המיקסטייפ של אטליז
להקת אטליז מוציאה אי-פי חדש ובוחרת עבורנו עשרה שירים אהובים. לי טריפון על שתי יוצרות דומות ושונות, עמרי הנגבי על הקלילות של פיניקס מול האפלוליות של פיבר ריי וגיא בן שטרית על מחאה של איש אחד
Wolfmother - Joker And The Thief
גיליתי אותם במקרה בשיטוטיי ביוטיוב, כשניסיתי למצוא את השיר " Cry Wolf" של א-הא. הם להקת רוקנ'רול פשוט וטהור כמו של פעם.
צלופח זה - אנסו אותי ג'וקים
פרויקט שירי מחאה של איש אחד שהוא תופעה, שמעטים זכו לראות. הוא הגיח מהסצינה של הנערים הפאנקיסטיים שמזוהים עם ערן נקש והמסיבות האלטרנטיביות שלו. הוא זכה לחמם את אחת ההופעות
ווילקו - Hell Is Chrome
ווילקו זו להקה שנוטה לעבד את שיריה באופן שבו תמיד יש מגוון רחב של סאונדים ועוצמות אבל גם הרבה אוויר, שקט ואיפוק. זה מעניק למוזיקה שלהם גודל וכוח, ובאותו הזמן שומר עליה אצילית וצנועה. השיר שלקוח מהאלבום "A Ghost Is Born" הוא השיר שאני הכי אוהב שלהם. בזכות השירה העדינה והמרתקת של ג'ף טווידי, ובזכות הסולו המעיף שמפתיע שם באמצע.
קלקסיקו - Black Heart
לאחר הופעתם המצוינת של קלקסיקו בארץ, החלטתי לתת ייצוג הולם. התיזמור שנכתב לשיר המדהים הזה העיף אותו אל הליגה העליונה ביותר מבחינתי, הוא גרם לו להיות טיימלס.
עמית ארז - Secret Cards
זה לא סוד שעמית חבר טוב ושאף ניגנתי איתו את השירים שלו, אבל זהו לא מקרה של אינטרס משותף. יש פה הערכה טהורה למה שהבחור הזה עושה מעבר לעובדה שהוא גיטריסט האקוסטית הכי טוב בארץ ושיחנקו נגניי ההפקות. הוא גם מלחין יוצא דופן והשיר הזה לוקח אותך למסע מרגש מתחילתו המינורית ועד לסופו האפוקליפטי עם נגינה מרהיבה של מוזיקאים מהשורה הראשונה, דרך הטקסט והלאה ללחן המעניין והמיוחד. אני מת על השיר הזה וימותו הקנאים.
דיוויד בואי - Five Years
מסע בזמן לסוף שנות השישים. השיר מתחיל במקצב תופים פשוט וגאוני וממשיך לספר על אותה תקופה של כלום בלונדון - אין עבודה, אין כסף, אין עתיד, אין אמנות, עד שבא בואי וכתב על זה שיר. הוא מונוטוני ברמת המבנה, אך לא משעמם לרגע והוא מצליח לסחוב אותי בית אחרי בית לתוכו, ולקראת הסוף שצעקותיו של דיוויד הופכות לבכי שם אני באמת נפעם. השיר נגמר באותו מקצב הפעם בפייד אאוט גאוני ומרגש. מעורר השראה.
פי ג'יי הארווי - Grow Grow Grow
כהרגלי, בכל תקופה אני שוקעת לתוך אלבום או אומן מסוים וטוחנת לו ת'צורה... לאחרונה זה קורה לי עם פי ג'יי הארווי ועם האלבום שלה "White Chalk". אם אני צריכה לבחור שיר מתוכו זה כנראה יהיה "Grow Grow Grow"
סנטיגולד
יוצרת אחרת ושונה בתכלית השוני מפי ג'יי, עושה לי את זה מאוד לאחרונה, קוראים לה סנטיגולד ןלאלבום בכורה שלה "Santogold", והיא פשוט מגניבה בטירוף. קשה קצת לבחור שיר אחד מהאלבום כי רוב השירים די משדרים על אותו הגל, אבל ממש כיף להיכנס לראש שלה ופשוט לתת למוזיקה להתנגן.
האמת היא שאם אני חושבת על זה לרגע, יש בהחלט מן המשותף לשתי היוצרות האלו. שתיהן מייצרות את העולם המוזיקלי שלהן בלי פשרות ועושות לגמרי מה שבא להן, ויש להן את הקו הייחודי והמזוהה שלהן וזה ממש ברור שאו שאוהבים את זה מאוד או שלגמרי לא, וזה כנראה אחד מהערכים האהובים עלי אצל אומן.
פיבר ריי - When I Grow Up
אני מת על פיבר ריי, פרויקט נוסף של Karin Dreijer Andersson חצי הצמד The Knife. אלבום רצוף שירים מהפנטים עם ניחוחות פרינג'-אייטיז עזים (אבל מהזן שמשאיר ריח טוב). מכל השירים שבאלבום אני הכי אוהב את "When I Grow Up".
פניקס - Listztomania
שלוש שנים לקח לפניקס להוציא אלבום חדש, אבל נראה שזה היה שווה את זה. להקה בלתי מחייבת שתמיד עושה לי טוב כשאני שומע אותה. "Lisztomania", השיר שפותח את האלבום החדש הוא בדיוק כל מה שאני אוהב אצלם.
להקת אטליז משיקה כעת אי-פי בן שבעה שירים בשם "Delicately Vialent". ביום שני ה-30 בנובמבר הם יופיעו במועדון הבאסס בירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
