מועדון הברזילי
ההופעה של אורן ברזילי באוזן-בר בתל אביב הייתה עמוסה באנשים שציפו לרוקנ'רול בעברית סטייל מופע הארנבות של ד"ר קספר, אבל קיבלו שירי פולק-רוק נעימים באנגלית. נער שוליים
זה כמובן מובן למדי - אין הרבה גיבורי רוקנ'רול מסוגו של ברזילי בשטח, כמו שאין הרבה אנשים שראו אותו משתולל על הבמה בהופעות של הקספרים שלא יסתקרנו לראות אותו במופע יחיד, ללא שי להב האנרגטי לצדו. באוזן-בר הבינו זאת והקפידו לציין בלוח ההופעות כי הערב יופיע "אורן ברזילי ממופע הארנבות של ד"ר קספר", ולא סתם "אורן ברזילי".
אלא שהמותג מקדם המכירות הזה, הקספרים, הוא ברכה שעלולה גם להפוך לקללה, שכן כחוזק המותג כך גודל הצל. ולראייה - הזוג עמו התיידדתי במהלך ההופעה יצא ממנה מבואס קמעה: "היה יכול לתת איזה מערוף עם כמה שירים של ד"ר קספר", טען הבחור בסיום במבע מאוכזב. ראייה נוספת - הנה חלף כבר שליש טור מבלי שכתבתי מילה על ההופעה אלא רק על ד"ר קספר, אבל אל דאגה, זה כבר מגיע.
ברזילי, במופע החדש שמבוסס על שירי אלבום סולו באנגלית שעליו הוא עובד בימים אלו, מצטרף לשורה מכובדת של אמני רוק ישראלים, משלום חנוך ועד אביב גפן, שעשו את זה כמעט הכי גדול שאפשר כאן, אבל החליטו לנסות את מזלם במגרש של הגדולים באמת ולעשות מוזיקה באנגלית. כמעט בכל המקרים הללו שמרו האמנים הישראלים על סגנון המוזיקה שעשו בשפת האם, עם ליטושים קלים פה ושם.
המקרה של ברזילי שונה. אפשר להניח שהצופים שעוד לא נחשפו לחומרים החדשים שלו היו בהלם קל בתחילת המופע. ברזילי, בסגנון פולק-רוק רך, מוותר לחלוטין על הפשטנות והחיספוס שאיתם הוא זוהה עד עכשיו ככותב המנונים מצטיין בשורות
השיר איתו פתח "The Saddest Man Alive", כלל, מלבד שירה בקול גבוה ומדוייק של ברזילי עצמו - סימפולים עדינים, צלצולי משולש, וליווי קולי יפה של שני שותפיו להופעה: חגית מרום על הקלידים ורן יעקובוביץ' בתוף ובכלי ההקשה. גם בהמשך ההופעה לווה ברזילי פה ושם בדינדוני פעמונים, מצילתיים וחלילים - בין שנוגנו על ידי הנגנים או בסימפולים.
יחד עם קולו הגבוה והייחודי, התחושה הכללית שנוצרה הייתה של מוזיקה שדונית וקצת שובבה, שמזכירה מאד את דיוויד בואי בימיו המוקדמים, אלו של "The Man Who Sold the World", מה שמעלה את השאלה האם הדמיון בין שמות השירים מקרי בלבד.
בהמשך ההופעה התבלט "Joy Blizzards", כשיר משובח ביותר. גם "Cup of Light" הוא שיר לא רע, ו-"Sweet High", היא בלדה שקטה, אפלה ויפה. שאר השירים היו חביבים ולא יותר, כשהביצועים סובלים מהעובדה שברזילי השתמש בפלייבקים כקולות לאורך חלק מהשירים, וגם מהרמקול שמימין לבמה שמשום מה סבל מנתקים חוזרים ונשנים. ההופעה כולה ארכה תשעה שירים בלבד, משהו בסביבות ה-40 דקות נטו, ללא הדרן.
אורך ההופעה, כמו גם העובדה שנעשה שימוש בפלייבקים, נתן את התחושה, שהתגלתה כנכונה גם בשיחה עם ברזילי עצמו: כמו האלבום, גם ההופעה עצמה נמצאת בשלבי גיבוש והתהוות, ואתמול בערב היה בעיקר מושג ראשוני על הכיוון החדש אליו הולכת הקריירה של ברזילי, שמצדו מכוון לחו"ל.
הטעימה, חייבים להודות, מסקרנת. עם זאת, מטעמי אמת בפרסום, אולי כדאי לאוזן-בר ולדומיו להדגיש כי מדובר במופע חדש לחלוטין ובאנגלית, לטובת כל אלה שאוהבים את האורן ברזילי שלהם מקפץ, מזיע וצורח בעברית. וחוץ מזה - שיתקנו כבר את הרמקול הימני.
נא להמתין לטעינת התגובות
