קטנים מהחיים
"עירם של האנשים הקטנים" של אנסמבל הרצליה - בבימויה של אופירה הניג, סובלת מחוסר אחידות תוכנית וסגנונית, ובכל זאת מצליחה לפגוע
עירם של האנשים הקטנים יח''צ אנסמבל הרצליה
מדובר בפיסות ארעיות של הווי, כפי שהוא נראה מבעד לעיניו של סופר גאון. עם זאת, הבימוי מצליח להקנות לכל אלה אחדות סגנונית יפה, ונטייתו הכללית היא לעבר תיאטרון אסתטי מאוד. האסתטיות הזאת ניצבת כניגוד לדיוקן המעוות, הפרימיטיבי והספוג באכזריות של חברה ששולט בה בעיקר היצר הרע. לפעמים אפילו מתחשק לך להיות אנטישמי לנוכח ההתנהלות הזאת. אבל גם כאן ברמת הסגנון, האחידות לא מושלמת.
מצד אחד, תמונה מסוגננת של הרבי המצליף בתלמידיו - תמונה מדהימה בתיאטרליות המצמררת שלה - ומצד שני מופיעה דמות המכונה "היצור", שהיא דמות מעוותת פיזית באופן מעורר פלצות וגם עילגת בלשונה. נעמי פרומוביץ-פנקס עיצבה את הדמות הזאת להפליא, אם כי אינני בטוח שניתן לדבר בהקשר זה על משחק.
התמונה המתארכת, שבה רוחצים את גופה, מנגבים אותה ומלבישים אותה, מעלה ריאליזם פרטני מביך, שאינו מתחבר סגנונית עם תמונת הרבי המצליף. שתי אופרות שונות. בסך הכל זוהי הצגה מושקעת, המעידה על דמיון יצירתי רב ועשויה היטב על ידי צוות השחקנים כולו. מתבלטים כאן במיוחד אורי רביץ הגביר, יואב הייט הקברן, יורם יוספסברג הרב אורנה כץ, ינטה ואיצ'ו אביטל, וגם תרגומו המצוין של בני מר ראוי לשבח.
החיזיון הזה, שברמת הסגנון שלו מתקרב לעתים למחול, מגיע לשיאו בתמונה טרגית-קומית כבירה: יהודי ממולח מכר לאנשי העיירה לוחות שנה מיושנים ומתברר שכולם חגגו את החגים ואת ימי הזיכרון במועדים לא נכונים. כן, מדובר באכזריות טרגית עבור תושבי העיירה וקומית לצופים בה. מה שבטוח זה שעינו הנוקבת של שלום עליכם חודרת כאן לתהומות הנפש היהודית ללא רחם.
"עירם של האנשים הקטנים", אנסמבל הרצליה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם