קשמיר זה פה: סרט ישראלי על יחסי הההינדו והמוסלמים
הבמאי אודי אלוני (הבן של שולמית) נסע לחבל קשמיר המסוכן כדי לתעד את היחסים בין ההינדו למוסלמים, ולמצוא קווי דמיון לסכסוך בין יהודים לערבים התוצאה: מסמך דוקומנטרי מרתק
אודי אלוני. צילום: אריק סולטן
בהמשך סיפרו לאלוני שמצוי בידיהם חומר מתועד, אבל אין במאי שיעשה מזה סרט. זמן קצר אחר כך הוא טס לקשמיר. "איך שהגעתי, התחברתי לאנשים תוך שנייה. ממש הוקסמתי". הוא הכיר את יאסין מליק, צעיר שעבר ממעמד של מבוקש
מספר אחת של הודו, למנהיג התנועה המוסלמית הלא-אלימה הגדולה ביותר היום. מליק, גיבור הסרט, החל את המאבק לעצמאות כשהיה בן 16, יחד עם כמה מחבריו. על אף העובדה שהקשמירים ידועים כעם ללא מסורת אלימה, הם הלכו בעקבותיו והפכו אותו למנהיג המהפכה.
הוא נרדף, נכלא, עונה, ברח, סבל מפציעה אנושה, וכשהחלים החליט להעביר את תנועת המהפכה לשחרור קשמיר לפסים של הידברות ללא אלימות. זה עבד. מאות אלפי תושבים נהו אחרי הצעיר שצעד בין הכפרים וקרא לאי אלימות ולהפסקת הדיכוי הקשמירי בדרכי הידברות ושלום.
לצד נופיה הקסומים של קשמיר, קשה לתפוס את היקף הנוכחות של אנשי הצבא שם. התמונות בסרט מדברות בעד עצמן: פיגועים שהופכים את הרחובות הססגוניים לשטופי דם וזרועי גופות, היעלמויות מסתוריות וחטיפות צבאיות.
מה הם יודעים שם על ישראל?
"הם מכירים מצוין את תנועת השחרור הפלסטינית - מחמוד דרוויש, אדוארד סעיד, אנשים שרצו לחיות בשלום ובשיתוף עם ישראל, רק שהישראלים הסתירו את זה".
רוב שמות העוסקים במלאכת הסרט נשמטו מרשימת הקרדיטים, מבחירתם. "אלה אנשים שאני חייב להם המון, אבל הם ביקשו ששמם לא יוזכר כדי לא להסתבך עם השגרירות ההודית", מסביר אלוני.
אלוני, בנה של שולמית אלוני, הוא יוצר והוגה מקורי. עבודותיו הוצגו במוזיאונים ובגלריות בארץ וברחבי העולם. בשנות השמונים ייסד וניהל את "גלריה בוגרשוב", שהיוותה מרכז חלוצי של מחשבה פוליטית ואמנותית רדיקאלית. בנוסף, ביים את הסרט התיעודי "שמאל" ואת סרט המסע התיאולוגי-פוליטי "מלאך מקומי".
איך מתגברים על הפחד שכרוך בשיטוט ברחובות מוכי אלימות?
"לא יודע. לא פחדתי מכלום עד שקיבלתי ס.מ.ס מחבר מרמאללה שכתב לי: 'תיזהר, נורא מסוכן בקשמיר'. רק אז נפל לי האסימון. כשאתה עושה סרט, אתה נכנס לזה, אתה בתוך טראנס".
מה המסר העיקרי של הסרט?
"שכל אדם יכול להכיל כמה זהויות. אני, באופן אישי, מדבר על אהבה מאוד גדולה שלי ליהדות ולערביות גם יחד. הדיבור שלי בא ממקום של האפשרות לחזור למקומות אחרים".
אלוני שב לאחרונה מניו יורק, שם נטל חלק בסימפוזיונים רבים. "מישהו אמר 'אלימות היא אף פעם לא מוצדקת. לפעמים היא הכרחית, אבל אף פעם לא מוצדקת'. חשבתי לעצמי שההפך הוא הנכון: בבילעין, כשילדים זורקים אבנים על החיילים, המבוגרים אומרים להם 'מותר לכם לזרוק עליהם אבנים, זה מוצדק, אבל זה לא הכרחי. אנחנו בחרנו פה במאבק לא אלים'. זה מה שמעניין אותי וזה מה שיאסין מליק, שהיה לוחם גרילה, מנסה להציע".
"הרובה עשה את שלו, הרובה יכול ללכת", אומרים משתתפי הסרט, ואלוני מהנהן בהסכמה מלאה. "הדיאלקטיקה הזאת מעניינת אותי. מתי צריך להיות מאבק אלים ומתי הוא מתחיל לחבל בעצמו. באופן מוזר, חזרתי משם עם קצת תקווה".
סרטו של אודי אלוני "קשמיר: בדרך אל החופש" ישודר בבכורה הערב ב-yes דוקו.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם