הדובדבן שבכספת
בקיץ של 1980, להקת דובדבן הירושלמית הייתה הדבר הגדול הבא. אבל היא התפיידה. 20 שנה אחר כך, כשהחלו לדבר על קאמבק, שניים מחבריה לקו במחלות חשוכות מרפא. בשבוע הבא תיערך הופעת האיחוד בלעדיהם, אבל בעיקר למענם
להקת דובדבן צילום: רענן כהן
ארבעת החברים התאמנו במרץ על שירים שכתבו אהוד מנור וטואתי, והחלו להופיע בפני קהלים קטנים. עם הבסיסט ארנון פלטי הם יצאו לקרוע את המדינה בהופעות במועדונים ובפסטיבלים הגדולים ביותר דאז. התקשורת הישראלית יצאה מגדרה.
"דובדבן נתנו הפגנה של הופעת במה מרשימה ביותר, שופעת אנרגיה ומדליקה", כתב עליהם יואב קוטנר. שיר של ההרכב הפך לאות פתיחה בתכניתה של שמירה אימבר בקול ישראל, ואמנים כמו אבי טולדנו וריקי גל התעניינו בדובדבן כלהקת לווי. לבסוף זכה בהם גרי אקשטיין.
"כל זה קרה בחודש אחד", נזכר טיברין. "אלה דברים שאמורים לקרות ללהקה במשך שנים. מן הסתם, זה השפיע עלינו לטובה ולא לטובה". " לא ידענו מה לעשות עם זה", מוסיף פלטי. "באיזשהו שלב פרסמנו מודעה בעיתון שאנחנו מחפשים אמרגן, כי פשוט לא הייתה שם שיטה".
בפועל, זה בא לידי ביטוי בכך שלהבדיל מתיסלם, בנזין ולהקות אחרות שפרצו באותה תקופה, הדובדבנים דעכו במהרה. "תיסלם, לדוגמה, צמחו במקביל אלינו, אבל הם היו מתוקתקים לגמרי", מספר פלטי. "אפילו הקליק היו יותר מסודרים מאיתנו. הופענו עם שתי הלהקות האלה כל הזמן, והרגשנו שיש מאחוריהן מנוע שלנו לא היה".
"שתבין", מוסיף הולן, "הייתה לנו פעם הופעה בבאר שבע ולא היה לי כסף לחזור הביתה, אז דויד ברוזה, שהופיע איתנו באותו ערב, נתן לי כסף למונית".
כשחברי דובדבן הבינו שאין להם מספיק קשרים בברנז'ה התל אביבית כדי להתקדם, החליט הולן לעבור לארצות הברית עם אשתו - שהיא, אגב, גרושתו של טואתי. בינתיים, בארץ, ענייניה של דובדבן המשיכו לדשדש, עד הפירוק הסופי.
אביב 2002, בית הספר רימון, רמת השרון. פלטי, רכז מגמת בס בבית הספר, קם בוקר אחד ובלבו החלטה: להנציח את שיריה של דובדבן באלבום. לצורך העניין הוא פונה להולן - רכז מגמת תופים בבית הספר, טיברין וטובנהייז, והשלושה מתחילים לעבוד על הפרויקט. גם טואתי מגיע.
טובנהייז, למרבה הטרגיות, מתחיל לפתח תסמינים של מחלת ניוון השרירים הקשה איי-אל-אס. "במהלך החזרות וההקלטות אייל התקשה מאוד לנגן. בכל זאת, התעקשתי להמשיך לעבוד על זה בשביל כולנו-ובמיוחד בשבילו. האמת היא שבאיזשהו שלב אייל רצה לעשות עוד קטע, אבל הוא פשוט לא הצליח בגלל המחלה, ואני, מתוך כבוד בסיסי, לא רציתי להשלים את זה במקומו, אז השארתי חור ריק באחד השירים".
אלא שתהליך הפקת האלבום התמהמה מטעמי ביורוקרטיה,
ובמקביל התברר לחבר'ה שגם טואתי, מייסד ההרכב, לקה במחלה קשה בצרפת, ורותק לכיסא גלגלים. בשלב זה החליט הולן לאחוז במושכות, שב וקיבץ את החברים - בתוספת אורי וינשטוק בקלידים ועשהאל בן-צרויה בגיטרה, ובימים אלה הם מתכוננים להופעת איחוד, שתתקיים ב-19 בחודש בתיאטרון תמונע בתל אביב.
במקביל, הם גם אמורים להוציא, סוף סוף, את אלבום הבכורה שלהם, ובו כל שיריהם האבודים.
את המופע והאלבום הם מקדישים בעיקר לטובנהייז ולטואתי, שמטבע הדברים לא יוכלו להגיע אליו. "אני מאמין שאנחנו נגרום לאייל ולאיב לקבל חיזוק קרמתי בעקבות ההופעה הזאת", אומר פלטי. "מנטלית, הם הקדישו לזה את כל מה שאנחנו הקדשנו", מוסיף טיברין, "הם פשוט לא יכולים להיות בסיום של העניין הזה".
מה הם חושבים על המהלך הזה?
פלטי: "איב מפרגן לזה מפה ועד מחרתיים. עם אייל אי אפשר לדבר. פיזית. שניהם לא ממש מתפקדים".
הולן : "זה גורל. חרא של גורל".
יהיה לאיחוד הזה המשך?
פלטי: "בטח. האלבום הזה הוא חותמת שמסמלת בשבילנו סוף, אבל גם התחלה".
הולן : "באמת, אנחנו מתכוונים לזה. אנחנו לא סתם עושים דאווינים".
נא להמתין לטעינת התגובות
