ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

אדית שלה: יונית טובי מגלמת את פיאף בבאר שבע

השחקנית יונית טובי עומדת להגשים חלום ולגלם את אדית פיאף בהצגה חדשה של תיאטרון באר שבע. "כשביקרתי בקבר שלה ביקשתי ממנה שתעזור לי להעביר לקהל את הריגוש והיופי שהיו בחיים שלה ובסיפור שלה. להצליח לגרום להם לקהל, להתאהב בה, דרכי", היא אומרת

אדית פיאף מלווה את השחקנית יונית טובי כבר שנים ארוכות. עוד כשהייתה בשנה א' בבית צבי ביצעה שיר של השנסונרית הצרפתייה בתחרות שירים. המנהל גרי בילו שמע את השיר, התלהב והעלה רעיון להעלות בעיבוד חדש את המחזה של פאם ג'יימס על הזמרת. לעיבוד ולבימוי היה אחראי אלי ביז'אווי והתוצאה הייתה הצלחה גדולה - בשנה ג' של טובי ואחר כך גם הצלחה אפילו גדולה יותר כשההפקה חזרה לבמה כהפקת בוגרים בשנה שאחרי והוצגה בתיאטרון הספרייה הצמוד לבית צבי. 

עכשיו עולה ההצגה בפעם השלישית, שוב בעיבודו ובימויו של ביז'אווי, בביצוע גדול יותר וראוותני יותר ועם תזמורת חיה, הפעם בתיאטרון באר שבע, שטובי שייכת לאנסמבל השחקנים הצעירים שלו. לדבריה, הקשר בינה לבין פיאף הוא באמת קשר מיוחד.

"אני ממש מאוהבת בה", היא אומרת, "היא מדליקה ומצחיקה וזה ממש כיף לשחק אותה ולגלם אותה בכל הגילאים השונים שלה, לאורך ההצגה מגיל 18 עד מותה בגיל 47 למרות שבסוף חייה היא נראתה בכלל בת שמונים עם כל המחלות והתאונות והסמים והאלכוהול וכל הטרגדיות שקרו לה לאורך החיים שלה".

זה כיף גדול לשחק את החיים האלה שלה, שהיו כל כך דרמטיים ומרתקים ולשיר את השירים הנפלאים שלה", היא מוסיפה, "אני זוכרת שבזמן החזרות להצגה 'השחף' שנתן דטנר, מנהל התיאטרון ביים, הוא סיפר לי שהוא הולך להעלות את פיאף, הייתי מאושרת והמומה ומרוגשת שהוא ישר אמר לעוזר הבמאי שלו 'הרסתי לעצמי את החזרה עכשיו היא לא תוכל להמשיך...'. עד כדי כך היא מרגשת אותי."

מה הכי מרגש אותך בלשחק אותה?
"חקרתי עליה באמת המון. ראיתי סרטים דוקומנטאריים עליה, קראתי עליה, טסתי לפאריס עם בן הזוג שלי כדי לראות ולחוות את כל המקומות שהרכיבו את החיים שלה – את גרם המדרגות בבית שהיה בית בושת שבו היא נולדה, את הרחוב שבו היא שרה בתחילת דרכה, מקומות שהיא הופיעה בהם, פאב שהוקם לזכרה שמלא מזכרות ותמונות ושירים שלה.

הכרתי שם את מנהל המקום, שכשסיפרתי לו שאני הולכת לשחק אותה בהצגה, אמר לי שממש יום קודם הייתה במקום סימון, שהייתה החברה הכי טובה שלה עוד מהתקופה

שהיא שרה ברחוב. כששמעתי את זה ממש התחלתי לבכות כי הרגשתי ממש כמו פיאף עצמה שהפסידה פגישה עם חברה טובה.

בסרט דוקומנטארי שראיתי עליה היא אומרת שהיא לא הייתה  יכולה לחיות בלי שני דברים. בלי אהבה ובלי הבמה ואני מרגישה ממש דומה. אני חייבת את שני הדברים האלה בחיים שלי. כשהייתי בקבר שלה ביקשתי ממנה, זה היה לפני ההצגות בבית צבי, שתעזור לי להעביר לקהל את הריגוש והיופי שהיו בחיים שלה ובסיפור שלה. להצליח לגרום להם לקהל, להתאהב בה, דרכי."

זה באמת לא כזה פשוט, נכון? פיאף היא לא דמות מאד מוכרת לקהל הישראלי.

"גם אני חשבתי ככה אבל זה הפתיע אותי מאד שהיו כאלה תגובות נלהבות של הקהל. בבית צבי אני זוכרת שהוסיפו כסאות פלסטיק בצידי האולם מרוב שהיה לחץ של קהל שרצה לראות את ההצגה, הקהל הגיב ממש בהתלהבות ואנשים היו מחכים מחוץ לאולם להגיד כמה הם נהנו וכמה הם שמחים שיצא להם להכיר אותה ואת שיריה דרך ההצגה ושעכשיו הם הולכים לקנות דיסקים שלה. אני מקווה שזה יהיה המצב גם עכשיו בבאר שבע. עד עכשיו זה נראה מבטיח".

איך התמודדת עם הצד המוזיקלי בהצגה?
"כן יש שלושה עשר שירים. וזה באמת היה מאתגר. אני שרה שונה ממנה, מפיאף, יש לי קול יותר גבוה עם פחות ויברטו ולה יש קול יותר עבה אז היה לי חשוב מצד אחד לא לעשות חיקוי שלה אלא שזה יהיה עדיין אני ועדיין שלי אבל מצד שני בכל זאת להביא משהו, ניואנסים, צבע, מהגוון המיוחד שלה בהגשת שירים. אני חושבת שלמצוא את האיזון הזה ביני לבינה הוא הסוד והדבר שאליו צריך לשאוף מבחינת הביצוע המוזיקלי פה. גרי בזמנו כשהוא ראה אותי בתחרות השירים ההיא בשנה א אמר שהזכרתי לו אותה."

אם היית יכולה לבחור, איך היית רוצה שהקהל ירגיש בצאתו מההצגה?
"הייתי רוצה להצליח לגעת בהם, שיתרגשו כשצריך, שיצחקו כשצריך ולא להיפך...וכמו שביקשתי ממנה על הקבר, שאצליח לגרום להם להתאהב בה, כמו שאני מאוהבת בה. כי יש המון מה לאהוב. אז בכלל, שיהיה ערב מלא אהבה." 

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...