כבר לא מקוללים

בתיאטרון קרוב יתקיים בסוף השבוע פסטיבל "מחזאים מקוללים", במסגרתו יעלו מחזות של ישראלים שהיו בוטים מדי למיינסטרים התיאטרלי. "אלו יצירות שלא סביר להניח שהיו מקבלות במה במקום אחר", אומר ניקו ניתאי, המנהל האמנותי

הפסטיבל "מחזאים מקוללים" שמתחיל היום (ד') בתיאטרון הפרינג' של ניקו ניתאי, "תיאטרון קרוב" החוגג השנה 25 שנים להיווסדו ואשר ממוקם בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, מתמקד במחזות של מחזאים ישראלים אותם מגדיר ניתאי כמקוללים כלומר כאלה שנדחקו החוצה מהזרם המיינסטרימי של התיאטרון הישראלי בעיקר כי היו בוטים מדי מבחינה פוליטית וסגנונית, ישירים מדי, לא הסכימו להתאים את עצמם לנורמות של התיאטרון הישראלי הפופולארי. ברשימה בין השאר, מונדי יוסף, יורם פורת, עמוס קינן, ניתאי עצמו וגם חנוך לוין הצעיר, כשעוד שחט פרות קדושות למכביר ולפני שאומץ בכזה חום על ידי הממסד.

"הרעיון הראשוני לפסטיבל", אומר ניתאי, "בא לי מהצגה שלי, 'רחובות מאוהבים' שמה, שבה אני משחק שחקן שהפך למנקה של רחובות שלא קיימים באמת בתל אביב והרחובות שאני מגלה קרויים על שמם של אותם מחזאים. מונדי, קינן וכך הלאה. דרך המחזה הזה אני בעצם עושה סוג של תיקון קטן בעולם המחזאות הישראלי, אני מעלה לתודעה את האנשים האלה שכמעט נשכחו.

עלה לי הרעיון שאפשר ממש לעשות פסטיבל של מחזות של אותם מחזאים מקוללים כמו שאני מכנה אותם ולחשוף את היצירות שלהם לקהל. יצירות שלא סביר להניח שהיו מקבלות במה במקום אחר. השם השני של המחזה הוא "געגועים לתחנות רוח כי היא מתגעגע לאותם מחזאים שנלחמו בתחנות רוח וגם אני במובן מסוים כזה. נלחם בתחנות רוח.

אבל להעלאתם עכשיו של המחזות האלה יש יותר משמעות מאשר רק הרטרוספקטיבה וההיסטוריה של התיאטרון התל אביבי באנדרגראונד שלו, אלא זה באמת כדי לבדוק את האמת לגביהם. לראות איך הם יתקבלו היום. לראות אם אולי כל אלה שפוסלים אותם על הסף טועים. ואת זה אפשר לבדוק רק כשמביימים אותם ומעלים אותם מול קהל. וזה הכרחי לעשות. אם אני לא אעשה את זה מי יעשה? אף אחד. "

מאד מעניינת בעיני הבחירה לצרף לרשימה את חנוך לוין. מצד אחד באמת אחד המהפכנים הגדולים מצד שני אולי מי שנחשב היום למחזאי הלאומי.
"כן כי חנוך היה גאון אמיתי אז הכתיבה שלו הצליחה לעבור את כל המחסומים ולהישאר נאמנה לעצמה. בנוסף להיותו גאון הוא גם היה חכם...הוא ידע איך להעביר את המסרים שלו אבל גם ככל שהוא התבגר , לעטוף אותם בצורה שקהל ומנהלי תיאטרון יאהבו ויקבלו. חוץ מזה אני באמת חושב שאם חנוך היה יודע על הצורה שמתייחסים לטקסטים שלו היום הוא לא בהכרח היה מרוצה מזה."

והמחזה שאתה עצמך מביים, של יורם פורת, הוא אולי הכי אלמוני מהרשימה.
"יורם פורת היה חבר שלי, הוא אומן קונספטואלי, אמן פופ ארט והכתיבה שלו היא על הגבול של
סוריאליזם. זו כתיבה מאתגרת מאד ליוצר ולקהל והיא לא פשוטה בכלל להבנה. מי היה עושה את זה היום? רק משוגע כמוני."

אפרופו יוצרים מקוללים ולוחמים בתחנות רוח, חשבת פעם שאולי עוד כמה שנים מישהו יעשה פסטיבל ויכלול בו יצירות של ניקו ניתאי?
"(צוחק) אני לא כל כך עוסק בזה. אני מנסה לעשות דברים עכשיו. אבל את כל הדברים שלי אני משאיר כתובים ומסודרים במגירה. אז מי שירצה יהיה לו קל למצוא. אני באמת מקווה, אפילו שזה מתיש אותי ועולה לי בבריאות, שהפסטיבל הזה יעשה איזה שינוי קטן אצל לפחות כמה אנשים. זה כל מה שאפשר לבקש. להראות, בכוחות האחרונים, שתיאטרון לא חייב להיות כמו שהוא היום סופר מרקט או מקדונלד'ס להמונים. אם לא הייתי עושה את זה הייתי מרגיש פשוט לא נוח עם עצמי. המצפון היה מייסר אותי.

הפסטיבל יתקיים בין ה11 ל14 לנובמבר בתיאטרון קרוב וייפתח בהצגת היחיד של ניתאי, 'רחובות מאוהבים' ובהמשך יוצגו המחזות בהמשך יוצגו:"האנטומיה של הנפש" מאת יוסף מונדי (בימוי: שמואל וולף), "כדור הבדולח" מאת אידה צורית (בימוי דורית ניתאי-נאמן) – המועלה לראשונה על במה בארץ, "לפגוש את חנוך לוין" בביצוע שמעון ממרן, "הצגת הגולם האחרונה" מאת יורם פורת, "חברים מספרים על ישו" מאת עמוס קינן (בימוי רועי הרץ), "תותי וטיטי" מאת ובבימוי אמנון ז'קוב ו"ריאלטי" מאת ובבימוי סהר לחמי "מקולל טרי" לדברי ניתאי. "אבל אם ימשיך ככה יהיה מקולל וותיק..."