אמא משלנו
העונה השלישית של "אמא מחליפה" נחתמה בהצלחה. בין ענקי הריאליטי עתירי המניפולציות, היא הוכיחה שבאמצעות ליהוק קפדן ואווירה של בית, כזו שכולנו מכירים, אפשר לעשות ריאליטי נוגע ללב, שאין בו רעים, תככים ואיים אבודים
אמא מחליפה צילום: יחצ
אבל העונה הזו של "אמא מחליפה" נחתמת עם תו תקן של איכות, ריאליטי שיש בו תמורה שהיא מעבר לריגוש המיידי. מה מושך בה? העובדה שלכולנו יש אמא, שאת הגחמות שלה אנחנו מרגישים על בשרנו כשאנחנו ילדים. אמא שמעצבנת אותנו, לא משנה מה, כשההורמונים של גיל ההתבגרות מתחילים להשפיע עלינו. אמא, שמתקשרת אלינו בשמונה וחצי בבוקר בכל יום, בדיוק כשאנחנו בדרך לעבודה, כדי לשאול מה קורה, למרות ששום דבר לא התחדש מאז אתמול בתשע בערב.
כשבר לא הסכימה להחליף את הטריינינג אחרי שהאמא המחליפה שלה, רוני, הורתה לה להשתחרר, כולנו הכרנו את הפרצוף הזועף והלא מרוצה הזה, מתישהו, בערך בגיל 14, השתמשנו בו. כשורדית הפרועה מנסה לשחרר את משפחת רייכמן מכבלי הניקיון, כולנו צוחקים, נזכרים בצעקות של אמא "אולי תסדר את החדר שלך, כבר". כשהיא מקבלת הצעת נישואין מבן הזוג שלה, שעד לרגע זה התנגד למוסד הזה והעדיף לחיות איתה ועם ילדיה בחטא, אנחנו מקנחים את האף אחרי כמה דמעות טובות.
ככה זה, היא אחת מאיתנו, האמא המחליפה הזו. כל אחת מאלו שנגלו על המסך בעונה השלישית והמשובחת הזו. היא מגולמת בריאליטי בלי גירויים מלבד הסיטואציה עצמה, סיטואציית החילוף שיש בה תיאום מופלא. חיי השאנטי במקום החיים המסודרים בדירה המעוצבת באשדוד. קריירה במקום התמסרות טוטאלית לגידול הילדים. מאורח חיים שאין בו משמעת, לבית שיש בו משטר חצי צבאי.
בגלל שהיא אחת מאיתנו, והיא הכי אמיתית, אנחנו נבהלים עם האמא המחליפה, אנחנו מקבלים שוק של לפני התאקלמות, אנחנו מתעצבנים עליה כשהדיעות שהיא משמיעה נראות לנו מופרכות, אפילו מכאיבות, אנחנו מתעצבנים איתה כשהיא מתקבלת בחוסר אדיבות, אנחנו צוחקים ובוכים. ככה זה בריאליטי, כשעושים אותו טוב, המציאות הטלוויזיונית פותחת תיבה מבורכת של רגשות. מפרט של החיים שלנו, של האימהות שלנו. של מי שאנחנו כאן.
נא להמתין לטעינת התגובות
