שיר חדש בלב: מאחורי ההצלחה של Glee
השיחוק הגדול של סתיו 2009 מגיע היישר ממוחו המוטרף של ריאן מרפי. לפני שש שנים בקעה משם "ניפ/טאק" החולנית. עכשיו הוא יותר בעניין של להיות נחמד. התוצאה: "Glee", דרמת נעורים מוזיקלית מתוקה וסרקסטית שכבר כבשה את מצעדי הרייטינג והפזמונים. עוד להיט
התיכוניסטים המזמרים של "Glee", תלמידי תיכון מקינלי הפיקטיבי שבאוהיו, לא מזכירים בשום דבר את אלה של "תהילה". הם נראים יותר כמו המוזרים מ"פריקים וגיקים" אחרי שעברו כמה קורסים על רזי ברודוויי. הקבוצה כוללת נער בכיסא גלגלים, כושית גדולה, אוחצ'ה קטנה, אסייתית מגמגמת, שחקן פוטבול נאה אך מגושם, ילדת במה כישרונית אך מעצבנת שועלים וכמה מעודדות סנוביות. חגיגת סטריאוטיפים מרקדת.
על להק הדמויות הזה מנצח המורה לספרדית, וויל שוסטר, שלקח על עצמו את ניהול הגלי-קלאב הבית-ספרי ומחליט להוביל אותו לניצחון בתחרות הארצית ל-show choirs כנגד כל הסיכויים ולמרות שסו סילבסטר - האחראית על נבחרת הצ'ירלידרס (ה"צ'יריוס") - תעשה הכל כדי לעצור בעדו. בבית יש לו אישה מטורפת אבל הוא דלוק דווקא על היועצת אמה, חולת ניקיון אובססיבית שמחוזרת על ידי המורה להתעמלות, קן טנאקה. ועוד לא הזכרנו את מדריך הקלאב לשעבר, סנדי, שפוטר משום שפלרטט עם זכרי המקהלה, ואת מנהל הבצפר ההודי שהופך כל סצנה לתענוג.
"Glee" היא "עלובי החיים", גרסת המחזמר. היא לקחה אוסף ריג'קטים, העמידה אותם בשורה, גרמה להם לשיר את "גולד דיגר" של קניה ווסט (בזמן שהם מבצעים כוריאוגרפיית אירוויזיון בתלבושות מביכות עם פפיון) והפכה את כל זה לטלוויזיה מצוינת. התוצאה היא מסטיק בזוקה ורוד בטעם ציאניד: סדרה כיפית וצבעונית שמשלבת היטב בין קיטש עז לסרקזם חד והומור שחור ובין דמויות תימהוניות לז'אנר מיינסטרימי נוצץ. היא כוללת עלילה שנעה על הגבול שבין מציאותי למופרך, פסקול מעלף (שמורכב מחידושים לשירים החמים של הרגע), תסריט שנון שכל משפט בו מדויק ועריכה מהטובות שנראו על המסך הקטן. בתיכון כזה עוד לא הייתם.
הקטע עם "Glee" הוא שזו ממש לא הסדרה הכי טובה שאף אחד לא רואה; היא דווקא הייתה הצלחה כמעט מיידית תודות לאסטרטגיית שיווק חכמה. העונה הראשונה שלה עלתה רק בתחילת ספטמבר (ולפי השמועות אמורה להגיע ל-yes), אבל כבר בחודש מאי השכילה הרשת המשדרת FOX לשבץ פרק פריוויו מיוחד של הסדרה במשבצת שהיא מקפצת רייטינג מובטחת (מיד אחרי הגמר של "אמריקן איידול").
באותה תוכנית ממש הפסיד אדם למברט, נציג ברודוויי ודמות שוליים בעצמו, לכריס אלן, האמריקאי הממוצע, אבל בסדרה ששודרה אחריהם החזיר לעצמו עולם המיוזיקלס את הכבוד האבוד.
ההצלחה של "Glee" אינה מובנת מאליה. סדרות אחרות שניסו לשלב עלילה עם נאמברים של שירה וריקוד נחלו כישלון מוחץ (למשל " Cop Rock" מהניינטיז או " Viva Laughlin" מ־2007. לא מכירים? בדיוק).
אבל לרשת FOX, שהריאליטי המוזיקלי של ריאן סיקרסט הוא ביצת הזהב הרווחית ביותר שלה, היה נראה רק הגיוני לשבץ עוד תוכנית מזמרת בלוח השידורים. וזה עבד. הפרק המוקדם עורר באזז, הפרמיירה הניבה רייטינג מרשים ביותר, הצופים מיהרו להתאהב ולזמזם את השירים ואפילו המבקרים מחאו כפיים לפי הקצב.
"Glee" הוכתרה באופן לא רשמי כלהיט הראשון של עונת סתיו לא משהו כשהייתה הראשונה לקבל אור ירוק לעונה מלאה. ותהיו בטוחים שיהיו עוד. "התגובות שקיבלנו על 'Glee' היו יוצאות דופן", אמר קווין ריילי, נשיא חטיבת הבידור של FOX.
"יש לה כל הנתונים להפוך לתופעה תרבותית ואני לא יכול לחכות לראות מה יקרה בהמשך העונה". יוצר הסדרה, ריאן מרפי, מסר ש"זה פנטסטי שהסדרה האנדרדוגית הזו, כמו הדמויות שלה, תזכה להמשיך לשיר".
מה גרם ל"Glee" לזרוח במקום שבו קודמותיה נבלו? כשהסדרה מעולה ועשויה היטב כנראה לא יפריע לקהל גם אם הקאסט כולו יעמוד במקום ויתחיל לזייף את "שירו של שפשף". מה גם ש"Glee" מקפידה לשלב את האתנחתאות המוזיקליות במיקומים הגיוניים עלילתית ובכך שומרת על שפיות ולא יוצאת מוגזמת.
אבל הגאונות האמיתית היא בבחירת השירים שיבוצעו על ידי המקהלה העליזה, שירים שנעים בין קלאסיקות כמו "Believin Stop Don't" של ג'ורני או "Somebody to Love " של קווין ובין להיטי העונה שעברה כמו "ריהאב" של איימי וויינהאוס ו"סינגל ליידיז" של ביונסה. התחושה היא שמישהו בהפקה נמצא לגמרי עם היד על הדופק.
בעוד שבסדרות קודמות השירים הרתיעו את הצופים, כאן הם דווקא ממגנטים אותם למסך. כל ביצוע שנראה ב"Glee" עד כה זינק מיד לפסגת מצעד ההורדות של אייטיונז והפך ללהיט. בשבועות האחרונים תפסו שירים מתוך שבעת פרקי הסדרה ששודרו עד כה לא פחות מעשרה מקומות ברשימת הטופ 200 של אייטיונז וארבעה ספוטים ב"Billboard Hot 100". גם פארודיות אינטרנטיות לא איחרו לבוא (חפשו ביוטיוב את שלישיית הבחורים שמשחזרים את "Say a Little Prayer" מהפרק השני של הסדרה). וכל זה עוד לפני שנוחת בחנויות דיסק הפסקול הרשמי (הוא יוצא ב־3 בנובמבר).
אז הבנו ש"Glee" היא סדרה מוזיקלית מצליחה וכיפית. אחלה. זה הזמן להבין מי האיש שעומד מאחורי כל זה. ריאן מרפי, שאחראי גם ל"ניפ/טאק", יצר את "Glee" יחד עם שני שותפים לכתיבה (בראד פלצ'וק, שכתב והפיק גם ב"ניפ/טאק", ואיאן ברנן).
חובבי סדרת הניתוחים הפלסטיים המוטרפת של רשת FX, שהתחילה זה עתה עונה שישית, עלולים להרים גבה כשישמעו שהפרויקט הנוכחי שלו עוסק בחבורת ווירדוז בתיכון נידח, אבל חשוב לזכור שמרפי הביא לעולם גם את "פופיולר" ("צעירים לנצח" בעברית), סדרת הנעורים החתרנית מתחילת המילניום.
הסדרה ההיא, ששודרה ברשת WB, עסקה בשתי תלמידות תיכון מקצוות שונים של ספקטרום הפופולריות - אחת מעודדת מצטיינת והשנייה עיתונאית חננה - שנאלצות להתרועע זו עם זו כשאביה של הראשונה מתארס עם אמה של השנייה. היא לא שרדה יותר מדי, אך הפכה לקאלט בקרב מביני עניין. מרפי מגדיר את "פופיולר" כ"סאטירה שהקדימה את זמנה ולעגה לכל הסדרות האחרות של WB באותה תקופה, משהו שאנשי WB מעולם לא הבינו", ומציין שלדעתו היא שונה בתכלית מסדרתו הנוכחית.
אם כך, מרפי הגיע ל"Glee" כשבאמתחתו ניסיון בכתיבה לסדרת תיכון צינית. אבל יש פרט אחר בביוגרפיה שלו שהכין אותו היטב לסדרה החדשה: מתברר שמרפי, שגדל באינדיאנה, היה בעצמו כוכב הגלי־קלאב בתיכון שבו למד ומאחוריו עבר עשיר של פיזוז על במה.
"כשאתה גר במקום כמו אינדיאנה ועושה תפקיד ראשי במחזמר, אתה מרגיש שהעולם לפתע נגיש עבורך", השתפך מרפי בראיון לאתר hollywoodchicago.com..
"אתה מתמלא באופטימיות בנוגע לאופציות שעומדות בפניך, זה פשוט גורם לך להאמין בעצמך, ואני זוכר היטב את התחושה הזאת, שהייתה מאוד חשובה עבורי. בזה רציתי שהסדרה תעסוק, שאבתי מהניסיון האישי שלי". אוווו.
אחרי הרבה שנים עם ד"ר כריסטיאן טרוי עשה מרפי את המעבר החד מהכבלים לטלוויזיה הארצית וחתם על חוזה עם FOX. "הדבר הראשון שאמרתי להם היה שאני רוצה לעשות משהו שונה לגמרי, ההפך הגמור", מספר מרפי. "הנטייה היא שאם הצלחת בז'אנר אחד רוצים שתעשה אותו שוב ושוב ושוב, ואני לא רציתי לעשות עוד סדרה אפלה. אמרתי להם שאני רוצה לעשות מיוזיקל".
אנשי החליפות ברשת לא ירקו למרפי בפרצוף. הם אפילו אמרו לו שהם כבר מזמן חולמים להפיק סדרה מוזיקלית ראויה וטרם הצליחו לפצח איך בדיוק הם רוצים שזה ייראה. מרפי נשלח הביתה לחשוב, ויומיים לאחר מכן, באורח פלא ממש, ניגש אליו חבר עם תסריט לסרט שרצה שמרפי יפיק עבורו. מרפי קרא את התסריט, נדלק על הקונספט וקבע שהוא מתאים יותר להיות סדרת טלוויזיה. הוא הציע את הרעיון ל־FOX, והם חזרו אליו עם תשובה חיובית עוד באותו יום.
מרפי חשש מעט מהעבודה עם הרשת, אבל כרגע הוא עדיין מרוצה. "אני חושב שהסגנון שלי מאוד חתרני וספציפי, ואמרתי לקווין ריילי שאם אנחנו הולכים על זה, אני עושה את זה כמו שאני רוצה", הוא מפרט. "להפתעתי, הם עמדו במילה שלהם. הם מעולם לא רצו לשנות משהו כי הוא היה משוגע מדי". עם זאת, הוא מודה גם שהטון שלו עצמו התרכך בסדרה הנוכחית. "רציתי לעשות סדרה שתדבר לכולם", מסביר מרפי. "זו סדרה עם המון לב. עשיתי סדרת כבלים, עשיתי שמונה שנים של אפלה ודברים למבוגרים בלבד. רציתי לנסות משהו אחר, נחמד יותר. אבל עדיין יש כאן אדג', שלא יהיו טעויות".
הפופולריות של "Glee" האדג'ית מפתיעה אפילו יותר כשמגלים כי מדובר בסדרה שמרבית כוכביה אנונימיים יותר מהצופים שלה. חוץ ממאמנת הצ'יריוס, המגולמת על ידי ג'יין לינץ' המבריקה בתפקיד חייה, וג'סלין גילסיג (אשתו של וויל שוסטר) - שהייתה אמה הביולוגית של קלייר ב"גיבורים", ג'ינה רוסו ב"ניפ/טאק" ולורן ב"בוסטון פאבליק" – אין כאן כמעט שום פרצוף מוכר באמת.
מתיו מוריסון, שמגלם את שוסטר האידיאליסט, הגיע כשבאמתחתו בעיקר תפקיד באופרת הסבון "As the World Turns"; היועצת אמה פילסברי היא ג'יימה מייז, שגילמה את צ'רלי בעונה השנייה של "בטי" וגם את המלצרית שמוחה נשלק על ידי סיילר בעונה הראשונה של "גיבורים"; דיאנה אגרון (המעודדת קווין) הציצה בעונה השנייה של "גיבורים"; כוכב הפוטבול פין (קורי מונטיית') שיחק ב"קייל XY"; והמנהל התארח בתפקיד ההודי התורן במיליון סדרות אחרות.
רקע טלוויזיוני אמנם אין להם ממש, אבל לרוב הקאסט של "Glee" יש עבר עשיר בטייץ על הבמות של ברודוויי. מוריסון עשה את "פוטלוס" ו"היירספריי", וכוכבת הסדרה ליאה מישל, שמגלמת את רייצ'ל ברי הכישרונית אך הבלתי נסבלת, מוכרת לחובבי מחזות הזמר מהתפקיד הראשי ב"Spring Awakening" המדוברת.
מישל ומונטיית' מסתמנים כבר מעכשיו כאלילי נוער פוטנציאליים. היא מתחזקת קהילת מעריצים ענפה שעוקבת אחריה עוד מימי הבמה, הוא מטפח תדמית של שובר לבבות עתידי שכבר התארגן על קמפיין לחברת ההלבשה Five Four, ושניהם יחד זכו לתואר " Summer Must Songbirds" במגזין "אנטרטיינמנט וויקלי". זוזו הצידה, זאק אפרון וונסה הדג'נס.
אבל הסימן שמעיד יותר מכל על הצלחתה של הסדרה הוא שרשתות טלוויזיה מתחרות ממש משקשקות בגללה. שמה של "Glee" נקשר לאחרונה במיני־שערורייה שנוגעת למצעד חג ההודיה השנתי של מייסיז. רשת NBC, שמשדרת את האיוונט מדי שנה, החליטה לפתע לבטל את השתתפותם המתוכננת של כוכבי "Glee" במצעד כדי למנוע מראש את קידומה של סדרה מצליחה מרשת אחרת.
זאת למרות שסדרות מרשתות שונות, בהן "היי סקול מיוזיקל" של ערוץ דיסני, הורשו להשתתף במצעד בעבר. נראה שאלה לא נתפסו כאיום משמעותי בקרב על הרייטינג, בעוד שפמפומה של "Glee" במצעד עלול להזיק ל־NBC אנושות. מרפי טען שהוא מבין את החלטתה של NBC, והוסיף בגיחוך: "אני מצפה בקוצר רוח לראות במקומנו במה של ג'יי לנו". לא נורא, כוכבי "Glee" יפצו על החלטורה המבוטלת בסיבוב הופעות, שמתוכנן כרגע לאביב 2010.
רגע, עוד לא שודר הפרק השמיני וכבר מדברים על סיבוב הופעות? הסדרה הפכה לתופעה שאפילו מרפי עדיין מתקשה לעכל את ממדיה. "הדבר הזה קיבל חיים משל עצמו", הכריז בבעתה בראיון שהתקיים אחרי שידור הפרק המקדים בחודש מאי. "כבר קיבלתי הצעה להפוך את 'Glee' לסרט, יש מישהו שרוצה לעשות מזה שואו בברודוויי, ויש אחד אחר שרוצה להפוך את הסדרה למופע החלקה על הקרח!", הזדעזע. "אני כל הזמן אומר לכולם שזה נחמד ונהדר, אבל שיחכו".
נא להמתין לטעינת התגובות
