זוהי תחילתה של ידידות מופלאה
אלבום הסולו של ג'וליאן קזבלנקס הוא לא פחות מושלם ממה שהיה רגיל לתת עם הסטרוקס. התברגן יפה, הבחור
בניגוד לסאונד הרוקי המנוכר והאפלולי של הסטרוקס, מביא קזבלנקס בפרויקט הסולו שלו את צלילי הז'אנר הפופולרי בעולם בימים אלה - הסינתפופ המהוקצע (בשילוב מכונות תופים ואלקטרוניקת קצה), שעובד לו בצורה מושלמת ומהווה סוג של מניפסט לתהליך הנפשי הרדיקלי שעבר על קזבלנקס בשנים האחרונות, עם המעבר מניו יורק האפרורית ללוס אנג'לס השמשית.
השינוי הקיצוני שעבר קזבלנקס מניו-יורקר ציני, מסומם, שיכור ומחוספס לאיש משפחה שגר באחוזה ספרדית בלוס אנג'לס ניכר בכל פן אפשרי באלבום החדש והמעולה שלו. את הקרירות הרוקרית והאורבנית מחליפות חמימות, שמחה ואופטימיות, שאפשר לשמוע בשילוב שבין קאנטרי וסול, והכל על גבי מצע סינתסייזרי מרופד.
Phraze for the Young
עטיפת האלבום
מספיק להקשיב לסינגל הראשון מתוך האלבום, "11th Dimension" - מסיבת אייטיז מטורפת ואחד הלהיטים הגדולים של השנה - כדי להבין שבגיל 31 הופך קזבלנקס פעם נוספת לקולו של הדור.
העובדה ש-"Phraze for the Young" לא דומה מבחינה מוזיקלית לסטרוקס היא סיכון מחושב שאמור היה להתקזז עם קולו המובהק של קזבלנקס, האינטונציה הייחודית שלו, אופן ההגשה המוכר והטקסטים המעולים.
ההימור הזה מצליח בגדול. מדובר
באחד האלבומים הכי טובים שיצאו השנה. וכמו להקת האם שלו, שידעה להצית מחדש את סצנת הרוקנרול הניו-יורקית, כך קזבלנקס לוקח את כל הפרמטרים שהתווספו מאז המהפכה ההיא ומהנדס אותם לכדי יצירת מופת קצרצרה (שמונה שירים כולה) ולא סטנדרטית של פופ. מדובר בממתק מוזיקלי אמיתי שעל אף האקטואליות וההייפ שבתוכו נוצר ישרוד את מבחן הזמן ויהפוך את קזבלנקס לאחד המוזיקאים החשובים של העשור האחרון.
ג'וליאן קזבלנקס - "Phraze for the Young"
נא להמתין לטעינת התגובות
