תעשיית המוזיקה חיה
ההופעות החיות הפכו למדיום המוזיקלי המועדף. הנה שלוש דוגמיות טריות ומוצלחות (אר-אי-אם, ג'ק ג'ונסון ומאנו צ'או), ואחת מחודשת (ליאונרד כהן), מהמופעים של שיא הרגש
עוד מצורף ספרון בן 40 עמודים שמשדרג את חוויית ההאזנה. ג'ונסון אירח את אדי ודר מפרל ג'אם לביצוע משותף של Constellations, בפסטיבל בונארו. הוא גם אירח את בן הארפר, ניל הלסטד מ"מוהאווה 3", את מאט קוסטה ואת מייסון ג'נינגס.
באופן עיקש ומעורר הערכה הפך ג'ק ג'ונסון מגלשן נאה לאחד היוצרים?זמרים המצליחים של התקופה. אלבומו האחרון, Static Sleeping Through The, נמכר מצוין משני עברי האוקיינוס, בבריטניה ובארה"ב גם יחד, אולי מפני שהוא מקפיד לדבוק בשירים מאוד מלודיים והרמוניים, כשהוא לא מסתיר את מקורות ההשפעה וההשראה שלו (פול סיימון ופול מקרטני, בעיקר). הדבר היפה ביותר באלבום ההופעה הזה אינו קשור כלל למוזיקה, אלא להחלטה של ג'ונסון לתרום את כל הרווחים ממסע ההופעות, מהדיסק ומהדי-וי-די לארגוני צדקה המסייעים לילדים במצוקה. הנה סיבה חשובה להכניס את היד לכיס.
ג'ק ג'ונסון, En Concert , הליקון
מאנו צ'או כבר בן 48. הזמר-מלחין נולד בפריז להורים ספרדים שברחו מהרודן פרנקו, והיה מנהיג הלהקה הצרפתית המשובחת מאנו נגרה, עד שיצא לדרך עצמאית ב-1998 עם אלבום הסולו הראשון, Clandestino, שזכה לפרגון עצום ונמכר ביותר מארבעה מיליון עותקים. צ'או מנגן (מעולה) על כמה וכמה כלים, ומשלב כבר שנים רבות את המוזיקה הלטינית המודרנית עם רגאיי ופולק.
בתקופה האחרונה הוא עבר לגור בברצלונה, וממנה הוא מגיח לסיבובי הופעות. צ'או הוא תמהיל הכול. פאנק, סקא, רגאיי, פלמנקו, ראי, רגאיי ופולק, שירים בספרדית, צרפתית ואנגלית, אנרגיות מוטרפות לצד מלנכוליה ענוגה. הגיוון הוא שמו השני, ובהופעה הוא מביא לידי ביטוי בעיקר את הפן הלוהט והעוצמתי.
אם חודרים אל עומק השירים מגלים את הניגודיות. לחנים קצביים, עליזים, מקפיצים, אבל טקסטים עגומים, קשים, מחאתיים, על דיכוי האדם הפשוט בעולם המודרני ועל עוני ובערות בעולם השלישי. בארה"ב הוא תלה על הבמה דגל ענקי שעליו נכתב "מהגרים הם לא פושעים". ובסיבוב האירופי הוא רשם בצבע אדום כדם על לוח ענקי שניצב מאחוריו: "אי אפשר להילחם בטרור באמצעות טרור, צריך להילחם בו בעזרת חינוך".
צ'או הוא אמן פוליטי והוא כוכב-על ובהופעה הזאת הוא מספק אפשרויות להתאהב בו, גם למי שמעולם לא שמע את שמו. הוא לוחץ על הגז לאורך ולרוחב, 33 שירים, כולל כל הלהיטים שלו, שישאירו אתכם עם רמות מטורפות של אנדרנלין הרבה אחרי שהצליל האחרון יגווע.
מאנו צ'או, Baionarena , התו השמיני
היה זה פסטיבל הרוק הגדול ביותר שהתקיים מאז ומעולם, גדול יותר מוודסטוק, מהלייב אייד ומרוק בריו. שירות הרכבות הבריטי (שהפעיל מעבורות לאי) וספר השיאים של גינס קבעו כי יותר מ-600 אלף איש נכחו בפסטיבל שנערך בסוף אוגוסט 1970. גם ליאונרד כהן שלנו היה שם. הכהן הגדול, רגע לפני יום הולדתו ה-36, אחרי שני ספרים ושני תקליטים, היה אמור לעלות על הבמה מיד אחרי ההופעה של הנדריקס, אבל בגלל פסנתר שנשרף (בהופעתו של הנדריקס) הודיעו שיש דחייה.
המארגנים ניסו למצוא פסנתר חלופי לזה שהושמד וכהן הלך בינתיים לישון. בשתיים בלילה העירו אותו, והוא לבש ז'אקט צבאי על הפיג'מה ועלה לבמה, עם להקת הליווי שלו, "הצבא", שכללה את בוב ג'ונסטון (המפיק המוזיקלי, אז, של בוב דילן וסיימון וגרפונקל), את צ'רלי דניאלס ("השטן ירד לג'ורג'יה") על הכינור וכמובן סימן ההיכר שלו: שלוש זמרות ליווי.
בתחילת ההופעה הוא מבקש מהקהל להדליק גפרורים. האקט הזה הפך מאותו רגע לאקט קבוע בהופעות של כהן ובהופעות רוק בכלל. שם הייתה הפעם הראשונה. ההופעה עצמה, 80 דקות של רגש טהור וישיר, מביאה את כל המספרים הנוספים, "ציפור על תיל" ו"מריאן", ו "סוזן", ו "הפרטיזן", ו"זו לא הדרך לומר שלום", ו"מעיל הגשם הכחול" המפורסם - קסם טהור והנצחה נדירה של אמן אדיר בראשית דרכו.
לא ברור איך, אבל ההופעה הזאת, המצולמת והמוקלטת, הצליחה להישאר חשאית ועלומה גם בעידן האינטרנט ולמרבה המזל )שלנו( היא ניתנת עכשיו להשגה ולשימוש רב פעמי.
ליאונרד כהן, "הופעה באי ווייט 1970", אן-אם-סי יונייטד
אלבום ההופעה של אר-אי-אם בדבלין, שיצא לפני שנתיים, הוא - לטעמי - אחד מתקליטי ההופעה הטובים ביותר מאז המצאת הגיטרה החשמלית. והנה יוצא מוצר משלים. אלבום כפול המתעד את הופעות ההרצה המיוחדות שקיימה הלהקה במועדון אולימפיה שבדבלין - כן, שוב דבלין - לפני שהלהקה נכנסה להקליט את אלבומה Accelerate שיצא ב-2008. זהו דיסק כפול, עם 39 שירים שבוצעו בחמש הופעותיה של הלהקה במקום, שנועדו לבדוק את תגובת הקהל לשירים החדשים.
הכניסה הייתה אך ורק לחברים במועדון המעריצים הרשמי של הלהקה, חברים טובים, מוזיקאים ובני משפחה. ושוב החבורה מאת'נס, ג'ורג'יה, מוכיחה שכוחה מתגבר כשיש קהל חי ונושם מולה. בניגוד לאלבום ההופעה הקודם אין פה כמעט להיטי-על, אבל מי שאוהב את סטייפ, באק ומילס יתמוגג גם מזה. יש כאן את הגרסאות הראשוניות של השירים שהוקלטו אחר כך, אבל גם שירים שנשארו בחוץ(Fly On The).
נהוג לומר על דיסקים כאלה שהם "למעריצים בלבד", אבל האמת היא שמדובר בנכס רוחני. תענוג צרוף. אר?אי?אם, גם אחרי 30 שנות קריירה, גם כשהיא לא בשיאה, עדיין מצליחה בהופעות חיות שלה לטלטל את מאזיניה, והיא ממריאה כמה ספרות מעל לרוב הלהקות בנות זמננו.
אר-אי-אם Live at The Olympia, היי פידליטי
נא להמתין לטעינת התגובות
