אחת מתרגשת. לביטוי הזה מקבילות ביידיש (מער פעלט מיר ניט!), וכן בגרמנית, בצרפתית וברוסית. ביידיש בעקבות הגרמנית יש גם קירבה בין פעלט שפירושו חסר, לבין פעלער, שפירושה שגיאה, וייתכן שיש כאן גלגול משמעות מ"הוא יעשה שגיאה אם...," שתורגם לעברית "חסר לו ש...".
יש לך שאלה שתמיד רצית לשאול בענייני לשון? ראית או צילמת מודעה או תמונה שיש בה עניין לשוני? שמעת ביטוי סלנג שכדאי לשפוך עליו אור? הילד השמיע הברקה לשונית מהממת? שלח/י באמצעות "כתוב לעורך".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם