זה שמעל למצופה
אלבומו החדש של דני סנדרסון "לא יפריד דבר" אמנם לא מחדש רבות מבחינה אמנותית, אך הוא משלב בצורה מושלמת בין עצב, שמחה, מתיקות אופטימית וציניות פסימית
דני סנדרסון, אתה לבד
דני סנדרסון הביא למוזיקה הישראלית של שנות ה-70 ז'אנר חדש ולא מוכר שאפשר לכנות אותו כ"רוקנ'רול משעשע". מאז ועד היום הוא כמעט ולא סטה מן התדמית שנוצרה לו כבר אז של "וודי אלן המזמר" אם תרצו, לעומת הקהל הישראלי שנע ונד בין הערצה המונית בתקופת כוורת וגזוז, להתעלמות מסוימת בתקופת אלבומי הסולו.
ובכל זאת סנדרסון לא נכנע לתכתיבי הקהל, וכעת, כשהוא מתקרב לגיל 60 הוא מוציא אלבום סולו נוסף בשם "לא יפריד דבר" כשהוא אוסף לצידו כשותפים ליצירה חבורה צעירה של נגנים מוכשרים - כפיר בן ליש ותמר אייזנמן על הגיטרות, יותם בן חורין על הבס, שי וצר על התופים, שאול עשת על הפסנתר והקלידים וקרן מלכה בשירה ובקולות רקע.
מדובר באלבום הסולו הטוב ביותר שהוציא סנדרסון עד היום. הוא אמנם לא מחדש רבות מבחינה אמנותית, אך החיבור בין המילים, הלחנים, הנגינה והסאונד מייצר אלבום מאד קוהרנטי שמשלב בצורה מושלמת בין עצב, שמחה, מתיקות אופטימית, וציניות פסימית.
סנדרסון הגדיל לעשות ומעבר לבחירת נגנים צעירים ומוכשרים על מנת לרענן את הסאונד הכללי של האלבום, הוא גם החליט לתת להם לשיר במקומו בחלק נכבד מן השירים. למעשה מתוך 13 השירים שבאלבום, חמישה מהם מושרים בידי הנגנים ("רולטה" על ידי תמר אייזנמן; "על גדות הנחל" על ידי כפיר בן ליש; "אם בחיים לא נאהב" על ידי יותם בן חורין; "כמה?" "ו"מהשתיל הזה" על ידי קרן מלכה).
דני סנדרסון ולהקתו
צילום: עומר מסינגר
אחד הבונוסים המעניינים שמצורפים לאלבום (מלבד שיר הבונוס "זאת שמעל למצופה") הוא DVD שנקרא "מאחורי האלבום", וכשמו כן הוא, מתאר כ-25 דקות ערוכות של העבודה על האלבום בחדר החזרות ובאולפן ההקלטות. מדובר בסרטון משובב נפש, שבו מתגלים לא רק ההוויי וההומור שמאחורי העשייה, אלא גם המחלוקות המוזיקליות והעיבודים שמשתנים תוך כדי עבודה.
ניתן להגיד שהאלבום החדש של סנדרסון הוא לא השקעה כלכלית כדאית, אבל דווקא בשל כך אפשר להוריד את הכובע בפני כל האנשים שלקחו חלק בהפקתו ובראשם סנדרסון עצמו, שלא התרשל והוציא לאור אלבום מושקע שכולל מלבד צוות הנגנים הקבוע,
גם תוספות של רביעיית כלי מיתר ושלישיית כלי נשיפה, וכמו שהוזכר לעיל גם צוות צילום, עריכה ובימוי שתיעד את ההקלטות ויצר סרטון בונוס מעניין.
כיוון שהקו המוזיקלי של האלבום מזכיר מאד את ימי גזוז, דודה וכוורת עם המון הרמוניות קוליות ושירים נעימים, מצחיקים ובעיקר כיפיים, ניתן להניח כי מעריציו הוותיקים של הזמר יאהבו אותו עד מאד. אך גם מי שאינו נמנה עם אותה קבוצה, יכול למצוא בו עניין וליהנות ואולי אפילו לגלות שתמר אייזנמן שרה לא רע בכלל גם בעברית. בעיניי לפחות, היא הבונוס העיקרי באלבום הזה, או במילותיו של דני סנדרסון - "זאת שמעל למצופה".
בואו להמשיך לדבר על זה בפורום מצעדים וביקורות מוזיקה -
נא להמתין לטעינת התגובות
