פיצול אישיות: ראיון עם האמנים גיל&מוטי
תכירו את גיל&מוטי: זוג אמנים שחיים יחד, יוצרים יחד, מציגים יחד את יצירותיהם ברחבי העולם ונוהגים ללבוש בגדים זהים לחלוטין. כך הופכים שניים לאחד
גיל&מוטי
התערוכה כוללת מיצב שבהקמתו יערבו השניים את הקהילה ואת הסביבה מתוך השקפת עולם המבקשת להעמיד את השיח שביניהם ובין החברה שבקרבתם כמוקד של עשייה. "אנחנו לא יוצרים למגירה או לעצמנו", הם אומרים, "הדיאלוג בינינו לבין הקהל הוא עיקרון מפתח, אבל אם לא יהיה דיאלוג בינינו לבין עצמנו לא נוכל להצליח לשתף את הקהל".
אוקיי , נתחיל מחדש. גל נאדר ומוטי פורת הכירו במסגרת לימודיהם בבצלאל, שאותם סיימו בהצטיינות. מאז הספיקו לפתח קריירה בינלאומית לאחר שנישאו בשנת 2001 בהולנד, והפכו את פרויקט החתונה לתערוכה שנדדה ברחבי העולם. את חייהם הם מעבירים בין גלריות ברחבי העולם, וקל לזהות אותם: השניים מקפידים על לבוש ועל אביזרים זהים לחלוטין. גימיק? ממש לא. הם בונים את הזהות המשותפת במהלך רצף של עבודות ופעולות אמנות. עד לשנת 1998 הם יצרו יחד, אבל ברגע מסוים החליטו שהגיעה העת גם לחתום במשותף, ומאז הם מנהלים את חייהם בין התערוכות השונות.
אז איך מוותרים על האגו? "החלטנו לעבוד ולחיות יחד, והחלטה כזו כרוכה בוויתורים, וגם אם לא בוויתורים - ביצירת מרחב", מסביר גיל. "יש לנו אגו משותף, צורת התבוננות משותפת, חשיבה משותפת וכתב יד משותף שפיתחנו", מוסיף מוטי, וגיל ממשיך: "השאלה החוזרת של המבקרים בתערוכות שלנו היא מי עשה מה. אנחנו לא יכולים להראות כי אנחנו לא זוכרים וזה לא חשוב לנו. אנחנו לא זוכרים את הנגיעות הספציפיות".
כיאה לאמנים עכשוויים, גיל&מוטי מתבטאים באמצעים שונים - מציור שמן מסורתי דרך תחריט, רישום, וידאו ומיצג. בחלל הקטן של הגלריה, למשל, יעלה מיצב הוידאו "איש מגן יעקב", המתעד את קורותיו של מחוסר בית שבנה לעצמו מגורים מפלטות עץ, קרטונים וניילונים. "כשפגשנו אותו התיישבנו לצד המדורה שהוא הבעיר, הוא סיפר לנו איך בנה את הבית וערך לנו ביקור בית של ממש", משחזר גיל. "שש שנים וחצי הוא חי כך,'בטבע', להגדרתו . הוא אמר:'אני מאוד מרוצה שאני אקטיבי ורחוק מהשלט של הטלוויזיה'. כשחזרנו לבקר אותו, הוא כבר לא היה שם".
במהלך החודשיים הקרובים תוצג התערוכה שלהם בהרצלייה, בדירה שמעל משכן האמנים, ומשם תמשיך לתל אביב, להולנד, לגרמניה, לדנמרק ולשבדיה. "המצב הזה, של להיות תנועה מתמדת של לגור ולעבוד חודשיים במקום מסוים וחודשיים במקום אחר, כרוך באיזשהו קושי, אבל העובדה שאנחנו יכולים להציג בפני אנשים שונים במקומות שונים היא פריווילגיה", אומר גיל, "מעבר לזה, גם אם אנחנו מדברים קצת הולנדית והרבה באנגלית, אנחנו תמיד ישראלים".
נא להמתין לטעינת התגובות
