מבצע סבתא: מיכאל אלוני בהצגת פרינג' חדשה
למיכאל אלוני אין שום בעיה לוותר על הכסף הגדול של הפסטיגלים למיניהם כדי לשחק בהצגת פרינג' שעוסקת ביחסים שבין נכד לסבתו. אם על הדרך נכנסים גם לנושא של המתת חסד - מה טוב
לא התכוונתי להעליב, אבל זאת דילמה אמיתית, שלא קיימת אצל רוב שחקני הפרינג'.
"בטוח שיש בזה פיתוי כלכלי. תמיד יש בדברים האלה. גם כשהתחלתי את הלימודים שלי בסטודיו של ניסן נתיב, הציעו לי להשתתף בפסטיגל בהמון כסף - אבל באמת אני חושב שיותר חשוב לי לעשות פרויקטים מעניינים. גם לילדים יכול להיות פרויקט מעניין ורציני שמכבד גם אותם וגם אותי, ובמקרה כזה אני אעשה אותו בכיף. זה השיקול היותר גדול מבחינתי. שיהיו בדברים שאני עושה עניין ומשמעות".
מיכאל אלוני. צילום: אמיר מאירי
אלוני משתתף בהצגה "יינגלה" (כינוי חיבה לילד קטן ביידיש) יחד עם השחקנית הוותיקה חנה ריבר. את ההצגה כתב ליאור זלמנסון, והיא עוסקת במערכת יחסים שבין נכד לסבתו שנפגשים אחרי תקופה ארוכה של נתק גדול.
במהלך ההצגה נפתחות
כל התסבוכות שעמדו ביניהם לאורך השנים, וזאת על רקע דילמה קשה בדבר המתת חסד. לדברי אלוני, אחד הדברים שריתקו וריגשו אותו בהצגה היה בדיקת מערכת יחסים בין נכד לסבתא, מכיוון שלו עצמו לא היו יחסים כאלה.
"סבתא אחת שלי נפטרה עוד לפני שנולדתי", הוא אומר, "והשנייה נפטרה ממש מעט אחרי שנולדתי. לא חוויתי מערכת יחסים כזאת מעולם, אבל ממה שראיתי מסביב, אצל חברים, הבנתי שיש פה משהו מיוחד. זה שונה ממערכת יחסים בין נכד לסבא, או, בכלל, בין צעיר לאדם מבוגר, ושונה גם ממערכת יחסים עם אמא. זה משהו אחר שאין לו מקבילה והיה לי מאוד מעניין לחקור אותו ולחוות אותו - גם אם רק דרך התיאטרון".
וכדי להוסיף קצת קלילות, יש גם עיסוק בהמתת חסד.
"כן, זה באמת כבד, אבל השאלה איך אתה מגיע לעשות דבר כזה מאוד מעניינת. זה כולל שאלות כמו'מה מונע ממך לעשות את זה?', 'איך אדם מגיע למצב שהוא רוצה למות, ומה מפחיד ומרתיע אותו בזה?', 'מתי זה נכון?', 'מתי זה לא נכון?' וכן הלאה.
"אני חייב להגיד שלי, אישית, עדיין לא ברור מה אני חושב בנושא. לפעמים זה נראה לי נכון, ולפעמים זה נראה לי נוראי. אבל בהמשך לשיחתנו קודם על עניין הפרינג' מול פסטיגל, זו בדיוק הסיבה ללכת לעשות תיאטרון כזה. אתה יודע, אפשר פה לעסוק בנושאים שלא עוסקים בהם בשום מקום אחר".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם