מגדל השן
שלומי שבן הוא אמן יוצא מן הכלל, ואלבום הקאברים החדש "מגדל הפזמון" הוא אחת מפסגות היצירה שלו, בו הוא חושף בפני הקהל את כשרונו האדיר כנגן, מעבד, מתרגם ומבצע
אולם לכל כלל, כידוע, יש יוצא מן הכלל. ובמקרה הזה שלומי שבן הוא אמן יוצא מן הכלל על כל המשמעויות שמשתמעות מן הביטוי הזה. "מגדל הפזמון" הוא אלבום מופת שמראה כיצד אפשר להוציא אלבום קאברים מבלי שיורגש כי מדובר בשירים מוכרים.
ההצלחה האמנותית של האלבום נמצאת ראשית כל בבחירת השירים. לא מדובר באלבום של להיטים. כך למשל בחר שבן מהרפרטואר של שלום חנוך דווקא את השיר "תאונה" מהאלבום הקלאסי "חתונה לבנה", שלא נחשב לאחד מלהיטיו של חנוך. גם מאיר אריאל זכה לגרסת כיסוי מלאת חיים לשירו החידתי "דאווין של שיר מחאה".
בחירת האמנים הייתה גם היא מגוונת כך שלצד חנוך ואריאל נוכחים באלבום אמנים עבריים נוספים כמו להקת הבילויים, סשה ארגוב, ע.הלל ודוד אבידן. גם היוצרים הלועזיים, וביניהם לאונרד כהן, פרדריק שופן, רנדי ניומן, ז'אק ברל וז'ורז' ברסאנס, שזכו לגרסאות כיסוי באלבום, מגיעים מז'אנרים מוזיקליים שונים, ממדינות שונות ומתקופות שונות. שבן מפרק את השירים ומרכיב אותם מחדש תוך שהוא עושה שמות בקלידי הפסנתר ומוציא מתוכם צלילים ומקצבים מרתקים.
שלומי שבן
יח''צ
אך על אף נגינת הפסנתר המופלאה של שבן, אין לטעות ולחשוב שמדובר באלבום שמטרתו להציג את הווירטואוזיות שלו כנגן. הפסנתר משמש ככלי שרת בידי שבן על מנת להביא אל מרכז הבמה אוסף של טקסטים מופלאים מהארץ ומהעולם ולתת להם את הכבוד הראוי דרך האינטרפרטציה האישית שלו.
האלבום מכיל אוסף של פנינים טקסטואליות כמו הדימוי של מאיר אריאל לבכי של דורה ב"דאווין של שיר מחאה" ("משקולת בחזה נופלת לה דרך העיניים לכרית"), השנינות והתחכום של ימי ויסלר מהבילויים ב"שגר פגר" ("ואגב אם תפתחי לי - תראי שאין בי עכבות רק עקבות של נקבות ועקבים"), הרומנטיקה של ז'אק ברל ב"אל תלכי עכשיו" ("אל תלכי עכשיו/ לך אמציא מילים/ צירופי צלילים/ שיובנו רק לך/ אספר
לך איך/ פעמיים לב/ של אותו אוהב/ מתלקח בך") והדימויים הנוגים והיפהפיים של ז'ורז' ברסאנס בשיר "להוליך שולל את המוות" בו מתואר נסיון התחמקות ממותו המתקרב של המשורר ("זו רק דרך להקהות/ את פקיד שומת-הבלהות/ ולהרגיע את מחול/ הגרגירים בשעון החול"). השליטה של שבן בפסנתר עוטפת את השירים בצורה מושלמת ולא מורגש שם חסרון של אף כלי.
"מגדל הפזמון" הוא אחת מפסגות היצירה של שלומי שבן, ובו הוא חושף בפני הקהל הישראלי את כשרונו האדיר כנגן, מעבד, מתרגם ומבצע, במלוא העוצמה ובאופן בלתי מתווך. אחרי אלבום מופתי שכזה, כל שנותר הוא לחכך ידיים בהנאה ולצפות בקוצר רוח ליצירה הבאה שילחש לנו שבן ברכות מתוך המרפסת שלו במגדל הפזמון.
"מגדל הפזמון", שלומי שבן
נא להמתין לטעינת התגובות
