עוזי נבון ומכרים במנהרת הזמן

ההצלחה של סנסציית הפופ החיפאית עוזי נבון ומכרים נובעת כנראה מהצימאון הישראלי האובססיבי להתרפקות על "פעם". נמרוד בוסו ציפה לאכזבה אבל חגג בערב של פאן סבנטיזי טהור

נמרוד בוסו | 7/11/2009 13:56

כשהגיע הטלפון מהעורכת ידעתי מיד במה מדובר. "נמרוד, אתה יכול לקפוץ הנה רגע?", שאלה-דרשה. הגיע הרגע ממנו חששתי. "תגיד", אמרה בשנייה כשהתיישבתי מולה תוך שהיא מביטה בצג המחשב, "מתי בפעם האחרונה כתבת ביקורת שלילית?"

"אההממ... נדמה לי שזה היה..", מלמלתי, "בדיוק", קטעה אותי כשעיניה עדיין על המסך, "זה היה ממש מזמן. אתה לא באמת חושב שאנחנו מחזיקים אותך כאן רק בשביל ביקורות חיוביות, נכון? ביקורות חיוביות לא מוכרות. העם רוצה דם, ואנחנו כאן כדי לתת לו את זה".

יצאתי ממשרדה חפוי ראש. ידעתי שהיא צודקת. מבקר ללא ביקורות שליליות הוא לא באמת מבקר, יגיד כל מנחם בן. מצד שני, מה זו אשמתי שכבר תקופה ארוכה אני נופל רק על דברים באמת טובים? ולא שלא ניסיתי.

בשבוע שעבר, לפני ההופעה של אורן ברזילי, כבר דמיינתי לעצמי איך אכנס בו על כך שהוא רחוק שנות אור ממה שהיה בקספרים, אבל המנוול, כאילו בשביל להכעיס, הביא אותה במשהו שונה ומגניב. וככה קורה כמעט בכל שבוע. חוץ מזה, אני חייב להודות שאני טיפוס די חיובי מטבעי. פשוט לא נולדתי לחיי ביקורת.

כך הרהרתי לעצמי הלוך והרהר, עד שלפתע הבליחה בראשי ההברקה: עוזי נבון ומכרים עומדים להופיע במועדון הברזילי בתל אביב ביום חמישי. ראיתי אותם באינדי-נגב במופע שסיכמתי לעצמי כבדיחת רטרו חביבה ולא יותר, שגם היא מיצתה את עצמה אחרי 10 דקות. כמה זמן כבר באמת אפשר ליהנות מחקיין של עוזי פוקס והסגנונות? חוץ מזה, בשבועות האחרונים הולך ומתנפח סביבם איזה באזז תקשורתי מעצבן, בדיוק מהסוג שתענוג יהיה לתקוע בו סיכה. בקיצור - הקורבן המושלם.

עוזי נבון ומכרים צילום: דימה וזינוביץ'

אל ההופעה של נבון ומכריו הגעתי מלווה בהרבה רוח לחימה ובידידה, כשעשר דקות אחרי שהתחילה ההופעה, הבחנתי שהיא רוקדת באקסטזה, כמו עוד כמה מאות אנשים מסביבנו שפוצצו את הברזילי, הבנתי ששוב הסתבכתי. כי האמת שבתוך תוכי באותה נקודה גם אני כבר הרגשתי שמדובר בערב לא רע, אולי אפילו לא רע בכלל, או אם להיות כנה לחלוטין, חשבתי שזו הופעה ממש מדליקה, "סססאמק", סיננתי לעצמי בשקט, "הנה מגיעה עוד ביקורת חיובית".

למי שטרם שמע על "סנסציית הפופ מחיפה", מדובר בחבורה רחבה למדי המגלמת להקת פ'אנק-רוק סבנטיזית, מהסוג שניתן לראות

בסרטי ארכיון ישנים על תקופת המועדונים של רמלה, אולם בעוד שכל דבר הקשור בלהקה אינו אלא תעתוע והצגה - כולל הביגוד, הדיבור, ואפילו שמות החברים בה ("נבון" הוא למעשה יונתן לוין), המוזיקה עצמה מקורית.

נבון והמכרים פתחו את ההופעה עם "מוזיקה בכל הכח" שהרשים במלודיה יפה, ושכמו מרבית שיריהם, נשמע כאילו נכתב על ידי צביקה פיק אי שם בשנות ה-70 העליזות. עוד ברגעי השיא אפשר למנות את "היא לא שם", חידוש ל-"She's not There" של הזומביז, את "לב גאה", ואת השיר "חופש" שנתנה הלהקה בהדרן ושהרים את הברזילי באוויר.

עוזי נבון ומכרים צילום: דימה וזינוביץ'

לאורך ההופעה הפגין נבון איכויות ווקאליות והרבה התלהבות שכללה ריקודים יצירתיים עם מוט המקרופון, ונוכחות בימתית ששילבה חנון משקפופר ופר הרבעה עם הרבה צ'ארם. אבל כל זה לא באמת היה שווה הרבה ללא הצוות המסייע העצום בגודלו שכלל תופים, כלי הקשה, גיטרה, בס, קלידים, חצוצרה, טרומבון, סקסופון ושתי זמרות ליווי, שעשו ברובם עבודה מצוינת. הקטע היחיד בו ירד הצוות מהבמה ונבון נשאר לבדו עם הקלידים למה שהיה אמור להיות מעין בלדה שקטה, היה החלק החלש בהופעה.

אפשר לשער שחלק גדול מהעובדה שהמופע הזה מצליח לתפוס שייך לצימאון הישראלי האובססיבי והבלתי נגמר להתרפקות על "פעם", צימאון שמסתבר שגם הבועה התל אביבית אינה חסינה ממנו, ונכון - נבון אינו אלא דמות תיאטרלית קומית שספק אם צריך לקחת ברצינות.

אבל המוזיקה כשלעצמה מושקעת, קליטה, ומנוגנת על ידי הרכב בגודל שנדיר לראות על במה אחת, בטח כשמדובר באמנים בתחילת הדרך. כך שאם בא לכם איזה ערב של פאן טהור, שלא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי - עוזי נבון ומכרים הם בהחלט אופציה שבהחלט כדאי לקחת בחשבון.