רחוק ממחוזותינו: ביקורת על "מחוז 9"

"מחוז 9" מצליח להיות סרט חייזרים רענן, עם אמירה חברתית וקולנועית מרתקת. שניצר כמעט מרוצה

מאיר שניצר | 28/10/2009 8:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
כמה אלפי חייזרים נתקעו בטעות מעל שמי דרום אפריקה, והשלטונות המקומיים ארגנו עבורם מחסה במחנה זמני שהוקם בסמיכות ליוהנסבורג. 20 שנה מאוחר יותר, עם הזינוק באוכלוסיית החייזרים המונה כעת למעלה ממיליון פרטים, ועם הידרדרות תנאי המחיה במחנה, שהפשיעה וההזנחה בו נסקו לרמות בלתי נסבלות, מחליטים השלטונות לפנות את דיירי המקום, הקרוי "מחוז 9", למחנה ריכוז חדש המרוחק מאות קילומטרים מיוהנסבורג, הלא הוא "מחוז 10".


על ביצועו של הטרנספר הכפוי מופקד צבא פרטי, הפושט על המחנה הענקי כשהוא מצויד במיטב המיגון
המשטרתי המתקדם - קסדות, מגנים, נשק לפיזור התקהלויות ובעיקר נחישות אידיאולוגית בביצוע המשימה. מובן שהחייזרים - ג'וקים בלתי חינניים המתנשאים לגובה בני אדם, מגלים התנגדות ומכאן קצרה הדרך למהומות דמים הפורצות במחנה.

במהלך הפינוי האלים נחבל מפקד המבצע בידו, וחבלה זו מחוללת שינויים מהותיים בגופו, הסופח אליו
תכונות פיזיות המאפיינות את החייזרים. בצורתו החדשה, חצי אדם וחצי חייזר, מהווה הפצוע נכס בעל ערך נדיר דווקא עבור הבוסים שלו, העושים כל מאמץ כדי לצוד אותו חי ולהופכו לעכבר מעבדה. והנה כי כן מתחלפות היוצרות: הצייד הופך לניצוד, ובתוך כך נזקק נואשות לעזרתם של החייזרים, שאך לפני זמן קצרצר הוא זה שפיקד על סילוקם הכפוי.
צילום: מתוך הסרט
מחוז 9 צילום: מתוך הסרט

ניל בלומקאמפ, יליד דרום אפריקה, עושה פה את בכורתו כבמאי קולנוע ומצרף אליו כמה מעמיתיו למולדת - התסריטאי טרי טאצ'ל, הצלם טרנט אופאלוך והשחקן שרטלו קופלי; כמוהו, גם הם חסרי ניסיון קולנועי קודם. זהו הרכב מנצח המאופיין בגישה פילמאית רעננה, המצליחה לנסח על הבד אמירה מרתקת, שמבוססת על תמהיל מדויק של תוכן נועז וצורניות משכנעת.

על פניה, מדובר פה באלגוריה שקופה למדי על משטר האפרטהייד ששלט בדרום אפריקה ושאב את השראתו משיטות ותורות נאציות. עיצוב מחנה הפליטים מהווה גם הוא הד לתיאורי המצב בסווטו - החלק השחור של יוהנסבורג - שאליהם צירפו יוצרי הסרט גם מראות המוכרים מהפאבלות של ריו, ממחנות הפליטים ברצועת עזה, ונראים לא אחת כזיכרונות חזותיים מגטו ורשה.

בלומקאמפ ושותפיו מתעקשים לגבור על הגבולות הצרים של האלגוריה, וליצור יצירה בעלת היגיון פנימי משל עצמה, ולא רק כזו הנסמכת על יחסי גומלין

בין משל ונמשל. שאיפה זו מקבלת מימוש הולם באמצעות סגנון ההגשה הטלוויזיוני-חדשותי, שהבמאי בחר להיצמד אליו בעת גלגולו של הסיפור הטעון על הבד. איכויות של כאילו דוקומנט מצולם משתלבות כהלכה עם נושאים שטופלו בעבר בקלאסיקות של הפילם נואר. זוהי נוסחה המחברת בין "היהודי הנצחי" המשוקץ בהפקתו של יוזף גבלס, לבין "הזבוב", "בהלה ברחובות" ו"הלילה של המתים החיים".

מובן שבלומקאמפ, שעד כה עשה קליפים, סרטוני פרסומת וסרטים קצרים, אינו יכול להתעלם ממלך הסרטים שטיפלו בנושא החייזרי - "אי-טי" של סטיבן ספילברג. הוא עושה מניפולציות אירוניות בהנחות יסוד שהדריכו את יוצרי הסרט ההוא, ומתעקש לאפשר לאי-טי שלו - לנרדף האנושי בעל התכונות החייזריות - שימושים מרובים בטלפונו הסלולרי. אצלו, אי-טי במהדורתו הדרום אפריקאית מתקשר הביתה המון פעמים, אך מהצד השני של הטלפון טורקים לו ללא הרף את השפופרת.

"מחוז 9", ארה"ב 2009, ****

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים