לילה סתמי: ביקורת על "לילה במאי"
קשה לזהות קשר בין הסיפור המשפחתי ב"לילה במאי" לזה הלאומי של מלחמת ששת הימים, אבל הבימוי והשחקנים משובחים
המחזה מספר את סיפורה של משפחה ירושלמית מסוימת באותו לילה, תוך ניסיון מעניין לשלב את הפרטי עם הציבורי ועם הפוליטי, אלא שבמהלך ההצגה הקשר הזה דווקא רופף ביותר. ברדיו נשמעים אמנם קולות של ערב המלח? מה, ואחת הדמויות אף חוזרת במיוחד מחו"ל כדי להתגייס, ובכל זאת לא מצאתי קשר משמעותי עמוק בין סיפורה של המשפחה והמצב הלאומי.
המלחמה נותרה בשידורי הרדיו, ואילו הדרמה המוצגת על הבמה מגוללת את סיפורה של משפחה שרוב בניה נגועים במידה כזאת או אחרת במערכת עצבים רופפת. לא השתכנעתי שאכן יש קשר של ממש בין הטירוף הזה לבין ערב המלחמה. הבימוי הענייני, שמשתבח בהדרכת השחקנים של אילן רונן, לא יכול היה להעניק למחזה את מה שלמעשה אין בו ואת מה שהצופה משתוקק שיהיה בו. זהו סיפורה של משפחה קצת מטורפת, נקודה.
קבוצת השחקנים עושה את מלאכתה היטב, ובזכותה עובר הדגש לדינמיקה המשפחתית עצמה. אותה דינמיקה מבהירה שהמשפחה הזאת אכן עסוקה בעצמה. בחוץ יש אווירת מלחמה. אז מה. האמת היא שבנוסף לזה, לא לכל אחת משש הנפשות שבדרמה יש הסבר משכנע לנוכחותה בה. עמיקם, בעלה הראשון של בעלת הבית, אוסף אליו נערה צעירה (נלי תגר) כדי שתשיר בפני החיילים. תגר בהחלט חביבה וגם שרה שיר נאה ברגע מסוים, אולם בחלק אחר של ההצגה היא ישנה על הרצפה והדרמה לא חשה בחסרונה.
טטיאנה קנליס-אולייר מאוהבת באחיה של בעלת הבית ולא ממהרת לגלות לו שקיבל צו גיוס. השחקנית המצוינת אמנם מעניקה לתפקיד הסתמי הזה נוכחות מקסימה ומשכ? נעת, אבל גם עליה הוטל לישון בחוץ, על המדרגות המובילות לבית-מה שמסתכם בעוד סצנה הזויה. עידית טפרסון, לעומתה, כבר ראתה ימים יפים מאלה בתיאטרון.
את ההצגה, בכל אופן, גונבת דבורה קידר בתפקיד האמא הקשישה שדעתה קצת משובשת עליה. דב רייזר, הבעל הרופא, מבלה רוב הזמן בתורנויות, ובסופו של דבר רואים מעט מאוד את השחקן המצוין הזה על הבמה. יובל סגל, מצדו, הופך לדמות המרכזית בסיפור ההזוי הזה בזכות נו? כחותו המשכנעת, בעת שעל שרון אלכסנדר הוטל לבלות במחסן, בקריאת שירים שכתב בצעירותו, ועל כן גם אותו רואים מעט מדי על הבמה. בסך הכל, לילה שקט עבר על כוחותינו. שקט מדי.
"לילה במאי", תיאטרון הבימה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם