חלומות לא מתגשמים
"תמיד אותו חלום" טומנת בתוכה סיפור מבטיח, קטן, על נער אחד קצת שונה שמתחקה אחרי אמא נעלמת ואחרי המוזיקה הגדולה של המאסטרו פיק. אבל החלומות הגדולים לא תמיד מתממשים על המסך
תמיד אותו חלום צילום: ינאי יחיאל
זהו סיפור על ילד שמנסה להתבגר בדור שאמור לקבל, אבל בעצם בועט אותו החוצה. השורה הזו היא שמניעה את העלילה בשלב הראשון ומותיר טעם של הבטחה. יחד עם הצלילים המתוקים של המאסטרו, כמו גם המחווה הכמעט תמימה, מדובר בלהיט עוד בטרם הופיע על המסך, אבל משהו מתפספס בפרטים הקטנים.
הסיפור פשוט: אמא של מאיר אהבה את צביקה פיק אהבת נפש ומאיר, מאז היה ילד קטן, התאהב במוזיקה וגם באמא שלו ובכל מה שהיא מייצגת - רדיפה אחרי הזוהר ובעיקר אחרי החלום. אבל יום אחד אמא של מאיר נוסעת, היא נוסעת להגשים את החלום שלה ועוזבת אותו עם אבא שלא יודע לקבל אותו כמו שהוא - ילד קצת שונה מכולם. שירי ארצי ארגה יחד סיפור שיש בו הכל, אבל ברמת הביצוע, אם מקלפים את השכבות, נותר חיוור.
מיה דגן בתפקיד מרים לוי, אולי מרי לו, לא רלוונטית בשמלה משנות הארבעים ולוק של מרילין מונרו משנות השישים, כשהיא אמורה לגלם דמות שברחה רק לפני עשר שנים, אולי קצת יותר. דקלומו המוזר, התלוש של עידו רוזנברג בתפקיד מאיר, הופך את התמונה הכללית לחובבנית ברגע אחד וברגע אחר לקסומה, בזכות התמימות שהוא מנפיק. לרוב, מדובר במשחק מוגזם קצת, מאולץ ומאבד מקסמו מהר. גם החבורה שמקיפה אותו - מדנה פרידר ועד אלון לוי, מוגזמים, קלישאתיים, דרמטיים מדי וחסרים אינטימיות שהסיפור זקוק לה.
"תמיד אותו חלום", ממש כמו השירים של צביקה פיק, טומנת בחובה סיפור מתוק וצבעוני. ילדות-התבגרות קצת עצובה, קצת שמחה, קצת רועשת וקצת משונה, שתיעודה מתפספס בגלל נגיעות קטנות של חובבנות וקלישאות שבשנות האלפיים צריכות להיעלם מן המסך.
"תמיד אותו חלום", הוט 3
נא להמתין לטעינת התגובות
