רוני בי רוקדת בתימנית

אחרי שפרצה לתודעה ב"נולד לרקוד" וסומנה כאחת הכוריאוגרפיות המסקרנות בשטח, מצאה את עצמה רוני ברנשטטר יוצרת ריקודים תימניים בהצגה "ריקוד משפחתי", ולא ממש מתגעגעת לטלוויזיה. "הכל שם מכוון לתוצאה בזמן הרבה יותר קצר", היא אומרת

יונתן אסתרקין | 21/10/2009 10:27

"שיתוף הפעולה והאקלקטיות של ההצגה היו הדבר הראשון שמשך אותי", אומרת הכוריאוגרפית רוני ברנשטטר - רוני בי מ"נולד לרקוד", בשבילכם - על שיתוף הפעולה שלה עם להקת ענבל ותיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער.

רוני ברנשטטר צילום: יח''צ

"העובדה שעכשיו להקת ענבל מורכבת גם מיוצאי תימן וגם מעולים חדשים מרוסיה וכולם רוקדים מחול שהוא בעצם מחול אתני תימני אבל עם השפעות מערביות, מעניינת מאוד. זה יצר שילוב שמאוד עניין אותי להתעסק בו. מה שגם שבאמת לא היה לי שום קשר קודם לכן למוזיקה או למחול תימניים".

שיתוף הפעולה הזה מתרחש במסגרת ההצגה "ריקוד משפחתי", שכתב וביים יאקי מחרז ומגוללת סיפור משפחתי על סבתא תימנייה שבצעירותה לא הרשו לה לרקוד ולהתחתן עם הגבר שאהבה, והיא מחליטה לפצות את עצמה בגיל מאוחר ולהתחיל שוב לרקוד.

לברנשטטר אמנם לא היה, כאמור, כל רקע בסוג כזה של ריקוד, אבל היא נכנסה להצגה אחרי שמחרז ראה אותה רוקדת ב"נולד לרקוד", התלהב והציע לה את התפקיד. "יש משהו מאוד תיאטרלי בעבודה שלי, ואני חושבת שזה מה שקסם לו, התאים ליצירה לתיאטרון, ובסך הכל זו הייתה עבודה מאוד פורייה איתו ועם להקת ענבל, שבמסגרתה למדתי מהם הרבה והייתי עם ראש פתוח לקלוט מהם עוד ועוד".

מה הכי נגע לך ללב בעבודה, בהצגה?
"האמת שזה דווקא לא ממש קשור לתנועה. זה צירוף מקרים מדהים. יאקי בדה סיפור מלבו כשכתב את המחזה, ואז הסתבר לי שלרקדנית שבחרתי בה לרקוד את התפקיד הראשי יש סיפור חיים שמקביל כמעט בצורה מדויקת לזה של יאקי.

זה היה פשוט גילוי מדהים. מסתבר שגם היא באה ממשפחה תימנית מסורתית, ממש כמו הדמות שיאקי כתב, ושאבא שלה התנגד שהיא תהיה רקדנית ומעולם לא בא לראות אותה רוקדת. נוצר בינינו קשר אישי קרוב, ובאחת ההופעות הראשונות אפילו הצלחנו לגרום לאבא שלה להגיע, וזה היה רגע ממש מרגש. אתה יודע, רגע שמסמל את החיבור הזה שנוצר בין החיים לאמנות".

ברנשטטר, 30, פרצה לתודעה כשיצרה כוריאוגרפיה לתוכנית "נולד לרקוד", אך לדבריה ההבדל בין כוריאוגרפיה לתיאטרון, למופע מחול ולטלוויזיה הוא לא פחות מתהומי.

"זה באמת שונה לחלוטין", היא אומרת, "בריקוד עצמו ההבדל אמנם פחות גדול בין סוגי המדיה, אבל כשעושים כוריאוגרפיה יש הבדל עצום, שנובע, קודם כל, מכך שבטלוויזיה הכל צריך להיות מכוון לתוצאה בזמן הרבה יותר קצר. אין זמן לפתח דברים לאט לאט ולעבור תהליכים של יצירה עם רקדנים, אבל יש אפשרות להגיע לדברים אחרים".

אז מה בעצם את מעדיפה?
"את כל סוגי הכוריאוגרפיה".

נו באמת, זו תשובה של מלכות יופי.
"לא, זה לא דיפלומטיה, אני באמת אוהבת את שתי האפשרויות ומוצאת את היתרונות בכל מקום. לא הייתי רוצה לוותר על אף אחד מהם".