בלוני: ראיון עם בצלאל אלוני
עם מחזמר ביד ("אני כתבתי"), סכסוכים משפטיים עם המשפחה ("הם עושים בושות") ודיבור מצוחצח ("אתם מעניינים את התחת שלי"), בצלאל אלוני יוצא לעוד קרב על זכרה של עפרה חזה. בתפריט: גוויות של חתולים (תודה לדורון אשכנזי), שמועות מגוונות (ותודה לשולה חן) וקרבות לוהטים על קרדיט (לתשומת לבו של צביקה פיק)
הצרה האחרונה בחזית של חזה הובאה למנוחות בשבוע שעבר, כשבתום דיון ארוך ומתוקשר אישר בית המשפט את העלאת הדרמה המוזיקלית "עפרה", למורת רוחם של בני משפחת חזה, שהתנגדו נחרצות להפקה. המחזה, שכתב בצלאל אלוני, יוצר, מפיק ומי שהיה מנהלה האישי של חזה, הועלה השבוע בתיאטרון הצפון, לאחר היריון בסיכון גבוה שאת סופו אפשר לכנות "לידת עכוז". סצנות נעלמו, קולות בעד ונגד הצנזורה רעמו, בני משפחת חזה התקוממו, והתוצאה: מחזה שנכתב על פי ספרו של אלוני "מכתבים לעפרה". גברי בנאי, בתפקיד בצלאל אלוני, מספר אמת אישית על שתי עפרות. אחת זמרת (ליאל קולט), אחת בנאדם (לירון סלע).
בינתיים, בבית משפחת אלוני ביהוד, בצלאל ואשתו, אוגניה, שזוכה גם היא לייצוג הולם בהצגה, עדיין נסערים מההתפתחויות האחרונות בסכסוך. מפעל ההנצחה העצמאי של חזה, שקורץ בעגמומיות מכל הקירות בסלון, נראה עכשיו כמו מפעל השוקולד של צ'רלי: מנחם, מטורלל, נמס בטמפרטורה גבוהה מדי. גם הדיון הסוער על מותה הלא מוצדק של בת הטיפוחים הנצחית, עודו בשיאו.
"אין", מרסס אלוני, "לא היו לה חיים בכלל אם היא לא הייתה באה לגור אצלי. זה סיפור מדהים, חזק, אמיתי. למה שאני אשמור אותו בבטן?". אוגניה, שהייתה אישה תומכת עוד מהרגע שבו אסף אלוני את חזה לחיקו מסדנת שכונת התקווה, נרתמת מיד להשלים פרטים. "הוא היה חייב לכתוב", היא מחזקת, "הוא היה חייב להוציא את כל זה. סתם היא לא הגיעה לקבר. לא, הילדה יכולה הייתה לצאת מזה".
בצלאל : "זאת הוצאה להורג!".
אוגניה : "זאת הוצאה להורג. הם רוצים להצטלם, הם עשו בושה למשפחה, כשהם התראיינו בטלוויזיה והראו את התקרה המעופשת בבית, בושה וחרפה, ראית את זה?".
את מתכוונת לסרט עם הפראזה "היא כבר גמורה!"?
"כן, ממש בא לי לבכות בשביל עפרה. איך היא אמרה 'הוא שקרן! הפרה כבר מתה!'. זה מעליב! אז הם אומרים שבצלאל מבזה את המשפחה? הרי הם ביזו את עצמם בחדשות! את מבינה? כולם רוצים להיות במסך. פתאום יאיר, אח שלה, לא ראינו אותו שנים, רק עכצ שיו התעורר וגם הביא את אשתו למסך".
בצלאל : "אין שום קשר ליאיר, היא מידרה את יאיר אחיה עוד בחיים".
אוגניה : "לא דיברה איתו שנים!".
בצלאל : "הוא היה פוגש אותה בבית אצל ההורים ופוגע בה פגיעות קשות, ולא נרחיב את הדיבור. אני אתן לך את הספר שלי, תקצ ראי. שבוע אחרי הרצח, דורון שם לנו חתול מת מחוץ לבית" (עו"ד אשרת חנוך, באת כוחם של ילדיו הבוגרים של אשכנזי: "אין תגובה").
כן, ראיתי את זה בהצגה.
בצלאל: "הם התעללו בה. דורון אשכנזי, אני לא מאמין שהיא התאהבה בו, היא התאהבה בסיטואציה של 'בעלי, בעלי, בעלי'".
אוגניה : "היה כל הזמן מגעיל".
בצלאל : "המניאק הזה, שיישרף באש הגיהינום. אוגניה, בואי נעשה סדר. בואי נתמקד בהצגה, לא ניכנס לצהוב".
אוגניה : "אני לא בריאיון, אני הולכת לנוח".
בצלאל : "תעלי לנוח, וזהו".
בצלאל אלוני, לדבריו, החליט להפוך את חזה לפלאזה פעמיים. בפעם הראשונה, כשאביה ביקש ממנו מפורשות "תשמור לי על הילדה". "זה משפט שרודף אותי", מסביר אלוני, "ופתאום נוצר מצב שהיא עברה לגור אצלנו. איך, מה, מי, מו, אי אפשר להסביר את זה היום. אני עושה את סדנת התקווה, ופתאום באה ילדה בת 12 וחצי, ביישנית מאוד, אבל כשהיא שרה היא הזדקפה ושרה בצורה מדהימה, וכשהיא סיימה לשיר היא עוד פעם התכווצה. זה היה מין שתי אישיויות שונות. אבל הרעיון של שתי העופרות בהצגה זה רעיון של אלון אופיר, הבמאי, רעיון גאוני שנולד תוך כדי העבודה על ההצגה".
בעקבות כישורי המשחק של ליאל?
"לא, אין לזה שום שייכות. פשוט ככל שעבדנו על העניין אז פתאום בא הקטע הזה, ומיד הסכמתי".
הפעם השנייה הייתה כשהמפיק המיתולוגי אברהם דשא פשנל, שייצג את חזה בתיווכו של אלוני ואף ליהק אותה לסרט "שלאגר", לא הצליח למצוא בשבילה אף כותב שירים בעקבות תדמית הסחוג העממית שדבקה בה עם שיר הפרחה. "פשנל הגדול, שייצג את כל הסטארים הכי גדולים, לא הצליח!", מתלהט אלוני. "הגשש החיוור, רבקה זוהר, אורי זוהר - ועפרה בכלל הייתה בטוחה בהתחלה שרבקה זוהר ואורי זוהר הם בעל ואישה".
אבל באותו הרגע, כשהאחריות עברה מפשנל
ברור.
"זאת הייתה מחויבות טרגית. ובדרך הביתה הילדה בוכה לי על הכתף 'מה יהיה איתי?', ויורד גשם, וכל התסרוקת שלה הפכה להיות כדור צמר כזה מצ'וקמק, ופתאום השיר הזה 'הגשם הביא אותי אליך', בא לי. וזה השיר הראשון שכתבתי לה. עד אז לא התעסקתי בפזמונאות. אבל יש פה זמרת מדהימה, וזה מה שעשיתי, רק בשביל עפרה".
אז זה קטע גורלי?
"אני לא יודע. אני רציונלי. עפרה האמינה המון באלוהים, שהכול מוכתב למעלה בשבילה, ואם גם אני הייתי ככה, שום דבר לא היה קורה, אלוהים היה כותב את השירים, מלחין אותם, נלחם, ואנחנו היינו מחכים בבית. אני עשיתי הכול, אני הייתי בפרונט, אני קיבלתי את כל האבנים, והיא הייתה כליל השלמות. אבל היה גיבוי טוטאלי".
מתי הפכת להיות האיש הרע, כבר אז?
אוגניה: "אהממם אהממם! ".
בצלאל : "תשמעי, אנשים מכירים אותי מרכילויות צהובות שנכתבות מרוע לב".
אוגניה : "הייתה פעם כותרת,'האיש שכולם אוהבים לשנוא'".
בצלאל : "אוגניה, תני לי לדבר, מותק. עד יציאתו של הספר 'מכתבים לעפרה' ב-2007 אני הייתי בצלאל. מוזמן לחתונות של המשפחה, ברית מילה, הכלה. מרגע שהספר יצא לאור, הם החליפו דיסקט והתחילו לשחק אותה פוזה של 'אנחנו המשפחה, מי אתה?'".
אוגניה : "הוא איש רך, הכי רגיש והכי מתחשב, אני חיה איתו 40 שנה".
בצלאל : "זה לא מעניין, מה אנשים חושבים עליי. מעניין את התחת שלי!".
אוגניה : "אל תתבטא ככה, כי זה לא יפה".
בצלאל : "אכפת לי ממישהו מה הוא חושב עליי? אני אכנס למחשבות שלו? הרשלנות חוגגת, לא יודעים שאני כתבתי והלחנתי את עפרה. אז בואי ככה נעשה כותרת: צביקה פיק ידידי, אני כתבתי איתו את 'יד ביד'. 'יד ביד', מילים : בצלאל אלוני, לחן: צביקה פיק".
עם אותה מחויבות טרגית ניסה אלוני להרים מחזה על חייה של עפרה במהלך תשע השנים האחרונות. "לאחר מותה של עפרה כתבתי מונודרמה מדהימה", הוא עוצם את עיניו ומשחזר. "אני מוריד את עפרה מהשמים - הלוא היא מגיעה לגן עדן - ואלוהים אומר לה 'טוב, תרדי למטה עד שהכול יסתדר'. ואז היא יורדת למטה ומספרת לנו מה עבר עליה. היות ואני הכרתי אותה יותר מכל אדם אחר, מכל אדם אחר!".
אוגניה : "זה מדהים, זה כתוב כל כך חכם שחבל על הזמן, את חייבת לקרוא את זה".
בצלאל : "ואז עשיתי קריאה אצל יעקב אגמון ואיציק ויינגרטן, והם היו נדהמים ומופתעים, ואגמון רצה להעלות את זה בהבימה ב-2001, מיד לאחר מותה. ונתן דטנר היה אמור להיות הבמאי, ומכל מיני סיבות שאין לי מושג מהן זה לא יצא לפועל".
ואז מה קרה?
"ואז הכנסתי את זה למגירה וכתבתי מחזה עם שירים, שזה העיבוד הראשון של 'עפרה'. אפילו היו גישושים קלים להעלות את זה בקאמרי, ועמרי ניצן אמר 'אני אחזור אליך'. זה היה לפני כמה שנים טובות, ועד רגע זה הוא לא חזר. לא שיש לי טענות אליו, אבל תרים טלפון, אם אתה כל כך עסוק אז המזכירה, שתרים טלפון ותגיד 'תשמע, זה לא נראה'. וזו תרבות של אנשים שמתעסקים בתרבות" (עמרי ניצן בתגובה: "לא אשכח את הפגישה שהייתה בינו לביני בחדרי בקאמרי ברחוב פרישמן פינת דיזנגוף לפני כמה שנים סביב המחזה הזה. יותר מזה אני לא מוצא טעם להגיב").
והבימה?
"הבימה לא היו בסיפור. הבימה מלאה בצרות, ואגמון עזב את התפקיד ומינו איזה מישהו, בקיצור יש שם שינויים בכוח אדם, אין עם מי לדבר. ואני כל הזמן שכתבתי, כי זה נושא שבוער בעצמותיי בעברית מדוברת. גם פגשתי את צדי צרפתי בזמנו, וגם מזה לא יצא שום דבר. עד אותה פגישה עם מרים עציוני ואלון אופיר, וכל העסק עבר טיפול שורש מההתחלה בתיאטרון הצפון".
למה לא בתיאטרון רפרטוארי?
"את שואלת שאלה לא חכמה. מרים עציוני, יש לה מערכת יחסים עם תיאטרון הצפון, אז מראש זה היה על השולחן. וההצגות מפוצצות. תיאטרון הצפון זאת ההפקה הראשונה שלהם, והם יעשו את המקסימום כדי שזה יגיע לכל חור בישראל, והיא מסתמנת כמגה שלאגר. הם השקיעו בה את הנשמה והמון כסף, עם המון סיכון כי זה כסף פרטי. לנהל תיאטרון ציבורי זאת חוכמה נורא גדולה, המדינה מממנת אותך, את כל הפאשלות שלך, אז יש לפעמים הצלחות, סבבה. לא שאני כועס, אבל זה המצב".
אתה חושב שיש משהו מקולל בסיפור של עפרה? תראה כמה זמן לקח לך להרים אותו.
"אין לי הסבר. אז אנשים חלשים מתייאשים ולא ממשיכים, התמדה היא אם כל היצירה. ברגע שאני אחליט להפסיק להנציח את עפרה, היא תהיה באדמה. גם ככה לא משדרים אותה הרבה חוץ מימי זיכרון בגלל שיר כזה או אחר, וזה החלק העצוב. עוד יותר גרוע, כי התקשורת מחפשת תמיד את המשפחה!".
המשפחה תמיד הייתה אישיו בעבודה המשותפת של אלוני וחזה, שנהגה לישון בצעירותה בחדר עם שני בניו, ניר ורועי, שהיום מתגוררים בחו"ל. וכשהגבולות מטשטשים, יש מוקשים. "רועי, בני הצעיר, הוא מאוד רגיש, אבל הרגישות שלו כנראה היא רגישות יתרה", מספר אלוני.
"בינואר 2000 נסעתי עם רועי לצרפת, ובחדר במלון, בלילה, הוא פתאום עשה איתי חשבון. 'בר מצווה כמו שרציתי לא עשית לי, הייתי בצבא חייל בודד כשאתה ואמא מסתובבים לכם בעולם עם הקריירה הזאת'. הוא חשב שאני מעדיף את עפרה על פניו. לא ישנתי כל הלילה. שתקנו עד הבוקר. וזה היה עצוב לי, קשה, הייתי בשוק. הילד מקבל המון אהבה, הוא גם טייל איתנו המון בחו"ל כשעפרה הייתה סופרסטאר באירופה, אבל שום דבר לא פיצה אותו על אותם רגשות של קיפוח. בוודאי ובוודאי שעשיתי שגיאות בחיי, בקבלה אומרים שגם המלאכים טועים. אבל מי שלא יודע מה זה להיות זמרת מצליחה במאבקים מתמידים, לא יודע מה זה לחץ. וכשחזרנו לארץ, עפרה מתה. מכאן התחיל מחול השדים".
ובכל עשר השנים האלה מאז לא רצית להצליח במשהו אחר, שלא קשור להנצחה?
"קשה לומר שזה מעניין אותי. עובדה שההפקה שעכשיו אני עושה, 'בצרלה', זאת נישה הכי קטנה בעולם, מוזיקה קלאסית עם תפילות בתימנית. אני מאוד רוצה להצליח ככותב, הדרמה המוזיקלית 'עפרה' מסתמנת כלהיט, וכתבתי מחזמר, 'מייק-אפ', שזה מיוזיקל על מפעל חיים שקרס. והצעתי כבר לתיאטראות בחו"ל, ואני מאמין שזה גם יצליח".
וכאן?
"לא הצעתי את זה לאף אחד, זאת הפקה יקרה. תשמעי, את יכולה להציג פה מה שנקרא 'הצגת מונית', עם ארבעה משתתפים, אין באדג'ט. חוץ מזה, אני לא כוס התה של הרבה תיאטראות במדינה הזאת".
אוגניה: "אהממם אהממם!".
בצלאל: "בחייך, אני לא בברנז'ה. עפרה ואני היינו אנדרדוג. היינו אנשי בית. לא היינו יושבים בבתי קפה, לא היינו מאלה שיושבים ומתלקקים, והרכילויות חגגו עלינו. איש לא ידע שאוגניה היפה עם העיניים הכחולות היא אשתו של התימני הזה, הם חיכו לראות איזו תימנייה. והיא שמעה המון רכילויות. עד שפעם שולה חן ובעלה הגיעו אלינו הביתה והכירו את אוגניה".
אז למה לא רצית לעשות דברים אחרים אחרי שהיא נפטרה? טראומה?
בצלאל: "זה לא שלא רציתי, המצב הוא כזה, זאת מציאות מסוימת".
לא ניסית לעבוד עם זמרות אחרות?
"זמרות בוודאי שלא, כי אין לי את האנרגיות האלה. אני ועפרה כבשנו את הפסגות הכי גבוהות שזמרת ישראלית יכולה להגיע אליהן, כל דבר אחר בטל בשישים".
אבל פורסם שעבדת עם ציפי משהיד.
"זאת המצאה של עיתונאים. זה סיפור של רועי, הבן שלי, שהצליח איתה מאוד בגרמניה בשיר אחד, הם היו חברים, נפרדו, ועכשיו היא עומדת להיות רואת חשבון".
ועם הדר עוזרי?
אוגניה: "אהממם אהממם!".
בצלאל: "מה הקשר שלי להדר עוזרי?".
אוגניה: "לא, לא, לא".
בצלאל: "הלו, לא היו דברים מעולם. אני? אין לי מושג על מה את מדברת".
אוגניה: "ממש לא, ממש לא. זאת פעם ראשונה שאני שומעת, דרך אגב".
בצלאל: "אני, מותק שלי, אני כותב, אני נהנה, אנחנו חיים, חיים בנחת, את שואלת שאלות של צמצום שבצמצום".
עוזרי בתגובה: "בצלאל אלוני רצה להחתים אותי אצלו. נפגשנו אחרי 'כוכב נולד', הוא רצה לתת לי טיפים ועצות, ובאיזשהו מקום לפרוש את חסותו עליי, ומפה לשם, ומשם לכאן זה לא עבד, וזהו, לא היה חיבור".
הדינמיקה של הזוג אלוני מתנהלת כמו פיצול ביולוגי. כשבצלאל משתלח, אוגניה מרככת, כשאוגניה נסחפת, בצלאל יביא לגאות. רק דבר אחד יכול להוציא את השניים מהאיזון העדין והקוסמי שלהם - כצפוי, משפחת חזה. "לבי לבי לאותם אחיות ואחים של עפרה, הביולוגים, לבי לבי להם", מתייפח בצלאל. "מסיתים אותם, וכואב לי הלב על זה. אתם רוצים לעשות הצגה אחרת על עפרה חזה? תעשו. רק הכעיס אותי שככה משפחת חזה עושה לעפרה חזה".
אתה לא חושב שהם פשוט נפגעו מאיך שהם יצאו שם?
"סליחה?!".
אוגניה: "מאוד עדין, הם יצאו מאוד יפה שם".
בצלאל: "כשעפרה הופיעה באירוויזיון והייתה השתוללות בכל המדינה, שאנחנו מציגים על הבמה, תסלחי לי, זה לא יפה? ההתפרצות של השמחה הזאת שהבת בטלוויזיה והיא שרה בגדול, כוכבת, זאת סצנה מבזה?".
אוגניה: "סליחה, וההורים שלה מוצגים מאוד דואגים לעפרה, ועפרה דואגת להם, מה הבושה? אני לא מבינה".
אולי הם נעלבו שהם יצאו פרימיטיבים.
בצלאל: "תשמעי, אם ההורים של עפרה היו פרופסורים בפרס נובל לשלום יכול להיות שהם היו אנשים אחרים, אבל הם, כמו ההורים שלי, באו מתימן עם המנטליות שלהם".
אוגניה : "וגם הם דיברו במבטא תימני! ".
בצלאל : "האם זאת פרימיטיביות?".
אוגניה : "גאים בזה!".
בצלאל : "והלחץ להתחתן, זאת עובדה קיימת שדפקו לה את המוח מגיל מאוד צעיר. היא רצתה לשיר, היא רצתה עולם אחר. היא פורחת כזמרת והיא פוגשת חברות לכיתה ומספרת 'אלוהים שישמור אותי מהדבר הזה'. הם כל הזמן נזרקים לתקשורת בצורה כל כך מכוערת, ועפרה חזה גדלה בבית שלי הרחק מעין הרע. היה עולה לה בדמים להתראיין אחרי כל אלבום, והיא הייתה גאה בהצגה".
"עפרה לא מידרה אותי, אני היחיד מכל בני המשפחה שעפרה באה לכל האירועים שלו", אומר יאיר חזה, אחיה של עפרה, בתגובה. "זה בצלאל שניתק אותה בגיל צעיר מהמשפחה כי הוא חמד את קולה. הוא השתמש בשקרים, במרמה, הקציב לה 20 דקות לקידוש אצל ההורים ולא דקה יותר, ולא נתן לאף גבר להתקרב אליה. אבא שלי מעור לם לא דיבר עם בצלאל אלוני על כך שאני מכה אותה, וחוץ מקטטות בגיל 12 מעולם לא הכיתי אותה. בצלאל משקר לכל אורך ההצגה. הוא שקרן בן שקרן ונוכל בן נוכל".
אלוני, מה אתה חושב שהיא הייתה אומרת עכשיו, אם היא הייתה רואה את המאבק המשפטי הדוחה הזה?
"היא הייתה אומרת מה שהיא אמרה בחייה, שמרו מרחק ממני. עפרה מידרה את כולם. עפרה ידעה מה היא רוצה. והיא שיפרה את האנגלית שלה, ולמדה צרפתית, וגרמנית, הילדה גאון. וברגע שאת מדברת עם האלה שמדברים בשמה היום, את אומרת מה, היא הייתה כמוהם? איפה הם היו 30 שנה של קריירה? זכרה לברכה, אללה ירחמה".
אלוני וחזה התרחקו בשנתיים וחצי האחרונות של חייה, לאחר שנישאה. "לא ידעתי כלום", הוא מתייסר. "הוא שלט בה ללא עוררין, וכשהיינו נוסעים לחו"ל, מנסיעה לנסיעה היא הלכה והשתנתה. היא כבר לא הייתה עפרה חזה, היא הייתה עפרה אשכנזי. שתקנו כל הזמן, היא הייתה יושבת כמו ספינקס. עכשיו אני אתן לך משפט פואטי 'עפרה חזה מתה עם נישואיה'. ברגע שהיא החליטה שהיא הולכת עם הבחור הזה, כאן היא מתה. פיזית היא מתה כעבור כמה זמן. עפרה עשתה רק טעות אחת בחיים, שהיא מתה בגללה. והיא מתה חסרת כול, שזה הכי מזעזע".
מה עם אלה שאומרים שהיא מתה מבושה?
"בולשיט של עיתונאים, של כל מיני חכר מולוגים. ראיינתם את עפרה? היא אמרה לכם 'אני נורא מתביישת עכשיו, אני הולכת למות'? הלוא עיתונאי צריך לספר אמת, לא להמציא מהרהורי לבו, עם הגרעפסים שלו".
אוגניה: "דורון התבייש שיש לו איידס, הם לא הביאו אותה לבית חולים".
בצלאל: "אני מספר בהצגה על הדיאלוג האחרון שהיה בינינו, כשהזהרתי אותה מדורון".
אוי, כשצרחת עליה?
"מה? אני ביקשתי ממנו לא לצרוח. אין לי מושג למה הוא צורח. אני מתחנן בפניו שלא יצעק! גברי בנאי לא צריך לצעוק!".
אוגניה : "בצלאל...".
בצלאל : "אני בחיים לא צעקתי! ואם הוא צועק בהצגה זה רע, זה לא טוב! אני אצלצל לגברי ואני אגיד לו לא לצעוק, אלוהים אדירים. אני בחיים לא צעקתי! לא על אוגניה ולא על עפרה ולא על הילדים שלי!".
אוגניה: "בחיים שלו".
בצלאל : "אני מבקש שתכתבי כותרת 'גברי, אל תצעק בהצגה!'".
אוגניה : "אולי זה בשביל הדרמה?".
בצלאל : "מה דרמה? אפשר לומר את זה בצורה דרמטית בלי לצעוק! את מבינה, גם כן, זאת הצגת תיאטרון ודרמה, אבל יש גבול".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם