סיוט נעורים
"500 ימים עם סאמר" הוא סרט הטינאייג'רים המושלם, אם אתם קצת ילדותיים. שניצר לא התרשם מהצווחנות והגחמנות. גם צילומי השחור-לבן, המסך המפוצל, המחוות לוודי אלן והפטפטת הבלתי-נפסקת לא הרשימו את המבקר
500 ימים עם סאמר צילום: יח''צ
בקיצור, "500 ימים עם סאמר" הוא הסרט האדולסנטי האידיאלי, שגזור באותן מידות שסללו למישל גונדרי ("שמש בהירה בראש צלול") למשל, את הדרך לתהילתו אצל קהל צופים צעיר, וגם אצל מבקרי קולנוע ילדותיים במקצת. מובן, אין בכך שום רע, אם מינון הקיטש וההתמרחות על קהל המטרה הצעיר אינו חוצה את הגבולות, שנקבעו, איך לא, על ידי מבוגרים יודעי דבר.
עלילת "500 ימים" סוקרת את תקופת ההתאהבות של בוגר קולג' באישה צעירה, שהצטרפה למקום העבודה שלו בבית הוצאה לאור. הוא מועסק כקופירייטר, או ליתר דיוק: מנסח של כרטיסי ברכה אישיים. רואה אותה, מתאהב מיד, מחזר קלות, אוהב אותה, ננטש על ידה, כואב את הנטישה, מתגעגע וכיו"ב. בסופו של דבר, הוא לומד את האמת הנודעת שאחרי כל קיץ מגיע תורו של הסתיו. ואין זו סתם אמירה זן-בודהיסטית. יש לה משמעות של ממש בסיומו של הסרט.
ייחודו המסוים של "500 ימים" נובע מהאופן הקופצני שבו מגלגל הבמאי מרק ווב את הסיפור, כשהוא מדלג קדימה ואחורה על פני טבלת 500 ימי ההיכרות בין השניים. הם אמנם בני 25-27, אך מתנהגים כאילו הם בני 15. לא נורא, בסדרה "חברים" הפער בין הגיל הכרונולוגי למנטאלי רחב עוד יותר, ושם זה לא הזיק לביזנס הטלוויזיוני.
והם מדברים. אוי ויי, כמה שהם מפטפטים את עצמם לדעת. דומה שאפילו שיאי ההתקשקשות המילולית ב"לפני הזריחה" ו"לפני השקיעה" - סרטיו של ריצ'רד לינקלייטר, שצברו מעמד מיתי אצל ציבור המתבגרים - עומדים פה בפני סכנת הדחה. הציווי ההטרוסקסואלי לאתר נפש תאומה מכתיב לשני גיבורי הסרט התנהגות גחמנית, תזזיתית בנוסח הסצינות הצווחניות המתרחשות, מן הסתם, מדי רגע במסדרונות בתי ספר תיכוניים בעולם כולו.
ווב, שרכש לעצמו שם כמעצב קליפים מוזיקליים, עושה פה את עבודת הביכורים הפילמאית שלו, ועובדה זו ניכרת לאורך המוצר כולו. מסך מפוצל, ציטוטים מ"הבוגר" עם דסטין הופמן, חיקויים מגושמים לקולנוע של וודי אלן, השתעשעות עם צילומים בשחור-לבן, ועוד ג'סטות סטודנטיאליות הפוגמות ברצף הקולנועי ומבליטות את בוסריותו.
על צמד השחקנים המגלמים את הדמויות הראשיות - ג'וזף גורדון לוויט וזואי דשאנל, מוטלת משימה לא פשוטה. הם מחויבים לשמור על התלהבות ילדותית, ובה בעת נדרשים לפרוש על הבד מגוון רחב של גחמות אהבה וסקס. ככל שמתקדמות דקותיו של הסרט, גוברת הצרימה לנוכח המניפולציה המסורבלת הזו.
"500 ימים עם סאמר", ארה "ב 2009
נא להמתין לטעינת התגובות
