יצירת מופת ב-606 דולר: על ההוצאה המחודשת של "בליץ'"
הסאונד אמנם לא השתפר באופן משמעותי והתוספות דלות יחסית, אבל ההוצאה המחודשת של "בליץ'", אלבום הבכורה דל התקציב של נירוונה, עשרים שנה אחרי, מוכיחה שמדובר באלבום שהוא פיסת היסטוריה
אבל למרות הכל, מתברר שאפילו עם 606 דולר בלבד, אפשר ליצור אלבום בכורה שנחשב לפורץ דרך. בימים אלה, עשרים שנה אחרי יציאת "בליץ'", מוציאה חברת התקליטים "סאב פופ" ביחד עם חברת וורנר את האלבום שעבר מאסטרינג מחודש על ידי המפיק המקורי ג'ק אנדינו.
את המילים ב"בליץ'" חיבר קוביין במהלך ההקלטות, ולפעמים אפילו בדרך לאולפן. הבחור הצעיר והכעוס התוודה מאוחר יותר שניסה לכתוב טקסטים שיהיו כמה יותר זועמים, בהתאם לאישיותו באותה תקופה.
ולקוביין היו הרבה סיבות לכעוס. הוא הגיע ממשפחה שבורה מהעיירה הקטנה אברדין שבוושינגטון, ורוב חייו הצעירים נדד בין קרובי משפחה. בנוסף, חברת "סאב פופ", איתם חתם על חוזה, לא תרמה לשקט הנפשי שלו כשהחליטה למתג אותו בתור "רדנק אנאלפבית צעיר", בניסיון לשווק את השיר "Love Buzz" - מושג שקוביין ניסה לברוח ממנו במשך רוב חייו הבוגרים.
לקראת סוף שנות ה-80, הרוק הכבד שלט בעולם המוזיקה. גם "בליץ'" היה אלבום כבד יחסית, אבל בניגוד ללהקות כמו אירוסמית', שהמוזיקה שלהם פנתה למחנה רחב יותר, האלבום של נירוונה לא היה ידידותי לסביבה והסאונד השרה תחושת קלסטרופוביה.
"בליץ'" יצר שידוך בין מטאל לפאנק באופן בוטה ובלתי מתפשר, והזכיר במידה מסוימת את האלבומים הראשונים של הסטוג'ס. בראיונות מאוחרים יותר,
בניגוד לאלבום הבא של הלהקה "נוורמיינד", שיצא שנתיים לאחר מכן, וכלל סאונד נקי וידידותי יותר, שסייע למכור מיליוני עותקים ולהגדיר דור שלם, "בליץ'" היה מנה גדושה של זעם בלתי מרוסן עם השירה הגרונית של קוביין וטקסטים רפטטיביים של בחור צעיר שנלחם בעצמו.
האלבום כולל כמה שירים שהפכו ללהיטים כמו "About A Girl" שהופיע גם במופע האנפלאגד הידוע של הלהקה, שזכה להצלחה גם בגרסת האלבום, וכן שירים פחות מוכרים, אך לא פחות טובים כמו "School", שעל פי השמועה נכתב על חברת התקליטים "סאב פופ", ו-"Negative Creep" האנרגטי. בגרסה החדשה מופיעים 25 שירים, ביניהם הקלטות חיות ותמונות שלא יצאו לאור בעבר. בין השאר, ניתן למצוא כאן גרסה מוקדמת של "Been A Son" ו-"Dive" שהופיעו באלבום הבי-סיידים של הלהקה ו-"Sappy" שהופיע באלבום התרמה למען חולי איידס.
לא לגמרי ברור מה גרם ל"סאב פופ" להוציא את האלבום שוב פרט לחגיגות עשרים השנים, מכיוון שאפילו עם המאסטרינג המחודש, הסאונד לא השתפר באופן דרמטי (כנראה שיש גבול למה שניתן לעשות עם 606$). הבונוס היחיד הוא צירוף ההופעה החיה באורגון, שהתקיימה ב-9 בפברואר 1990, עדיין בימים שלפני צירופו של דייב גרוהל בתור המתופף של הלהקה.
ובכל זאת, היציאה המחודשת מוכיחה שמדובר בלהקה חשובה בהיסטוריה של המוזיקה ובאלבום שהוא יצירת מופת בסוגו, המספר על ימיו המוקדמים של קוביין ועל היחסים בינו לבין "סאב פופ". למזלו של הזמר, הסכים דיוויד גפן, אז הבעלים של קונצרן התקליטים הענקי "David Geffen Company", לשחרר את נירוונה מהחוזה ולהשקיע בהם הרבה מאוד כסף עבור האלבום הבא - שישנה את עולם המוזיקה, ויהפוך את קוביין לדובר של דור שלם.
נירוונה - "בליץ'" (סאב פופ/וורנר)
נא להמתין לטעינת התגובות
