נגעה בשמים: ריאיון עם הילארי סוונק
הילארי סוונק כבר מפנטזת על אוסקר שלישי בזכות תפקידה כאמיליה ארהרט, הטייסת האמריקאית שנספתה בנסיבות מסתוריות כשמטוסה התרסק באוקיינוס השקט. עכשיו היא מספרת על הפרידה מצ'אד לאו ומסבירה למה זה בסדר להסתובב עירומה לעיני הבן של החבר שלה. ריאיון אחרי הנחיתה
מה את לובשת כשאת ישנה?
סוונק: "אני לא לובשת שום דבר. את ישנה בכתונת לילה?".
אני ישנה בפיג'מה. יש לי שני ילדים קטנים, כך שאני מודעת לזה.
"הבן של החבר שלי בן שש, ואת תוהה באיזה גיל את צריכה להפסיק להסתובב בעירום. כל בוקר הוא בא לחדר השינה, ואת עירומה. אבל הוא אפילו לא מסתכל. הוא לא חושב על זה עדיין. אני מסתובבת הרבה במיטה כשאני ישנה, ואם אני לובשת משהו, זה נהיה מבולגן".
הורים מודאגים ומבקרי תרבות מהימין, שלא מחמיצים אף הזדמנות לתקוף את עולם הערכים הקלוקל של הוליווד, מיהרו לתקוף את סוונק על הנזק הפסיכולוגי שהעירום שלה עלול לגרום לילד שעוד לא סיים את תקופת החביון, והמליצו לה ללבוש משהו בפעם הבאה שהיא נכנסת למיטה. סוונק נאלצה למזער נזקים. "אני חושבת שזה נהדר שאנשים יכולים לדבר על דברים שראויים לדיון", אמרה בתוכנית "טודיי". "אני חושבת שכל משפחה היא שונה, ואת צריכה לדעת מה נכון לך ולמשפחה שלך".
הסערה נרגעה מעט, אבל ברור שהיא עלולה לפרוץ מחדש אם סוונק תקבל מועמדות לאוסקר על התפקיד המוצלח שהיא עושה ב"אמיליה". לסוונק יש הרגל מטריד לחזור הביתה עם האוסקר בכל פעם שהיא מוזכרת ברשימת המועמדויות. בגיל 35 יש לה כבר שניים כאלה - על "בנים אינם בוכים" (1999) ועל "מיליון דולר בייבי" (2004) - וגם השנה היא נחשבת מועמדת מובילה.
אומה תורמן כבר הצהירה שעד כמה שזה תלוי בה, הפרס ילך לסוונק, תחזית שהוציאה מהכוכבת תגובה נרגשת כנדרש. "לקבל כזאת מחמאה משחקנית שאני מעריצה זה כבוד גדול. נשים לא תמיד תומכות בנשים אחרות. בעיקר קשה להן לתת מחמאות לנשים חזקות אחרות".
על הנייר "אמיליה" הוא סרט גורף אוסקרים קלאסי. סוונק מגלמת את אמיליה ארהרט, הטייסת האמריקאית שנספתה ב-1937 בניסיונה להקיף את העולם במטוס האלקטרה שלה. לפני מותה היא הייתה אחת הדמויות המפורסמות ביותר באמריקה, מודל חיקוי למיליוני נשים בתקופה שבחורות כמוה היו אמורות להתמסר לגידול ילדים ולפעילות צדקה.
גם חייה הפרטיים סחפו תשומת לב. היא ניהלה מערכת נישואים פתוחה עם בעלה, ג'ורג' פוטנאם (אותו מגלם ריצ'רד גיר), שהיה גם הסוכן שלה, והחזיקה מאהב, ג'ין וידאל (יואן מקגרגור), אביו של הסופר גור וידאל. במקביל, היו שמועות שלא בחלה ביחסים אינטימיים עם בנות מינה. אלינור רוזוולט, אשתו של הנשיא פרנקלין דלאנו, חשודה כאחת מבנות הזוג שלה.
המטוס של ארהרט התרסק בדרום האוקיינוס השקט, והגופות שלה ושל הנווט שהיה איתה מעולם לא נמצאו. מכיוון שכך, כמעט מיד הופרחו תאוריות קונספירציה על נסיבות המוות. גרסה אחת טענה שהיא הייתה במשימת
את התסריט הראשון של "אמיליה" קיבלה סוונק עוד ב-1999, מיד לאחר שזכתה באוסקר על "בנים אינם בוכים". עברו עשר שנים עד שההפקה יצאה אל הפועל-עם מירה נאיר ("חתונת מונסון") כבמאית וסוונק כמפיקה האחראית. "עבורי, אמיליה הייתה אישה שלא התנצלה על כך שהיא חיה את החיים שהיא רצתה בהם", היא מסבירה מה משך אותה לדמות. "לרבים מאיתנו קל לחיות את החיים שההורים שלנו או בן הזוג שלנו רוצה שנחיה, ולאורך הדרך אנחנו מאבדים את עצמנו. מבחינתי, הדמות שלה מהווה תזכורת לכך שצריך לעשות את מה שהלב, התשוקות, החלומות אומרים - בלי להתנצל. היא הקדימה את זמנה, אבל את מה שהיא עשתה לאנשים קשה להבין אפילו היום".
מה משותף ביניכן?
"גם אני לא מאמינה בלשים גבולות. חיים רק פעם אחת והחיים כל כך קצרים וחמקמקים, ואם את לא מנסה להגשים את הדבר שגורם לך אושר, אז בשביל מה? זו זכות בסיסית שלך לבוא לעולם ולהתנסות בחיים באופן שאת מוצאת לנכון".
איך התכוננת לתפקיד?
"יש סרטי 16 מ"מ על אמיליה, ולמדתי את צורת הדיבור שלה. כשאתה מגלם אדם שחי באמת, איך לך הרבה חירות להמציא דברים. לכל אחד יש את הרעיונות שלו לגבי מי היא הייתה, וזה היה חלק חשוב מההכנה שלי. ברור שגם הדמיון החיצוני חשוב - הנמשים, התסרוקת הקצרה, השיער הבלונדיני. הדרך שבה היא נשאה את עצמה הייתה מאוד ספציפית, והיא הייתה אדם מאוד צנוע. כך שהייתי צריכה ללמוד אותה גופנית. הצד השני של זה היה לקרוא הרבה. המון נכתב עליה, אפשר להעביר שנים רק בקריאה עליה".
בסרט את מבלה דקות ארוכות בתא הטייס. למדת לטוס?
"בהחלט. אי אפשר לגלם את אמיליה ארהרט ולא ללמוד לטוס. למדתי לטוס ב'סירוס', שהוא מטוס חדיש, אבל עליתי גם על מטוס ישן עם תא טייס פתוח. באופן מוזר, הרבה יותר קל להטיס את המטוס הזה מאשר את המטוסים החדשים עם כל הכפתורים והלחצנים שצריך לזכור מה התפקיד של כל אחד מהם. היה לי מאוד חשוב להבין מאיפה היא שאבה את התשוקה הזאת לטיסה. אני חושבת שהיא הייתה כועסת עליי אם הייתה יודעת שאני משחקת אותה בסרט ולא יודעת לטוס".
תארי את התשוקה הזאת.
"כשאת שמה את הידיים שלך על ההגאים בפעם הראשונה, זו תחושה מדהימה. אחרי גיל מסוים אין הרבה הזדמנויות ללמוד דברים חדשים, וכשלמדתי לטוס נתקפתי התרגשות כמעט ילדותית, כמו בפעם הראשונה שבה רכבתי על אופניים. על מנת לעשות רישיון צריך לטוס לבד, וכמובן שהמפיקים לא אפשרו לי לעשות את זה, בגלל ענייני ביטוח. אני מאמינה שבעתיד אוציא רישיון".
מפחיד לטוס?
"לא. דברים מהסוג הזה לא מפחידים אותי. או יותר נכון, הם מפחידים אותי כמו שהם מפחידים כל אדם אחר. לפני זה כבר קפצתי ממטוסים, עשיתי קפיצות באנג'י. יש בי תעוזה. האמת היא שתמיד רציתי לטוס. כשהייתי ילדה הייתי מסתכלת למעלה לשמים ושואלת לאן טסים המטוסים. מה שכן, בדרך כלל אני לא מזיעה הרבה, אבל פה הייתי מסיימת שעתיים טיסה והייתי כולי רטובה מהמאמץ להתרכז".
הרבה מהדמויות שאת בוחרת לגלם הן של נשים חזקות או אמיצות במיוחד. מה מניע אותך לקחת את התפקידים האלה?
"אני מסכימה שיש דמיון בין הדמויות שאני בוחרת לגלם, אבל זה לא שאני אומרת לסוכן שלי, 'לך ומצא לי תפקידים של נשים חזקות'. זה פשוט משהו שאני נמשכת אליו כשאני קוראת תסריט. דמויות של נשים שמנסות לפענח משהו בחייהן, או לעשות משהו יוצא דופן. לא מזמן אמא שלי אמרה לי, 'את מתכוונת פעם להישאר בחיים בסרט כדי לראות את רשימת הקרדיטים?'".
הביוגרפיה של הילארי סוונק היא אחד מסיפורי הסינדרלה ההוליוודיים שכבר הפכו לקלישאה. היא נולדה והתבגרה בעיירה בלינגהאם שבמדינת וושינגטון, לאב ששירת במשמר הלאומי ולאמא שחלמה להיות רקדנית אבל התפרנסה כמזכירה. תקופות ארוכות בילדותה התגוררה המשפחה בפארק קרוואנים - פתרון המגורים הנמוך ביותר בסולם החברתי האמריקאי. אבל סוונק לא זוכרת מחסור או מצוקה. "אנשים אומרים, 'התגוררת בפארק קרוואנים' אבל לא הרגשתי שאני ילדה ענייה. היה לי גג מעל הראש והיה לי אוכל ולא הכל היה שלילי".
ובכל זאת, סוונק מספרת שתמיד הרגישה אאוטסיידרית, ומצאה את שביל הבריחה בספרים ובקולנוע. "כשגדלתי הרגשתי אפליה כי לא היה לנו כסף. לא מהחברים שלי - אבל מההורים של החברים שלא רצו שהילדים שלהם ישחקו עם ילדה מהצד הלא נכון של העיר. היה קשה להתגבר על זה וזה סייע לי להפוך למי שאני היום. ובכל זאת, לא הייתי משנה שום דבר בילדות שלי. היא אפשרה לי להעריך את החיים שיש לי עכשיו ולימדה אותי לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. היא נתנה לי הבנה טובה יותר של מה שאני מסוגלת לעשות באמצעות עבודה קשה ונחישות".
התפקיד הראשון שלה היה הילד מוגלי בהצגת בית ספר של "ספר הג'ונגל". במקביל , סוונק הצטיינה בספורט ואפילו הייתה אלופת מדינת וושינגטון בשחייה. אביה עזב את הבית כשהייתה בת 13, ושלוש שנים אחר כך היא ואמה נכנסו לטרנטה המשפחתית ונסעו ללוס אנג'לס, כדי לקדם את קריירת המשחק שלה. "אמא שלי אישה מדהימה", אומרת סוונק. "נכנסנו למכונית הישנה שלנו עם 75 דולר, נסענו להוליווד, חיינו על כרטיסי אשראי וישנו על הספה בבתים של חברים עד שלוהקתי לפרסומת של מקדונלד'ס. אמא שלי נתנה לי את המתנה הכי גדולה שאת יכולה לקבל ממישהו. היא אמרה לי שאני יכולה לעשות הכל כל עוד אעבוד מספיק קשה. היא האמינה בי".
ב-1992 הופיעה סוונק בסרט "באפי ציידת הערפדים", שהניב בהמשך את הסדרה באותו שם, ואחרי שנתיים לוהקה לתפקיד הנשי הראשי בסרט הרביעי בסדרת "קראטה קיד". ב-97' היא שובצה בלהיט הטלוויזיה "בוורלי הילס 90210" כאם לא נשואה. הובטח לה שדמותה תתמיד שתי עונות, אבל אחרי 16 פרקים היא שולחה מהסדרה, מה שגרם לה להגיד לעצמה, "אם אני לא טובה מספיק עבור בוורלי הילס, אני כנראה לא טובה מספיק בשביל שום דבר".
אבל כאן התחוללה הפריצה האמיתית בקריירה שלה. סוונק זכתה באודישן לסרט עצמאי קטן, "בנים אינם בוכים", וזכתה בתפקיד ברנדון/טינה, טרנסקסואל צעיר שנרצח לאחר שזהותו האמיתית מתגלה. היא השתכרה 75 דולר ליום צילומים - ובסך הכל 3,000 דולר עבור העבודה.
קימברלי פרייס, הבמאית של "בנים אינם בוכים", סיפרה שסוונק זכתה בתפקיד בין היתר משום שאמרה לה שכמו ברנדון/טינה, הדמות בגילומה, היא נולדה בלינקולן, אלבמה, וכמוהו הייתה בת 23. לאחר שהשקר נחשף אמרה לה סוונק, "מה את רוצה, הרי זה מה שברנדון היה עושה".
בערב האוסקר היא בקושי הייתה מסוגלת לדבר. "כל הזמן חשבתי, תכף תישמע אזעקה ומישהו יקום ויגיד, 'זו טעות, צאי החוצה'", אמרה פעם בריאיון. למחרת האוסקר התעוררה למציאות פחות זוהרת. כמה ימים אחרי הזכייה היא הלכה לבית מרקחת לאסוף מרשם וגילתה שאין לה מספיק כסף לשלם עבורו. "הרווחתי 3,000 דולר בשנה ההיא, ובשביל ביטוח בריאות צריך לפחות 5,000 דולר לשנה. לא היה לי ביטוח אבל היה לי אוסקר בבית".
חשבון הבנק של סוונק השתפר מאז, עם סדרה אקלקטית של תפקידים ("רואה בקלפים", "אינסומניה", "שעת האפס", "הדליה השחורה"), שרובם נפלו ברמתם מהדמות הטראגית של ברנדון/טינה, עד שזכתה בתפקיד הראשי ב"מיליון דולר בייבי", שהביא לה אוסקר נוסף. במקביל, גם חייה הפרטיים משכו תשומת לב. ב-2006 היא נפרדה מבעלה, צ'אד לאו, האח של רוב, אחרי שמונה שנות נישואים.
"גירושים זה דבר נורא", היא אומרת. "כל החלומות שלך מתמוטטים. המשפחה שלך, החיים שלך, הביטחון העצמי שלך". אבל שנה לאחר הפרידה היא החלה במערכת יחסים אינטימית עם ג'ים קמפיסי, הסוכן שלה, בן זוגה הנוכחי. "בהתחלה לא היה שום ניצוץ בינינו", היא אומרת. "רק כששנינו מצאנו את עצמנו מתמודדים עם ההתמוטטות של מערכות היחסים הקיימות שלנו, נוצר קשר והפכנו לחברים טובים מאוד. ואז התקרבנו עוד יותר. כשהבנו שאנחנו הולכים לקחת את היחסים האלה צעד נוסף, אמרנו שלא נוכל לעבוד יותר יחד".
גם אמיליה ארהרט התחתנה עם הגבר שהיה הסוכן שלה. צירוף מקרים?
"לא חשבתי על הדמיון. הוא הסוכן שלי, אבל הוא לא היה הסוכן העיקרי שלי. הוא פשוט עובד בסוכנות שמייצגת אותי. היחסים שלהם היו אחרים. ג'ורג' אהב את אמיליה, והוא באמת איפשר לה לחיות את החיים שהיא חלמה עליהם. היא הבינה את זה בטיסה האחרונה שלה - שהיא לא ידעה שתהיה האחרונה".
נראה שקשה לך לדבר על חייך הפרטיים.
"אנחנו משתדלים לחיות חיים נורמליים. לא נכנסתי לביזנס הזה במטרה שכל אחד יידע הכל עליי. אני חיה את חיי ועושה סרטים כשאני יכולה. אני לא מתעניינת במסיבות. אף פעם לא הבנתי את הצורך ללכת לאיזה מקום עם מוזיקה רועשת ומישהו צורח לידי. בגלל זה אני אוהבת לבלות זמן עם חברים, כשאפשר להקשיב אחד לשני".
איך החיים משתנים אחרי שני אוסקרים?
"השינוי הוא בלחץ שאת שמה על עצמך. אני הרגשתי את הלחץ הזה אחרי 'בנים אינם בוכים'. כשיש לך אוסקר ביד ואת כל כך צעירה, ואף אחד לא יודע על שום דבר אחר שעשית, את חושבת לעצמך, לאן אני הולכת מכאן? ואת מרגישה את הלחץ הזה כי עכשיו את צריכה להיות טובה יותר ואסור לך לפשל. אבל זה בלתי אפשרי, כי ברור שתעשי טעויות בקריירה. אני מרגישה שיש כל כך הרבה דברים שאני עדיין יכולה ללמוד ולהשיג ואני לא רוצה להגיע לרגע שבו אני נחה על זרי הדפנה ואומרת לעצמי, מעכשיו זה יהיה יותר קל".
עם כל ההצלחה, איך שומרים על שפיות?
"יש לי חברים נהדרים מסביבי ומשפחה נהדרת ואני חושבת שגם הרקע שממנו באתי והילדות שלי - זה לא משהו שאני יכולה לשכוח - עוזרים לי לא לקחת שום דבר כמובן מאליו. אני מעריכה את העובדה שאני זוכה לטייל ולראות את העולם ושאני יכולה לשלם את החשבונות שלי. זו הרגשה נהדרת לדעת שאני יכולה לקנות זוג נעליים ולשלם במכולת. אני חושבת היטב איך אני מוציאה את הכסף שלי והכי אני אוהבת להוציא את הכסף על המשפחה שלי".
זה נכון שאת עדיין גוזרת קופונים?
"כן, אני לא בזבזנית. אני אוהבת לקנות בסיילים כמו כל בחורה".
כשאת מסתכלת מסביב, יש איזו שחקנית שאת מקבלת ממנה השראה?
"זה בוודאי יישמע כמו קלישאה, אבל התשובה היא מריל סטריפ. היא מישהי שממשיכה להעלות את הרף של עצמה, ופעם אחר פעם עושה תפקידים נפלאים. היא מסוגלת לעבור בין תפקידים מסוגים שונים. בסופו של דבר, התפקיד שלנו זה לבדר, זאת הקריירה שלנו, והיא עושה את זה טוב במיוחד".
נא להמתין לטעינת התגובות
