ראשי » תרבות » תיאטרון ובמה » תיאטרון

מתגלגל עם זודנהיים: דני לשמן מגלם את צ'רלי ב"מתגלגלים"

דני לשמן ("השמינייה") החליט לוותר על ההשתתפות בפסטיבלים ובאירועי הסלבס וללכת ללמוד משחק אצל יורם לווינשטיין. עכשיו הוא מסיים את הלימודים בהפקה של "מתגלגלים", מחזמר שכתב סטיבן זודנהיים ותורגם על ידיו. "רגעי החסד במקצוע הזה מעטים אז צריך לדעת שאתה עושה את זה בשביל סיבה"

"מחזות זמר זה לא משהו מובן מאליו לבית ספר למשחק ואפילו לתיאטרון גדול", אומר דני לשמן, בוגר טרי של בית הספר למשחק של יורם לוינשטיין, על התפקיד האחרון שלו בבית הספר, במחזמר 'מתגלגלים' מאת סטיבן זונדהיים ובבימויו של רפי ניב.

"הנגנים שמנגנים לייב כל ערב, הצורך לשלם להמון יוצרים נוספים שאין בהצגות רגילות – עיבוד מוזיקלי, כוריאוגרפיה, הדרכה קולית וכך הלאה. זה באמת לא מובן מאליו. גיע כל הכבוד לבית הספר שעשה את זה. אבל יורם הוא באמת מנהל מיוחד במובן הזה. הוא מגיע כמעט כל ערב להצגה והעיניים שלו בורקות משמחה ומהתרגשות שמדביקה גם אותנו ואני חושב שההחלטה שלו בדיעבד יצאה נכונה".

"מתגלגלים" מגולל את סיפורם של שני חברים, צ'ארלי ופרנקי. מחזאי ופסנתרן שהופכים מזוג אומנים תפרנים ואידיאליסטים ללהיט של ברודווי ואחר כך של הוליווד, אבל בעקבות ההצלחה ואור הזרקורים אליו נחשף בעיקר דווקא פרנקי, אישיותו משתנה ויחסיו עם צ'רלי מתערערים.

לשמן, הזכור מתפקידו בסדרה "השמינייה" בערוץ הילדים, מגלם בהצגה את צ'רלי והוא חתום גם על תרגום המחזה והשירים במה שהיא למעשה עבודת התרגום המקצועית הראשונה שלו.

"רפי ניב, הבמאי, ביקש ממני להשיג את המחזה, השגתי אותו מאיזו הוצאה לאור בלונדון שמייצגת את זונדהיים וכשהבאתי אותו לרפי אמרתי לו שאשמח לתרגם", הוא מספר, "אני לא ממש יודע למה, זה לא שישבתי כל הלילה וחשבתי שאגיד לו את זה ושככה אקבל תפקיד טוב. ממש לא. פשוט צץ לי הרעיון. רפי, שהוא בעל הרבה ניסיון בהוראה ומאד מאמין בלטפח כשרונות צעירים, נתן לי צ'אנס לתרגם ואמר לי לתרגם שני שירים ולהראות לו. היום אני יודע אגב שהתרגום ההוא הראשוני לא היה נכון אבל רפי ראה את הפוטנציאל ונתן לי את האישור להמשיך".

לשמן

הוא מסוג השחקנים שנראה כי באמת נולדו לבמה. כשמסתכלים עליו בהצגה – שר, רוקד, משחק עם תזמון קומי מרשים אבל גם עם יכולת לרגש, אי אפשר שלא להבחין שלפניך שחקן עם הבייגלה של המלאך מעל הראש. לא מפתיע לגלות בהקשר הזה שלשמן הוא גם פסנתרן מחונן ושלמעשה על פניו נראה שהתפקיד של פרנקי, שנכתב לשחקן שהוא גם פסנתרן, הוא התפקיד המתבקש עבורו. עם זאת, לשמן נראה כדג במים בתפקידו של כצ'רלי, המחזאי.

"המחזמר נותן לי במה באמת להעביר את כל ההכשרה שלי בכל התחומים שלומדים בבית הספר", הוא אומר, "בעיניי זהו הז'אנר הכי מרגש של התיאטרון. אני בא לאולם בכיף כל ערב מחדש וזה לא קל שעתיים וחצי לרקוד ולשיר ולשחק וכך הלאה. אבל אני באמת נהנה והקהל גם אומר שרואים עלי שאני נהנה."

חשבת על ליהוק כשתרגמת? חשבת שתגלם את צ'רלי?

"לא. לא ידעתי כלום. ידעתי שאני רוצה את צ'רלי, כולנו היינו צריכים לרשום על פתקים מה אנחנו רוצים ולתת לו בדיסקרטיות. אני בטוח שעוד אנשים כתבו צ'רלי כי זה באמת תפקיד מעולה.

למרות שפרנקי, הפסנתרן, מתאים לך יותר אולי, כפסנתרן בעצמך.

"אצל יורם בבית הספר, הרעיון הוא לא לתת לבן אדם תפקיד שיצריך ממנו לצאת מעורו כדי לשחק אותו אלא להיפך. לתת לו משהו שיתאים לו. אפילו שהמילה הזאת לפעמים נחשבת גסה בעולם השחקנים שכולם רוצים לשחק את גוליבר גם כשהם מטר וחצי גובה. "

מבחינת טיפוס, צ'רלי הוא היותר שקט וצנוע בין השניים, לא הסופרסטאר.

"כן למרות שבמחזה כן מתברר שהוא מצליח מאד רק בדרכו שלו הפחות רועשת משל פרנקי. 'צוחק מי שצוחק אחרון' - אני חושב זה הפתגם שמאפיין את צ'רלי. תראה, אמנים יכולים או לזכות בהכרה מקצועית אמנותית אמיתית או בהרבה פופולאריות וכסף. בדרך כלל קשה לזכות בשניהם יחד. צריך לאזן ביניהם כמובן כי כל אמן רוצה הכרה אחרת זו אמנות עקרה אבל מצד שני אתה לא רוצה למכור את עצמך ואת מה שאתה מאמין בו. "

מעניין מה שאמרת על הבחירה הזאת לעשות בין הפופולאריות להכרה האמנותית כי אתה במובן מסוים היית בנקודה הזאת אחרי 'השמינייה' . לנסות להיות כוכב ילדים ונוער שמרוויח הרבה כסף ויש לו מעריצים ועושה טלנובלות או ללכת ללמוד משחק 3 שנים מפרכות ולעצור את הקריירה.

"כן הייתי בדיוק בדילמה הזאת. יכולתי ללכת לנסות לעשות פסטיגלים למיניהם אבל זה היה המסלול האישי שלי וזה מה שהראה המצפון האישי שלי. אם הייתי שם והייתי יודע שזה לא הבמה שאני רוצה ולא הרעיון שאני רוצה לשרת כי כשחקן אתה סוג של מגבר, כלי, משרת של רעיון גדול ממני. ואם הרעיון שאתה משרת זה 'בואו נביא 4000 ילדים לאצטדיון, נפטם אותם בפופקורן ונביא אותם להיסטריה סביב סלבס' - אז לי הייתה בעיה עם זה. רגעי החסד במקצוע הזה מעטים אז צריך לדעת שאתה עושה את זה בשביל סיבה"

בהקשר הזה של פרסום, אתה חושב שהיה קשה לחברים שלך מהכיתה להעביר איתך שלוש שנים כשהם יודעים שלך מחכה קריירה בחוץ ?

"בשנתיים הראשונות בבית הספר אתה כל כך לחוץ כל הזמן ועובד כל כך קשה שאין זמן לכלום ולחשוב על כלום. אולי עכשיו זה קצת יותר קשה להם לקראת סיום הלימודים, אנחנו בהפקה האחרונה, ואני עם חוזה בהבימה, אז אולי זה מלחיץ אנשים מסוימים. חוץ מזה, 'השמינייה' הייתה בערוץ הילדים, בכיתה שלי אף אחד לא ידע שהייתי שם עד שכבר עברו כמה חודשים ואני הזכרתי את זה ואז כבר היה מאוחר מדי הייתי חבר של כולם...(צוחק) אבל ברצינות, קודם כל אני לא היחיד שיש לו עתיד במקצוע בכיתה שלי, ממש לא,  יש רבים מהכיתה שכבר יודעים לאן הם הולכים אחרי הבית ספר. ליורם זה באמת מאד חשוב."

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...