פושט את הפוזה: עידו תדמור מתפשט במופע מחול חדש
אחרי שביסס את מעמדו כאחד הרקדנים המצליחים בארץ, החליט עידו תדמור להשתתף במופע של תלמידתו לשעבר, ענת גרגוריו. זה נגמר בעירום מלא
ולמה הלכתם דווקא לכיוון הזה?
"כי בעת המודרנית כל הזמן אומרים לנו לא לחלום. מכריחים אותנו להיות ריאליים, ריאליסטיים, ולהסתכל על המציאות, אבל אני חושבת שבלי חלומות אין יצירה, אין אמנות ואין שום צמיחה לא אישית ולא של האנושות".
בפועל, הניסיון הזה של גרגוריו ותדמור לתת ביטוי לחלומות ולפנטזיות, בא לידי ביטוי בדרך שעשויה בהחלט להיתפס פרובוקטיבית: חלק לא מבוטל מהמופע שלהם מבוצע בעירום. והעירום הזה אינו בהכרח מה שנהוג לכנות "מרומז". הוא חלק מהותי מהרעיון הבסיסי שעומד מאחורי הכוריאוגרפיה. "עירום זה לא דבר פרובוקטיבי אם הוא משרת את המסר מבחינה אמנותית", מסביר תדמור, "בין שאר הנושאים, עולה שם גם עירום פיזי מול עירום נפשי, ולכן העירום משרת את המסר האמנותי והוא לא גימיק. זה חלק מההוויה הבימתית. אני בטוח שיהיו כאלה שיהיו להם בעיות עם זה, אבל מבחינתי זה חלק טבעי לגמרי מהעבודה".
לפחות במקרה שלך, העירום הנפשי בא לידי ביטוי באופן נוסף: אתה בעצם חושף את עצמך כאן לביקורת אחרי שכבר התפרסמת, וכביכול יש לך יותר מה להפסיד.
"תשמע, אנחנו חיים במדינה שבה אנשים תמיד מחכים לך בפינה. לא משנה מה תעשה. זו תקופה קשה ולא מפרגנת. התקשורת והעיתונות - גם המרכזית, לא רק הצהובה - תמיד מחפשת פאנץ' רע. תמיד רוצה להיכנס במישהו, ולא ממש ששה לפרגן. בקיצור, אין טעם להתייחס לזה. אחרת כבר מזמן הייתי מזמן מפסיק לרקוד. אני עושה את מה שאני אוהב אך ורק כי אני אוהב את זה".
"הרמת מסך" היא מסגרת שנועדה לאפשר ליוצרים עצמאיים, שאינם עובדים בלהקה ממוסדת, להציג עבודות בכורה, תוך שחרורם המוחלט מההיבטים הלוגיסטיים והכלכליים הכרוכים בהפקת מופע: תפעול הצגה, שיווקה, פרסומה, יחסי הציבור
זהו, בכל אופן, המקור לחיבור בין תדמור הוותיק לגרגוריו, שרקדה בלהקתו לפני כעשור. "כשעלתה האופציה שעידו יתארח במופע, מטבע הדברים מאוד התרגשתי", מספרת גרגוריו, "הוא מאוד תומך, מאמין ומפרגן, ויש בינינו קשר חזק".
מה הוא בעצם מביא איתו למופע, לדעתך?
"קודם כל, הוא בא הכי פתוח ומוכן לעבודה ומנטרל את כל ההילה שיש סביבו ככוריאוגרף, ופשוט בא לעבוד כמו כל רקדן. הוא רקדן עם יכולות פיזיות וטכניקה מרשימה מאוד, אבל גם עם יכולת כזו לא פשוט לפענח בצורה מדויקת את המחשבות שלך ככוריאוגרף וזו מעלה חשובה מאוד לרקדן. אולי הכי חשובה".
תדמור, מצדו, מסביר שהיו כמה סיבות לחיבור בין השניים. "ברמה האישית יש באמת חיבור של הרבה שנים", הוא אומר, "אבל האמת היא שבמקביל לעבודה איתה, אני עובד בצורה מאוד אינטנסיבית על ערב סולו חדש שלי, והרגשתי שבגלל שכבר הרבה שנים אני עובד רק על חומרים שלי, זה יהיה לי מצוין כרקדן לעבוד דווקא עם חומרים של כוריאוגרפים אחרים. העבודה שלה מאוד תיאטרלית, מאוד שונה מהעבודה הטיפוסית שלי, וזה פותח אותי להמון דברים חדשים. לא פלא שהחלטתי להכניס חלק מהעבודה שלה לערב הסולו שלי.
"חוץ מזה, אני, באופן אישי, תמיד הערכתי מאוד אמנים מנוסים שיורדים מדי פעם מהעץ ונותנים ליוצרים צעירים לעבוד איתם, כמו למשל גילה אלמגור, שעושה סרטי סטודנטים לפעמים, או מדונה, שהלכה לעבוד עם ג'סטין טימברלייק. יש משהו מרענן וחשוב בהתקרבות לבוסריות ולרעננות של אומן חדש.
מה היה הדבר כי מרגש מבחינתך ביצירה?
"ריגש אותי שיכולתי לשים את האגו והחששות שלי בצד, ולהיות באמת כמו רקדן. זה היה תהליך של הנמכה שלי את עצמי, שנועד לגרום לי להרגיש מה שמרגיש רקדן צעיר, ואני חושב שאני מצליח קצת להרגיש את זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם