הרחוב עולה: רחוב סומסום חוגג 40
עוגי כבר לא בעניין של עוגיות (כי זה משמין); אבל ייתכן שבכל זאת ירשה לעצמו אחת לרגל חגיגות ה-40 של "רחוב סומסום". ריאיון פרוותי עם נשיא החברה שמפיקה את הסדרה הנוסטלגית
23 שנה חלפו מאז הפרק האחרון בגרסה הראשונה של "רחוב סומסום" בעברית, והכל השתנה שם מאז: הרחוב אינו אותו רחוב, הערוץ אינו אותו ערוץ (פעם בערוץ 1 והיום זה בהופ!), שרי צוריאל כבר מזמן לא נאלצת להזיע בתוך קיפוד ורוד, שלמה בראבא כבר לא בנץ, יוסף שילוח כבר לא אריק, ישראל גוריון כבר לא כרובי וגידי גוב כבר לא שרגא.
אפילו שם התוכנית השתנה שוב ושוב: מה שהתחיל כ"רחוב סומסום" הפך בהמשך ל"שלום סומסום", אחר כך השתנה ל"שארע סימסים", ואז ל"סיפורי סומסום". העונה החמישית, שצפויה לעלות ב-2010 תיקרא, שוב, "שלום סומסום".
גם התכנים השתנו מאוד לאורך השנים. אם בעבר היו שם בעיקר צחוקיות וקצת "תלמדו לספור", הרי שהיום הקטע החינוכי/חברתי השתלט כמעט על כל חלקת הומור טובה. אצלנו, לדוגמה, שמים דגש על סינרגיה בין יהודים וערבים, דתיים וחילוניים, אשכנזים וספרדים וכו'. הבעיה העיקרית, בכל אופן, היא שכבר לא מדובר כאן במדורת שבט או במשהו שמזכיר את ימיה הטובים של התוכנית בשנות השמונים.
גם גארי נל, נשיא קבוצת Sesame Workshop, האחראית על הפקות התוכנית ברחבי העולם, שיגיע לכאן בשבוע הבא לטובת ועידה בינלאומית שעניינה מבט אל המחר (בחסות נשיא המדינה שמעון פרס), מודע היטב למצב.
"שוק הטלוויזיה הפך להרבה יותר תחרותי מכפי שהיה בשנות השמונים", הוא מודה, "לתוכנית בודדת הרבה יותר קשה לפרוץ ולהשפיע באופן כל כך ברור. אנחנו מקדישים הרבה זמן ללימוד האופן שבו ילדים צורכים היום מדיה, ו'רחוב סומסום', לצורך העניין, היא כבר הרבה יותר מתוכנית טלוויזיה. היא פלטפורמה שיכולה לגשר בין ילדים בכל העולם. אנחנו ממש לא רוצים רק רייטינג. יש לנו משימה חינוכית".
בימים אלה חוגגת "רחוב סומסום" 40 שנה. לרגל המאורע החגיגי, התארחה בתוכנית מישל אובמה בתפקיד גננית שמסבירה על חשיבותו של אוכל טבעי ובריא, כחלק מה"קמפיין" במלחמה בהשמנת יתר. "היא שתלה שם ירקות ופירות, הסבירה לילדים על החשיבות של שמירה על הטבע ועל הבריאות, וממש התלהבה מזה", מספר נל, "כמה ימים אחר כך, היא נאמה באיזו עצרת של האו"ם, וסיפרה לכולם שהיא עדיין ב"היי" מההשתתפות בתוכנית ההיא".
עם השנים הפכתם את "רחוב סומסום" מתוכנית מבדרת לילדים לסוג של ניסוי אנתרופולוגי.
"אף פעם לא חשבתי על זה ככה, אבל אתה צודק. לפני כל עונה שעולה במדינה כלשהי אנחנו עושים מחקר מקיף על הבעיות החברתיות שיש בה ומשתפים בזה אנשי תוכן מהמדינה הרלוונטית, אמנים וגם משרדי חינוך, במטרה ליצור משהו שיתאים לה באופן ספציפי. הרי אם היינו משדרים בישראל בדיוק אותם תכנים שמשודרים בארצות הברית, למשל, לא היה לזה ערך ממשי כלשהו".
לפעמים אתם הולכים עם זה ממש רחוק. בגרסה הדרום-אפריקאית, למשל, עשיתם בובה עם איידס.
"נכון, מזווית של ישראלי זה באמת נשמע קצת מוגזם, אבל כשאתה מבין שכל ילד עשירי שם הוא נשא איידס, אתה מגלה שזה חלק מהותי מהחיים שם ושחייבים לטפל בזה. אגב, הבובה שעשינו שם היא לא חולה באיידס אלא רק נשאית, ככה שזה בכל זאת די מעודן.
"היא בובה יתומה ששני ההורים שלה מתו
איך בדיוק?
"למשל גרובר, המקבילה האמריקאית למוישה אופניק. הוא טיפוס כזה שכל הזמן ממורמר ורוטן, והרעיון שמאחוריו הוא שלמרות שהוא כזה - אפשר להתחבר איתו. המסר הוא שלא לכולם אותה אישיות, שאנשים שונים זה מזה, ובכל זאת כולנו אנשים וכולנו אותו דבר".
מה דעתך על הגרסה הפלסטינית?
"היו להם מעט אפשרויות לעשות את זה מושקע, אבל בתנאים הנתונים הם הוציאו משהו לא רע. אתה יודע, יש בחברה שם כל כך הרבה דברים שליליים, ומה שניסינו לעשות זה להדגיש בפני הילדים את האלמנט החיובי בחיים. אפילו כשהם רואים סבתא שסורגת סוודר לנכד שלה זה מושך אותם לכיוון כזה. אלה דברים שנעשו במטרה לגרום להם להרגיש טוב עם עצמם ולהאמין שיש עוד דברים שאפשר לשאוף אליהם בעתיד, חוץ מאשר לזרוק אבנים על חיילים".
היו מדינות שהתוכנית לא תפסה?
"כן. בצרפת, למשל, זה לא ממש עבד. אין לי מושג למה. זה ממש מוזר, כי בכל המדינות השכנות זו הייתה הצלחה מסחררת".
טוב, אולי הייתם צריכים לשתול שם בובה שאוכלת בגטים.
"כן, בטח".
גארי נל יגיע לישראל בכדי להשתתף בוועידת הנשיא 2009: פונים אל המחר. הוועידה, בחסותו של נשיא המדינה שמעון פרס, תערך בין התאריכים 20-22 באוקטובר 2009 בבנייני האומה בירושלים.
נא להמתין לטעינת התגובות
