מתגלגלת: ביקורת על "תחליקי"
ב"תחליקי" מצליחה נערת הזוהר דרו ברימור לביים דרמת התבגרות סבירה פלוס, ששואבת בחינניות מיצירות קולנועיות קלאסיות. שניצר מופתע
ובכן, זה עלה בטוב. אמנם "תחליקי", עבודת הביכורים של ברימור, יכול היה להרוויח עוד כמה נקודות זכות, אילו הבימוי בו היה מהודק יותר, התסריט סכמטי פחות, והעריכה לא כל כך ארכנית. אך גם בפאזה הנוכחית שלו - 110 דקות של דרמת התבגרות - מדובר בסרט סביר פלוס, עשוי במחשבה מוקדמת ויודע לאזן את עצמו בין מלודרמת נעורים לבין טקסט פמיניסטי בסיסי על עצמאות נשית. דרו ברימור? השטותניקית ההיא מהאלכוהול, הסמים, הסטריפטיז הפומבי ואי-טי?
סיפור המעשה מתחולל בעיירה רדומה בטקסס, הסמוכה לעיר הגדולה אוסטין. גימנזיסטית בת 17 (אלן פייג' מ"ג'ונו") נגררת בעקבות האמביציות של אמא שלה, שמריצה אותה בין תחרויות יופי, והיא בכלל לא רוצה להיות כזו. לא רוצה להיות האידיאל בשמלה לבנה של שום שותה בירה כרסתן, ושל שום מאצ'ו מפוצץ בגרעפסים, היודע לעשות אבו עלי על הצ'ירלידרס. הנערה החיננית מעדיפה להחליק על מסלול רולר סקטים, להשתתף בתחרויות מקומיות של רולר דרבי - ענף ספורט המשלב כמה מעקרונות הפוטבול הקשוח עם מרדפי אופניים והיאבקות נשית בבוץ.
תחליקי WHIP IT
יח''צ
העימות בין האידיאל הנשי הגזור מתוך אגדות סינדרלה לבין עקרונות ההתנהלות הנובעים מעלילות נוסח "מיליון דולר בייבי", מגיע חיש מהר לידי הקצנה. כך גם העימות הבלתי נמנע בין בת מתבגרת לאם דאגנית (מרשה גיי הארדן); בין אב מפרגן (דניאל סטרן) לטומבוי שגדלה בביתו בלי שהוא בכלל שם לב לכך; בין בנות-חברות לבין בנים-מתבגרים, וזה כולל, עצרו את נשימתכם, גם מגעי מין ראשונים.
האריזה הספורטיבית הכבדה - מירוצים, מכות, ניבולי פה וכדומה - שעוטפת את הקונפליקטים המוכרים הללו, מקלה על גלגול עוללות ההתבגרות השוצפת, גם ללא צורך בשליפת אמצעים דידקטיים יתר על המידה להעכרת האווירה הקולנועית.
מובן שמסגרת סיפורית שכזו מכריחה את הגיבורה הקטינה ואת המחזר הצעיר והגמלוני שלה להיכנס בעולו של הסקס.
הפתרון הנאה שנמצא כאן לאופני הבימוי של המגע המיני הראשון בין השניים, הנערך בתוך מימי בריכת שחייה, יש בו כדי להעיד על בריחה ממחשבה קולנועית-שבלונית, מה גם שהקטע כולו מהווה סוג של הומאז' לסצנה דומה מתוך "הצגת הקולנוע האחרונה" הקלאסי, שמתרחש אף הוא בטקסס.
במאי מנוסה יותר מברימור, או בעל שאיפות לניסוחים חברתיים, יכול היה לנצל את "תחליקי" על מנת לעצב גרסה חדשה לשניים מסרטי הסבנטיז שעסקו בנושאים דומים - "רולרבול" של נורמן ג'ויסון, שהתמקד באותו ענף ספורט ו"החתיכות מקליפורניה" של רוברט אלדריץ', שבדק את הדינמיקה החברתית בתוך קבוצת ספורט נשית. ברימור, כך נדמה, מסתפקת בשלב זה של הקריירה שלה בהוכחה שהיא לא סתם אותה פצצת סקנדלים מתקתקת, אלא אשת סרטים של ממש. וזה עובד.
"תחליקי", דרו ברימור, ארצות הברית, 2009
נא להמתין לטעינת התגובות
