"רחוב סומסום" של הפלסטינים חוזר למסך
הבובה חנין לומדת אחריות מהי, התרנגול כרים מתמודד עם הפחד מכיתה א' ואפילו התנגדות הופכת לדבר חיובי. ביקור בסט של ה"שארע"
"זוהי אמירה פוליטית", אמרו האמריקאים לאנשי סומסום הפלסטיני. ברמאללה ניסו לשכנע, אולם האמריקאים היו נחושים. במקום הגדר, נבחר הים לסמל את החיבור בין עזה לבין הגדה המערבית.
בתוך המתח הזה מצולמת בימים אלה העונה החמישית של תוכנית הילדים הבינלאומית. המותג "רחוב סומסום" מופק היום ב-25 מדינות. לכל הפקה מאפיינים ייחודים משלה: הרחוב שונה וכך גם הקטעים החיים, הבובות. התכנים אמורים לענות על הצרכים הייחודיים של כל חברה. סומסום העולמי מקפיד על תכנים בטיחותיים, נקיים מאלימות, אך מפיקי סומסום הפלסטיני מספרים שעבור ילדים פלסטינים נושאים שגרתיים, כמו פחדים או יחס להורים, מתערבבים עם נושאים מדיניים כמו אינתיפאדה ואובדן אמון במערנ כת הפטריארכלית.
"אנחנו לא עוסקים בנושאים פוליטיים", אומר דאוד כותאב, הבעלים של חברת ההפקה PenMedia, שמפיקה את רחוב סומסום במשך למעלה מעשר שנים. "הסיבה הראשונה היא שהנושאים האלה לא מיועדים לגיל הרך. הסיבה השנייה היא שאנחנו רוצים ליצור תוכנית שתהיה רלוונטית בכל נקודת זמן.
היום יש גדר. בעוד 20 שנים אולי כבר לא תהיה". באילו נושאים בכל זאת יעסקו? "בעונה הנוכחית יש לנו שני נושאים מרכזיים", אומר כותאב, "הנושא הראשון הוא העצמה של הילדים. מחקרים כאן מראים שלילדים יש בעיות נפשיות שמושפעות מנושאים פוליטיים וחברתיים. זו חברה תחת כיבוש, זו חברה שבה לאב יש תפקיד חשוב.
כשרואים שהאבא, הסבא או הדוד לא מסוגלים לעזור במחסומים, זה יוצר כעס. אנחנו מציעים להם אלטרנטיבות". הנושא השני הוא הכנה לכיתה א'. כותאב מספר כי 70 אחוזים מהילדים הפלסטינים לא הולכים לגן, בעיקר בגלל בעיות כלכליות. מי שיכול, שולח את ילדיו למסגרות טרום בית ספר. הילדים האחרים נשארים בבית או מסתובבים ברחובות.
"ילדים מגיעים לכיתה א' בלי ניסיון או הדרכה, וזה מביא לתוצאות לא טובות. הילדים צריכים הדרכה ולימוד בסיסיים כדי להבין איך לנהוג בבית הספר". באחד הפרקים ניתן לראות את התרנגול קארים, אחת הבובות בסדרה, הולך לבית הספר. "הילדים רואים שקארים מפחד מבית הספר אבל מתגבר על הפחד. אנחנו גם מצלמים בבתי הספר עצמם, כדי להראות לילדים איך זה נראה, כדי שלא יפחדו.
בחלק מהתוכניות יש לימוד בסיסי של אותיות ומילים. יש כאן סיוע עקיף ללימודים בבית הספר". עם זאת, כותאב מספר שהתוכנית נוגעת בצורה עקיפה בעניינים פוליטיים. כך, למשל, מילים כמו איסתקלאל (עצמאות) או מוקאוומה (התנגדות) מוצאות את דרכן אל הפרקים השונים. "הפלסטינים מציינים את יום העצמאות", הוא אומר, "זה עניין פוליטי, אבל אצלנו יש ילד שרוצה להיות עצמאי, אז הוא לובש בגדים בלי עזרה מאבא. זו העצמאות שלו. אנחנו משחקים עם המילה עצמאות ונותנים לה משמעות בחיי היום יום של הילד".
בלקסיקון הפלסטיני המילה "התנגדות" מתארת מאבק בישראל, החל בהפגנה וכלה בפיגועים. ב"סומסום" המוקאוומה, ההתנגדות, מקבלת משמעות אחרת. "אנחנו מראים ילד שמתנגד ללכלוך",
לצדו של סאלים מופיעות גם שתי בובות: חנין, בת ארבע, מופעלת על ידי השחקן פאדי אלנרול, והתנרנגול הירוק קארים, בן שבע, מופעל על ידי שני שחקנים: רג'אאי סנדוקה, שמופיע ברחוב סומסום הפלסטיני כבר עשר שנים, והשחקנית שאדן סאלם, שמדבבת את הבובה. שניהם מתגוררים במזרח ירושלים. באחת הסצנות משחקת הבובה חנין עם מכונת פופקורן ומנסה לתקן אותה בעצמה. בסצנה הבאה המכונה יוצאת מכלל שליטה ומתחילה להוציא כמויות של פופקורן.
השמחה של חנין הופכת לפאניקה, עד שמגיע קארים התרנגול ומסייע לה. כשמגיע סאלים המבוגר הוא כועס על חנין, והיא לוקחת אחריות למעשיה. היא אומרת שהבעיה נגרמה באשמתה. "סאלים אומר לחנין שהוא גאה בה כי היא אמרה את האמת", אומר השחקן איסמאעיל דבאע' המגלם את הדמות, "אנחנו מראים לילד שאסור לשקר. בפרקים אחרים לימדנו אותם על הערים הפלסטיניות או על נטיעת עצים. אמרנו לילדים 'אוהבים תפוחים? תיטעו עץ תפוחים ואולי גם הדורות הבאים יאכלו ממנו'. אנחנו מלמדים לכבד את ההורים, את המורים. מקנים להם ערכים. סאלים הוא איש תיקונים שיכול לסדר הכל. הוא נותן תקווה לאחרים ועוזר לילדים. השם המלא שלו הוא'סאר סאלים'.
"זה ביטוי בערבית שאומרים כאשר מתקנים משהו בצורה מושלמת. בכך הוא משדר תקווה, במיוחד עבור הילדים. החברה הפלסטינית חיה היום בפחד. אנחנו מרגישים שאין לנו מקור סמכות לפנות אליו. אנחנו בשלבים של הקמת מדינה, אבל לפני זה צריך לבנות חברה נכונה באמצעות ערכים תרבותיים וחינוכיים. במהלך האינתיפאדה נשברו כל החוקים והכללים. עכשיו אנחנו מחנכים מחדש את הדור הצעיר. זה נכון שאנחנו חיים תחת כיבוש, אבל לא שוכחים שאנחנו גם בני אדם ושמגיע לנו קיום בסיסי בכבוד".
צילומי התוכנית החלו לפני כשבועיים וצפויים להסתיים באמצע נובמבר. הסטודיו ממוקם בקומה הרביעית של מלון אל-בירה, צמוד לרמאללה. ההכנות ליום הצילומים מתחילות כבר בשש בבוקר. הצילומים עצמם מתחילים בשעה שמונה ונמשכים עד שש בערב. לעונה הנוכחית יצולמו 26 פרקים וישודרו בתחילת השנה הבאה. הרייטינג של התוכנית בקרב הילדים הפלסטינים מגיע ל-60 70 אחוזים. עלות הפקת התוכנית היא כמיליון וחצי דולר. עוד כ-200 אלף דולר מושקעים במוצרים נלווים, כמו פוסטרים, עלונים, תקליטורי DVD וספרי ילדים.
כולם מחולקים חינם. החומרים המודפסים מופקים על ידי הטלוויזיה החינוכית של אוניברסיטת אל-קודס, שגם משדרת את פרקי התוכנית. הפרויקט כולו עולה כשני מיליון דולר. "אנחנו מקפידים על התוכנית כי אנחנו רוצים שהכסף הזה יסייע לילדים", אומר כותאב, "שהם ילמדו מהתכנים שאנו מעניקים להם". אך לא הכל ורוד בהפקה של "סומסום". חלקים מהציבור הפלסטיני רואים בתוכנית מעין נורמליזציה עם ישראל. עיקר "הבעייתיות" נובע מכך שחלק ממימון התוכנית מגיע מ- USAID, סוכנות הפיתוח של הממשל האמריקאי.
"יש אנשים שלא אוהבים דברים שמגיעים מארצות הברית", אומרת מונא קוטוב, מתאמת פרויקטים בטלוויזיה החינוכית אל-קודס, "הם חושבים שזה מעיד על נורמליזציה או על התערבות בתכנים". עם זאת, קוטוב מבהירה שאין אף התערבות בתכנים הפלסטיניים, למעט בקרה של "סומסום העולמי", כפי שמקובל בכל העולם. "כל התוכן הוא פלסטיני", היא אומרת, "הכל מתואם עם משרד החינוך והתרבות".
כך למשל, משרד החינוך הפלסטיני הוא שביקש להתמקד השנה בהכנת הילדים לכיתה א'. בקרב הפלסטינים יש גם מי שזוכר את הימים שבהם סומסום היה הפקה ישראלית-פלסטינית משותפת, ורואה בכך נקודה בעייתית. עם זאת, גם אז שיתוף הפעולה, שנעשה בעידודם של הגורמים האמריקאים, היה רחוק מלהיות אידיאלי. במובנים רבים הוא אף חזה את העתיד.
בכתבה שפורסמה לאחרונה בניו יורק טיימס נזכרים הפלסטינים כיצד היו שני "רחוב סומסום". אחד ישראלי והשני פלסטיני. הבובות של כל צד היו אמורות לבקר ברחוב של האחר, אולם לא הצליחו להגיע להסכמה כיצד לבצע זאת. האמריקאים ממש כמו במציאות העלו הצעת פשרה: להיפגש במקום נייטרלי. האתר שנבחר היה פארק. הישראלים הסכימו, אולם הפלסטינים סירבו.
"הפלסטינים רצו לדעת למי שייך הפארק", אמרה דולי וולברום, מי שהפיקה את רחוב סומסום לטלוויזיה החינוכית הישראלית. "אמרתי להם שאני לא חושבת שילדים בני שלוש עד שש ישאלו את השאלה הזו, אבל דאוד כותאב אמר שילדים פלסטינים יניחו שמדובר בפארק ישראלי".
כותאב הציע להציב גדר נמוכה בלב הפארק, ומשני צדיה ייפגשו דיירי סומסום. הישראלים סירבו. לאחר מכן הוחלט לחזור לביקורים הדדיים ברחוב, אך הפלסטינים דרשו שהישראלים יגיעו אך ורק בהזמנה מראש. "הישראלים היחידים שמגיעים בלי הזמנה הם מתנחלים", אמר כותאב.
כיום כותאב לא רואה אפשרות לשיתוף פעולה. לפחות לא בעתיד הנראה לעין. "אם יהיה שלום אמיתי, לא רק על הנייר, יכול להיות שנראה משהו כזה, אבל תוכנית טלוויזיה צריכה להיות אמינה בעיני הילדים. אם לא נראה את המציאות, אם נציג משהו לא נכון, הילדים לא יצפו בנו", הוא אומר.
"סובלנות ברחוב סומסום" / מעריב, 15.6.97
בטלוויזיה החינוכית מצלמים בימים אלה את ההפקה הישראלית-פלסטינית-אמריקאית של "רחוב סומסום", 60 פרקים העוסקים בסובלנות. ההפקה המיוחדת קיבלה בזמנו את ברכתו של נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון, שראה בה "צעד חשוב לקידם השלום". כמו במציאות, גם מאחורי הקלעים של הסדרה עדיין היו חילוקי דעות, שנפתרו בתיווכם של האמריקאים. בשלב ההכנה של הסדרה ישבו יועצים ישראלים, פלסטינים ואמריקאים כדי לגבש את המבנה הרצוי, שיעביר לילדים בגילאי שלוש עד שש את המסר החינוכי בצורה משעשעת, "שזו הדרישה של יוצרי 'רחוב סומסום' בארצות הברית", מסבירים יוצרי הסדרה בארץ.
"רחוב של תקווה" / מעריב, 22.12.02
בשורה למי שעדיין מחפשים סימנים של אופטימיות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. תוכנית הטלוויזיה "רחוב סומסום", שהופקה בשנת 1998 במשותף על ידי ישראל והרשות הפלסטינית, תחזור בקרוב עם 26 פרקים חדשים, שבהפקת תתשתף הפעם גם ירדן. על המימון אחראי האיחוד האירופי, שהקציב לפרויקט 2.5 מיליון אירו.
"משבר בהפקה המשותפת של 'רחוב סומסום'" / ניו יורק טיימס, 30.7.02
חילוקי דעות בין המפיקים הישראלים למפיקים הפלסטינים של הגרסה החדשה של "רחוב סומסום". הכל מתחיל כבר בשם הסדרה, ששונה ל"סיפורי סומסום", משום שלא נראה הגיוני שבימים אלה קיים רחוב שבו יכולים אנשים ובובות משלוש הקבוצות האלה להסתובב בחופשיות, זה בסביבתו של זה. המשתתפים בהפקה לא מסוגלים להגיע להסכמה אפילו בשאלה אם הפרקים שצולמו צריכים לעלות לשידור. "ילדים פלסטינים לא יבינו בצורה חיובית את המטרות שלנו", אומר דאוד כותאב, המפיק הפלסטיני שהאולפן שלו ברמאללה הופצץ על ידי כוחות צה"ל. "אתה אומר להם לגלות סובלנות כלפי הישראלים, כשטנקים ישראלים נמצאים מחוץ לבתיהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
