סינגולר: טיפול זוגי
ריטה וכנסיית השכל נעימים, סאבלימינל ודנה אינטרנשיונל מרקידים, איתי פרל ודנה ברגר חמודים ותמר אייזנמן ואסף אבידן גרוביים. לאון פלדמן זנח השבוע את כיסא מבקר הסינגלים והפך ליועץ זוגיות. ויש גם שיפוט מהיר
הדואט הראשון ברשימת שיתופי הפעולה שלפנינו הוא במקור שיר עם פרסי, שהובא על ידי אחת הנציגות הגאות של העדה, ריטה, למופע המשותף שלה עם כנסיית השכל "היינו עושים אהבה".
הכנסיה כבר הוכיחה שהחיבורים איתה הופכים את המתחבר עמם לחיוני, חי ומאוד מרגש. מנקמת הטרקטור, פורטיס, אלג'יר, וכמובן בחיבור עם זהבה בן או תזמורת בת 40 נגנים - כך גם החיבור בין ריטה לכנסיה מאוד מוצלח. גם ללהקה החיבור הזה עושה מאוד טוב. ריטה, אחת הפרפורמריות
העיבוד הפולקי ששואב מהבלקן המגרב ומהרוקנ'רול מושלם והתוספת של הנגנים האורחים, מחיים אוליאל, אורי מיילס ועד לנגני כל המיתר, הופכים את השיר הזה, וכפי שזה נשמע גם את כל המופע לחגיגה אתנו ישראלית, גרובית וכיפית ביותר. שילוב מנצח, שיר מצוין.
ציון: תשע
התוספת: ריטה שרה בפרסית
מבלי להתעכב על הפרשנות האם זאת התשובה של פרל לאותו "איתי", לולי, הדמות אליה מושר השיר, במקרה הזה היא רק אוזן קשבת, אולי למכתב שנכתב על ידי בעלים של לב שבור או אהבה שנגמרה, מבחור שמתגעגע וחוזר לעשן. השיר מבוצע על ידי השניים - קול נשי משתלב בקול גברי, ולטעמי זאת החלטה מרעננת ביותר. השיר גם מושר בגוף זכר, על כן הפרשנות שלי לקולה של דנה היא כאילו היא לולי, זו שמקריאה את המכתב, בקול (שני) ורם. יש יגידו רם מדי ואפילו מאפיל על קול הבס האוורירי של איתי. בקיצור, במיקס הסופי, לא שומעים כמעט את איתי, וחבל.
אבל נעזוב את הדקויות האלה שממילא לא מענינות את רוב המאזינים, כי מה שמתקבל בסוף הוא יופי של דואט, שמזכיר לי עד כמה מרגשת דנה יכולה להיות גם כששרים איתה גברים (געגועי ללהקת בלאגן) ועד כמה זה קשה להפסיק לעשן. אני חייב גם לציין לטובה את ההפקה הקפדנית של לואי להב ואת תפקיד הטרומבון הצרוד שעושה פה יאיר סלוצקי, אותו תפגשו גם בחטיבת כלי הנשיפה בשיר מהאייטם הבא.
ציון: שמונה זוגי
התוספת: שנה אחרי שהוציא את אלבומו השני "מים מתחת לגשר", יצא איתי פרל למסע הופעות בן חודשיים אותו תיעד בסדרת כתבות מרתקות שפורסמו כאן בתרבות nrg.
אפרת גוש חוזרת עם אלבום חדש, אחרי פרידה מתוקשרת, כבר לא ילדה מתפנקת, אלא בחורה סקסית וצעירה, עם המון אנרגיות שרוצות לבלוע (בכל מובן) את העולם. הי, אני לא סקסיסט צהוב, תקשיבו למילים ובכלל, מספיק עם ההתחסדויות, זה בסדר גמור שגם בחורות ישראליות ישירו על חיי המין שלהן, למה להשאיר את זה רק לבריטיות אנמיות עם תסרוקות מוזרות? גם לגוש יש תספורת מגניבה.
וברצינות, אם כבר מדברים עליהן, על הבריטיות האלה, אז נכון, ההשוואות המתבקשות לאיימי ויינהאוס מוצדקות, אבל רק מחמיאות לגוש לטעמי, ולא מורידות במאום מהכיפיות ואיכות הבון-טון של השיר הזה. תמיר מוסקט, שכאן אם תרצו מתפקד על תקן מארק רונסון המקומי, הפיק להיט פאנקי, קליל, קליט ומאוד גרובי למילים וללחן של גוש, שמלבד איכויות הכתיבה השובבות, מספקת פה גם הופעה תיאטרלית מאוד מרשימה מבחינה קולית. גרובי בייבי.
ציון: תשע פאנקי פנקי אותי.
התוספת: כחלק מהעבודה על השיר הזה ויחד עם אהבתה לסטייל ואופנה, גוש צילמה יחד עם הבמאים גיא כושי ויריב פיין לא פחות משבעה קליפים לשיר הזה, והכל ב-24 שעות. כבר אמרנו שהיא רוצה לבלוע את העולם? You go girl!
בדואט השלישי שיש לפנינו אתם מוזמנים להכיר את הסאבלימינשיונל - מכונת מוזיקה מבריקה, נוצצת ומהונדסת המורכבת מראפר, אוטוטיונר ושתי מילים מסומפלות של זוכת אירוויזיון טראנסית (את רואה סתיו, אני מפנים את ההגדרות).
זהו להיט דאנס מועדונים, מאוד מעודכן מבחינת הסאונד האלקטרוני ועם טקסט מיני מרומז בבתים. יש פה כמה שניות של דנה שתורמת את קולה בשני משפטים וחצי: ההוק "עליי, עליי" ולחשושי "סקסי סקסי בוי". אני לא מבין למה בחרו להציג את זה כדואט, אבל אין לי ספק שזה ישמש ככרטיס VIP לסאבלימינל גם לקהילות שעדיין לא רוקדות לצליליו.
אבל זהו גם טראק האוס די סטנדרטי ואפילו קר ופלסטי, שיכול לשמש כג'ינגל לחברת פוליאטילן ולאו דווקא להזייה הערפדית נוטפת הדם של הסאב. אני בטוח שמה שאני כותב לא ישפיע כהוא זה על כמות ההורדות ועל מספר הפעמים שזה יושמע על רחבות המועדונים, אבל זה ממש לא משנה. כי אני גם בטוח שקובי שמעוני יודע בעצמו, שהשיר הזה הוא רחוק מהיפ-הופ כמו שהוא רחוק היום מהצל.
על כן מעניין מאוד יהיה לשמוע מה יביא לנו אדריכל ההיפ-הופ הישראלי באלבום המלא, האם נשמע שם קריצות נוספות לתחומי אלקטרוניים אחרים? אולי טראק דאנס חסידי עם ישי לפידות? הכל פתוח, עוד לא מאוחר.
ציון: שבע
תוספת שוקו? מישהו עוד זוכר שכבר לפני עשור הוא בחש בקרלו?
להאזנה לשיר "עליי" פלוס ריאיון קצר עם השניים
האלבום השני והמצופה של תמר אייזנמן "Gymnaium" אמנם כבר נמצא בחנויות, אבל רק בתשיעי לדצמבר היא תשיק אותו באופן רשמי. בהשקה היא תארח את בן עירה, הירושלמי אסף אבידן איתו שיתפה פעולה באי-פי הראשון שלו, ויחד איתו ועוד כמה אמנים ששרים בלעז (נובלמן, איזבו וגבע אלון לדוגמא) החדירה אנגלית של ישראלים לרדיו המקומי.
המהפכה הזאת, שנראית לי טבעית ומוצדקת, זכתה עד לפני כמה שנים לביקורות והרמת גבות, אבל היום, כשאפילו ברשת ג' כבר מותר להשמיע ישראלים ששרים באנגלית, אפשר להתפנות לדיון הבאמת חשוב: המוזיקה שלה. ומבחינה זאת מדובר ביוצרת מקורית, גיטריסטית מצוינת, זמרת מוכשרת וכותבת שנונה.
באלבום הזה היא גם מתגלה כמפיקה מוזיקלית לא רעה בכלל, ולראיה קבלו את השיר הזה, אשר גם מביא אחלה שילוב קולות בינה לבין אבידן וגם משופע בטוויסטים מוזיקליים מקוריים לכל אורכו. כמו כן מאוד מעניין לשמוע את האורח, שאט אט הופך לפנומן עולמי, בסביבה מוזיקלית קצת שונה מלהקתו המוג'וז, ולהוכיח עוד פעם, שהוא לא פוני של טריק אחד. אחלה דואט
ציון: eight
את תופסת? הזמנה וירטואלית יפהפיה להופעת ההשקה בזאפה החודש
ליבי - כיסים: השיר השלישי מאלבום הבכורה של ליבי, מבולטי גמר העונה השישית של "כוכב נולד", הוא שיר שקט ורגוע, כמעט שיר ערש, שבא להראות גם את הצד הרגיש והמרגש בשירתו החשופה, כשהוא מלווה עצמו בגיטרה בלבד. גם הטקסט היפה על כך ש"כסף לא יכול לקנות את האושר" מדבר אלי, ובתור מי שאין לו הרבה כסף, הוא מנחם אותי לחלוטין. אני מאמין בבחור הצעיר הזה שבשבוע הבא ימלאו לו עשרים בלבד, ויהיה בהחלט מסקרן לעקוב אחרי הקריירה שלו. יש לי תחושה שהוא כאן כדי להישאר.
דרור שוסטק - שומר השער: אחרי הקריירה של דרור שוסטק אני דווקא עוקב כבר זמן מה. מאוד אהבתי את שני האלבומים המקסימים עם להקת האנשים אותה הנהיג, ואני מאוד אוהב גם את הפאזה הנוכחית, בה הוא ממשיך את יצירתו הרגועה והמרגשת בשיר הזה, שיוצא לקראת אלבומו הראשון כסולן. זהו שיר על חיפוש עצמי, עם מסקנות די קשות שעטופות באווירה מאוד נעימה ורגועה. את הדיסוננס הזה עוטף גם צליל ישראלי מאוד מיוחד, שלדעתי הגיע עם העבודה באולפן של דודי לוי, שנוכחותו מורגשת בהפקת השיר. מרגיע ונעים.
ליהי עטר - איך: לפעמים, כשיותר ממחצית הסינגלים החדשים מכילה שירים של זמרות חדשות שאני לא מכיר, אני מרגיש כמו תייר בסין, כולן נשמעות לי אותו דבר. כמובן שלאחר כמה שניות, גם של האזנה וגם של התבוננות בסינים, מתחילים לזהות את הייחוד, אבל עדיין, ההלם הראשוני, תופס אותי בכל שבוע מחדש. כל כך הרבה כשרונות, וכולן מיוחדות, מרגשות, חשופות, חורפיות, מיניות, אמהיות, מחפשות, מסקרנות, מעודנות, מחוספסות ועוד ועוד ועוד. גם ליהי עטר, זמרת אליה התוודעתי השבוע היא אחת כזאת, מישהי שרק מבחן השירים הבאים, ההתמדה ואולי גם איזו התייחסות במדור ביקורת סינגלים, יוכיחו האם היא באמת תישאר בתודעה ואני אוכל להתחיל להבדיל. בינתיים, היא סינית בשבילי.
Shirat - ice eden: גם שירת היא קול חדש בנוף המקומי, אבל בניגוד לפסקה הקודמת, כאן בהחלט ניתן לזהות משהו מיוחד כבר בשמיעה הראשונה. מפרייזינג השירה המיוחדת באנגלית, שמרפרפת עם ההגשה של טרייסי צ'פמן או טורי איימוס, גם העיבוד הפולקי שנודד בין דרום אמריקה למשהו מאוד ישראלי ותחושה כללית של משהו אחר. אבל כמו בפסקה הקודמת, גם במקרה של שירת חובת ההוכחה מונחת בשירים נוספים שיצאו, בהם תצטרך לשמר את אותה ייחודיות מסתורית שקיימת בסינגל הזה. בהצלחה.
שגיב שבתאי - בניין משושה: אם היה לנו את אדריכל ההיפ-הופ לפני כמה מאות מילים, אז קבלו את המנון מתווכי הדירות: שגיב שבתאי חיבר שיר על בניין תל אביבי, לא סתם בניין, זהו בניין משושה. אם יש איזה מסר בשיר, אני ממש לא קלטתי אותו, מה שכן הצלחתי לקלוט זה שבשיר הוא לובש תחתונים ורואים שיש לו תותח... מממ איך לומר בעדינות? בדיוק. יותר בעדינות חביבי. נ.ב שמעתי שמתפנה חושה בסיני, אולי שווה לך לכתוב עליה.
נא להמתין לטעינת התגובות
