באמא שלו
בזמן שמאור כהן גילם את ברלד הסטלן ב"מסודרים", עקבה אמו, טסי כהן-פפר, אחרי כפות רגליים ברכבת התחתית של לונדון
מאור כהן צילום: לירון כהן
הפעם, אחרי שתי תערוכות של רישום וציור, החליטה כהן-פפר להתרכז בפיסול של חלקי גוף, ומכל האיברים היא בחרה דווקא להתמקד בכפות הרגליים. "רוב החיים שלי התעסקתי בפיסול" היא מסבירה, "אז החלטתי סוף סוף לתת לזה ביטוי בתערוכה".
מאיפה בא הרעיון של כפות הרגליים?
"הנושא התעורר אצלי ביום חם ברכבת התחתית של לונדון, כשישבתי שם והסתכלתי על כפות הרגליים של האנשים. כשאני מפסלת בסטודיו אני שומעת את קצב ההליכה, הדריכה והאתנחתא לפני שאני מחליטה על הצורה. הקצבים מתורגמים אצלי לתנועות הנושאות אופי, ייעוד ומשקל, כשהאובייקט המוצג והמייצג טומן בחובו את כל התנועות שעיצבו אותו ואת כוחו.
לאובייקט יש יכולת להוביל את המתבונן כל הדרך חזרה, עד לנקודה שבה הוא יכול לשמוע את קצב ההליכה - ממש כמו בסרט אשר מקרינים אותו הפוך, מהסוף להתחלה. למעשה, כל אובייקט הוא מעין תיבת נגינה, כשההתבוננות פותחת את התיבה ומשחררת את הצליל".
ומה הילדים המגניבים שלך חושבים על התערוכה הזאת, ובכלל, על האמנות שלך?
"כולם במשפחה שלי שותפים ליצירה, וכולם גם מתעסקים ביצירה בדרך כזו או אחרת. מאור, למשל, ראה חלק מהדברים שלי בסטודיו וחלק הוא יראה רק בתערוכה עצמה. האמת היא שבדרך כלל הוא אוהב את מה שאני עושה".
בדרך כלל?
"תראה, בסופו של דבר לכל אחד בבית יש לו חלק בעשייה שלי. עוד כשאני נמצאת בעיצומה של העבודה אני מראה להם את הדברים
כשהם באים לבקר אותי בסטודיו. זה גם הפוך, אגב: הם גם משמיעים לי דברים שהם עושים עוד לפני שהם גמורים".
את עוקבת אחרי ההתפתחות והעשייה שלהם?
"ברור. אני עוקבת ואוהבת. זה גם מלמד אותי להתחדש יחד איתם. המוזיקה של מאש, לדוגמה, היא מוזיקה אחרת ממה שאני שומעת, והיא משפיעה עלי. בכלל, במשפחה שלי כולם קשורים לצורות, צבעים וצלילים".
מאור עושה הרבה טלוויזיה לאחרונה. את צופה בו?
"אני מכירה את מאור בתור שחקן ובדרן כל החיים, עוד הרבה לפני שהתפרסם. אני מלמדת אמנות ואני גם אמא שלהם, אז מן הסתם אני מכירה את הילדים שלי ואת היכולות שלהם ".
נא להמתין לטעינת התגובות
