בין חלום למציאות: ראיון עם רות גומרשטט
אמנית הרשת רות גומרשטט משלבת בין דרכה כאמנית ובין העולם הפרקטי שבחוץ. היכרות ראשונית וראיון
גומרשטט לוקחת את עבודותיה לעבר סיור מאוד ויזואלי בתוך ראשה, כאילו נלקחו חלקים מהמחשבה שלה וצויירו או הודבקו על דף. היא יוצרת רבדים מקסימים דרך עבודות עם כלים ממוחשבים ופיזיים כאחד ומצליחה ליצור עולם מתוק-מריר של המציאות אשר עוטפת את הצופה.
בין עבודותיה ניתן לראות מחוות לחיי היום-יום, סצנות אשר הוצאו כאילו מחלום ושילוב של השניים, כמו לעמוד על סף של שני עולמות אשר כמעט מתנגשים אחד בשני. גומרשטט מספרת על הזיכרונות הראשונים שלה בעולם האמנות: "מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה, איכשהו הבנתי תמיד שאמנים הם אנשים מסכנים, עניים שמתים בחוסר כל. בכל אופן הזיכרון המשמעותי שלי הוא ביקור במוזיאון ישראל, כשהייתי בחטיבה. העולם הזה נראה לי הזוי ומרשים וגם אליטיסטי ומנוכר. הרגשתי שבשביל להיות שם צריך לעבור איזשהו צד, ואני נמצאת בצד הלא מבין והמזלזל".
באחת מעבודותיה של האמנית, "שוטטות" (ושצוירה על פלטת עץ, בעזרת משיכות מכחול עבות וקצת שפיכות צבע עמוסות), נראה אדם יושב ומביט לעברינו כאשר לצדו עיר חסרת פרופורציות ולצדה אדם אחר המכסה את גופו בחומר דמוי בד שחור, סיטואציה אשר מלאה בחוסר תפיסה ויציבות בכל הרבדים, הן הפיזיים והן הנפשיים.
בהמשך שיחתנו גומרשטט מספרת על כלי העבודה המועדפים עליה: "בעקרון אין לי העדפה מיוחדת, עפרונות הם באמת הכלי הטבעי להתחיל ולסיים כל עבודה. את הכלים אני בוחרת לפי האופי של העבודה והשפה העיצובית שמתבקשת ממנה, וכל האמצעים כשרים. חרוזים, נייר טואלט, חוטים, שאריות של ניירות עטיפה, ספרים ישנים ועוד".
- מה נותן לך השראה ואיך את מחדירה לעצמך מוטיבציה כאשר דברים לא הולכים בקלות?
"כמעט כל דבר מרתק אותי: אנשים, הרחוב, גרפיטי, פשקווילים, פוסטרים ועוד. כמעט ואין לי מנגנון סינון בדברים האלה. השראה היא בעצם שילוב של מה שקורה לי בכלל והמצב שאני נתונה בו באותו רגע, ואין לי שליטה לא על התוצאה ולא על הרגע עצמו. הקושי האמיתי הוא בשלבים הראשונים של העבודה, תמיד יש איזשהו פחד שלא יצא טוב או לא דומה או סתם. זה קצת כמו התעמלות, בהתחלה זה חימום ואחר כך כבר עושים אתלטיקה בלי לחשוב על זה אפילו".
אחת העבודות
נא להמתין לטעינת התגובות
