מליץ יושר: דודי מליץ על "פרויקט לראמי"
יותר מעשור לאחר הרצח של מת'יו שפרד על רקע שנאה, וכחודשיים לאחר הרצח בבר נוער בתל אביב, עולה הערב המחזה "פרויקט לראמי - האפילוג" בכיכובם של דודי מליץ ויעל שרוני. "זה מדבר על חברה שמכחישה את השנאה והאלימות של עצמה", מסביר הכוכב בריאיון
- ומה דודי מליץ אוהב לראות בטלוויזיה?
זמן קצר לאחר מכן השניים שודדים אותו, מכים אותו באכזריות וקושרים אותו לגדר. שעות ספורות לאחר מכן, הוא נמצא שותת דם וקפוא, וכעבור יומיים הוא מת מפצעיו.
זמן מה לאחר האירוע, הגיעה קבוצת שחקנים מתיאטרון בניו יורק ללראמי, ובמשך שנתיים ערכו ראיונות עם 200 מתושבי המקום, כדי לנסות להבין כיצד התרחש הרצח וכיצד מגיבה אליו העיירה שחרתה על דגלה את הביטוי: "חיה ותן לחיות".
"פרויקט לראמי" הוצג על הבמות יותר מאלפיים פעם, ובהמשך הופק לסרט טלוויזיה של חברת הכבלים HBO, בו השתתפו לצד שחקני התיאטרון הטקטוני גם כריסטינה ריצ'י, פיטר פונדה, ג'ושוע ג'קסון ולורה לייני.
ב-12 באוקטובר 2008, חזרו חברי קבוצת התיאטרון ללראמי על מנת לבחון כיצד השתנתה העיירה בפרספקטיבה של עשור. הם שבו אל הדמויות שפגשו בסיבוב הראשון - השוטרת שמצאה את שפרד, פרופסור באוניברסיטה שנלחמת לשימור זכרו, מנהל המלון המקומי, סטודנטים באוניברסיטה, עורכת המקומון וגם תושבים חדשים - וגילו את התיאוריה החדשה שמכחישה פשע שנאה ומדברת על אלימות "רגילה" לחלוטין. הם פגשו עיירה בהכחשה.
בתום שנה של עבודה עולה כעת המחזה "אפילוג", ההמשך של "פרויקט לראמי". הוא יעלה בכ-120 ערים ברחבי העולם, ביניהן ערים באוסטרליה, בקנדה, בסין, בספרד, בבריטניה וברחבי ארצות הברית. ההפקה המרכזית תעלה בלינקולן סנטר בניו יורק בכיכובה של גלן קלוז.
בעקבות הרצח בבר נוער בתל אביב פנו מטעם ההפקה האמריקאית לשחקן הישראלי יפתח מזרחי בהצעה לתרגם את המחזה ולהעלות אותו גם בתל אביב. מזרחי נרתם לפרויקט, צירף אליו את איגוד המפיקים העצמאיים בתיאטרון, קיבל חסות מארגון הנוער הגאה ויצא לדרך.
"פנו אלי מההפקה הישראלית"
מה היה האתגר הכי גדול מבחינתך בעבודה על המחזה?
"אני לא תופס את עצמי כשחקן. לא למדתי משחק, ולמרות שנגעתי בזה כמה פעמים אני לא חושב שאני יכול לקרוא לעצמי שחקן והידיעה הזאת רק התעצמה כשעבדתי עם השחקנים המקצועיים בפרויקט. הבדלי הרמות בנינו היו ברורים ואני שמח בעיקר שלמדתי מהם הרבה".
זה נדיר לפגוש מישהו במצב שלך - כוכב ריאליטי, דוגמן, סלב, שמודה שבשביל להיות שחקן צריך ללמוד. בדרך כלל אנשים כמוך רצים לטלנובלה הקרובה ומספרים כמה אפשר גם בלי ללמוד.
"אין מה לעשות. זה פשוט נכון. אני לא שחקן. כשעושים כל מיני רציונליזציות ומתרצים כל מיני תירוצים ומחפים על האמת בכל מיני מילים קשקשניות. אפשר להריח את זה למרחוק. אני יכול לעשות כמיטב יכולתי, ולקוות שאצליח אבל על מי אנחנו עובדים? אני לא יכול להשוות את עצמי למישהי כמו יעל שרוני לדוגמא, שגם משתתפת בפרויקט, מבחינת ההכשרה שלה, הכלים המקצועיים שלה והיכולות שלה להעביר דברים ולהוציא דברים לקהל".
חשבת ללכת ללמוד משחק בעקבות החוויה?
"האמת שלא. אני יכול לגעת בזה מדי פעם, וכן למדתי פה ושם סדנאות וקורסים, ואני לומד כל הזמן ממי שאני עובד איתו, אבל יש לי כיוונים מובהקים אחרים שאני מרגיש בהם יותר בנוח, כמו הנחייה טלוויזיונית לדוגמא. אני חושב שההתמקדות שלי צריכה להיות בזה".
חששת שדווקא העובדה אתה לא שחקן אלא סלבריטאי, ההשתתפות שלך בהצגה תגרום לה להראות פחות אמנותית ורצינית?
"זאת שאלה טובה. מבחינה אישית, כבר עברתי כל כך הרבה הכפשות אישיות כלפיי. כתבו עליי דברים מאד גרועים. שהקריירה שלי בהתרסקות, בעלייה, שוב בהתרסקות וכך הלאה, כתבו עלי שאני תופס טרמפ על אחרים. אז כבר פיתחתי עור של פיל.
"לגבי ההצגה, ברור שלנוכחות שלי יש השפעה, וברור שאם היית לוקח שחקן אלמוני אבל מנוסה יותר ממני היית כנראה מקבל תצוגת משחק טובה יותר, אבל בכנות יש סיכוי שאתה ואני לא היינו מדברים עכשיו והמסר של ההצגה לא היה יוצא החוצה, וזו הרי המטרה הכי גדולה של הערב. שהמסר יצא החוצה".
שחקנים נוספים שהתנדבו להשתתף בערב, שיעלה באופן חד פעמי היום (ב') באולם המופעים של האוניברסיטה העממית בתל אביב ניתן למצוא חוץ משרוני ומזרחי גם את רן בכור, נעמה שפירא, קרן ברגר, בני אלדר, עדי אייזנמן, חיים עבוד ועופר עין גל. לדברי מליץ, להצגה, שביימה ליחי בקרמן , יש משמעות חשובה מאד מבחינתו ומבחינת שאר הקאסט, לא רק בעיסוק שלה בפשעים נגד הומואים אל בהשפעתה הכללית של אלימות על החברה הישראלית.
"אני לא רוצה להקטין את החשיבות של העיסוק בנושא של שנאה ואלימות כלפי הומוסקסואלים". אומר מליץ, "זה עדיין הבסיס של ההצגה. וקיבלנו תזכורת מאד קשה לכמה נורא זה יכול להיות באירוע הירי שהיה לפני כמה חודשים. אבל אני חושב שיש תמונה רחבה יותר.
"אנחנו הרי חיים בישראל, אנחנו העם היהודי, ואמנם נדוש להגיד את זה אבל כולנו בעצם קורבנות של פשע השנאה הגדול בהיסטוריה, ולמרות זאת, אנחנו לא זוכרים וממחזרים את פשעי השנאה האלה. כשיש בודדים אלימים ושונאים, זה לא מגדיר אותך, אבל כשאתה לא מודע לזה, כשאתה מכחיש את זה, מתעלם מזה, זה כבר כן מגדיר אותך.
"אנחנו נותנים לעצמנו לנהוג באלימות זה כלפי זה, כלפי הפלסטינים, כלפי נשים, כלפי ילדים, ואנחנו חייבים לשאול את עצמנו על הפשעים שלנו ועל השנאות שלנו", הוא מסכם.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם