מתחת לחגורה
"עקוב ודווח" של סת רוגן הוא סרט מצחיק לפרקים שממשיך את מסורת הומור האשכים ומציג שלל דמויות מופרעות
מצד שני, אם כדי ליהנות מפיסת הטראש הזו תסכימו לעבור ניתוח להסרת אונה אחת (או יותר), לא תוכלו לקרוא את המשך הביקורת שלי. לצורך העניין נניח שהסרתם חלק מהמוח, ולכן אני אשתמש מעתה במילים מאוד פשוטות.
סת רוגן הוא בחור יהודי לא יפה ולא רזה, עם מראה של מקרר אמקור ועם צרידות וחיתוך דיבור כמו של כלב אמסטף מצונן. הוא הרשים את תעשיית הסרטים כשסרטו "הדייט שתקע אותי" (על לוזר שמצליח עם בחורה יפה, חכמה ומצליחנית), הפך ללהיט היסטרי.
העיקרון של "עקוב ודווח" הוא זהה: רוגן מגלם את הלוזר האולטימטיבי שרוצה לזכות בבחורה ובהצלחה. הפעם הוא מגלם את דמותו של רוני, ראש יחידת האבטחה בקניון אמריקאי טיפוסי. החלום שלו הוא לזכות באהבתה של יפהפייה שמוכרת מוצרי איפור בדוכן הקוסמטיקה (אנה פאריס, "מת לצעוק").
כדי לעשות את זה, עליו לתפוס את הסוטה שרץ מדי פעם בקניון וחושף את בטנו המשתפלת, וגם את האזור האינטימי שמתחתיה (ולא, ברכיים לא נכללות בהגדרה הזו). הבעיה היא שבדרכו של רוגן ניצב בלש משטרה שמנסה לתפוס את הסוטה החשפן, ולכבוש את לבה (וגופה) של דיילת היופי.
מאחר שהשטיקים של רוגן כבר מוכרים, היה מעניין לראות את ריי ליוטה מפתיע לטובה כשהוא מגלם את הבלש המופרע. בעצם, כל הדמויות כאן מופרעות - מה שאכן הופך את הסרט למצחיק לפרקים.
עקוב ודווח
יח''צ
כמובן שלא מדובר בצחוק אינטליגנטי, אלא בצחוק מהסוג שמניבים סרטים שעוסקים בהפרשות גוף או בסוטה שבמשך הדקות האחרונות של הסרט רץ, כמעט בהילוך איטי, כשכל הרוגן שלו בחוץ (עניין נדיר בסרטים אמריקאיים).
לכל הרוחות, כנראה שהסרט הזה דפק גם לי את המוח. אני זוכר שצחקתי במהלכו כמה פעמים, אבל כשאני מנסה להיזכר באפיזודות משעשעות מתוכו,
אני פשוט לא מצליח. חוץ מהקטע האחרון של הסוטה, שתקוע לי בראש יותר מדי זמן.
אגב, התוספות היחידות של הסרט הן קטעי פספוסים באורך של 12 דקות. אחרי ששרדתי רק שש דקות, יש לי שתי מסקנות. אחת - 12 דקות פספוסים זה לא מספיק. שתיים - סת רוגן צוחק בצורה כה צרודה ומפחידה, עד שלא פלא שהוא צריך ליצור סרטי קולנוע כדי להצליח עם בנות.
עקוב ודווח, ארה"ב 2009, 82 דקות , שיווק והפצה: "התו השמיני".
נא להמתין לטעינת התגובות
