ראשי » רייטינג » טלוויזיה

הקטקט ששאג: הדס הורנבלס כוכבת אמיתית

פרצוף של בני עקיבא, גוף של רקדנית אקזוטית ומספר שבע ורבע במשקפיים. הדס הורנבלס מ"הישרדות" היא לא הכוכבת שציפינו לה: במקור דוסית מאלקנה ועכשיו דיווה מפלורנטין, פצצה של ביטחון עצמי ופלרטטנות שלא תיתן לאף יעל/זיו לדרוך עליה. מעלילים שהיא מהמוסד? קוראים לה חרגול, קרפדה וצרצר? למי אכפת. ככה זה כשאת חיה בספר

קשה לי לזהות את את הדס הורנבלס ברגע הראשון. לא רק כי היא לבושה כמו אליס בארץ הפלאות לצורך צילומי השער ופניה צבועות באקסטרה איפור בואכה זרובבלה שיק. בעיקר מפני שהיא כרגע ללא משקפיים, סימן ההיכר הבוהק ביותר שלה אחרי החיוך העצום והגוף הזערער. "מה זה? מי מדבר אליי?", היא קוראת בעיוורון ומגששת באוויר כשאני תוהה מה נשמע במקרה, "אני לא רואה אותך, אני לא רואה כלום".

הנה אני!
"אה, יופי", היא ממקדת מבט, "פשוט יש לי מספר גבוה במשקפיים, שבע ושבע ורבע".

פחחח, אז מה, אני תשע ותשע וחצי.
היא מתרשמת. "גם באי הייתי מורידה לפעמים משקפיים, הם היו נורא מלוכלכים ולא היה במה לנגב. הייתי הולכת אחרי הצלמים ומתחננת שינגבו לי אותם".

בטח קשה לך עכשיו להיות בלעדיהם ולא לראות כלום.
"למה, זה דווקא כיף! זה כאילו אני בעולם שלי".

בא לי להיות קצת בעולם הזה שהדס מפזזת בו. אני לא יודעת בדיוק מה הולך שם אבל אני בטוחה שמסתובבים שם כמה ארנבים מסטולים ושכל ערב בשש כולם רוקדים מסביב לקשת בענן. שלוש עונות של "הישרדות" ועדיין לא הייתה לנו חיה כמו הדס: חיובית עד העצם, פצצת אנרגיות טובות, בלי פירור של ציניות ועם לב שאפשר להקים עליו מדינה קטנה. 

בהתחלה לא ידענו ממש איך לאכול אותה, את ננסת האולפנות הזאת שכשהמחסה נהרס או האוכל נגמר היא עפה על כולם בקריאות "יאללה, חברלאך, לשיר!", בהתחלה עוד תייגנו אותה כגימיק של פרק וחצי. אבל הדס לא הלכה לשום מקום. היא התפתחה ושגשגה, השתלבה היטב במשחק והדביקה את כולם בחיידק ההדסיזם תוך שהיא חשה עצמה חיה בספר. "תובנות הפשט", כך היא תקרא לו (כי "רוב התובנות הכי עמוקות בחיים נלקחות מהפשט עצמו").

אך כרגע הספר הוא "אליס בארץ הפלאות הקריפיות", והיא מעוצבת בהתאם. הסגנון הוא גיק-קריפ-קינק-שיק, והיא משתפת פעולה בשובבות. "אולי אני אהיה עם המשקפיים ככה בפה, כמו הספרנית הסקסית", היא מציעה, והמלביש והמאפרת עטים עליה כדי להפשיל

עוד טיפ טיפה את השמלה למעלה, ועוד טיפ טיפ. היא מצחקקת.

מה שהכי מפתיע בה זה הביטחון העצמי והקלילות שבה היא מתייחסת לעצמה ולסובבים, איך שתמיד יש שמץ של פלרטוט בהתנהגותה עם הבריות ואפס מבוכה. הכי לא החננה האילמת והעכברית של הכיתה, הדס תמיד בעיצומה של מסיבה כלשהי בלב וכולם מוזמנים.

"כשחזרנו לארץ, האנשים מ'הישרדות' היו מתקשרים אליי לבכות, כל מיני דברים. הייתי כמו המטפלת שלהם", היא נוצצת, "הם ידעו שאני אקח אותם למקום האופטימי הזה, וזה גם עזר לי להתמודד. תשמעי, את הולכת לישון בלילה ומתעוררת עם סיוטים. אני רק חושבת על זה וכבר מתגרדת, את פשוט חולמת שקר לך ומתחילה לרעוד, עד שאת קולטת שאת במיטה".

מי למשל התקשר אלייך להתעודד?
"כל מיני אנשים, אני לא אגיד שמות, אבל יעל, למשל, לא".

כן, לא ממש סביר שהיא תתקשר דווקא אלייך בשביל לשפר את מצב הרוח.
"כן, הא? 'אני רוצה שתעודדי אותי!', 'טוב אז קודם כל קחי את הלק האדום... שימי גם ברגליים'... לא, אבל השלמנו לפני יום כיפור".

כל מיני דברים מופלאים אני לומדת מהדס במהלך היום הארוך שאני מבלה עמה. איך מנגבים עם עלים ("אני רגילה מבני עקיבא, היינו הולכים למסעות אז את צריכה לעשות ביער"), כמה אנשי צוות מסתובבים על האי ("צוותים של שלושה - צלם, מקליט וסאונדמן") והכי חשוב - איך לעזאזל האייליינר של יעל לא יורד אף פעם. "זה איפור קבוע, כמו קעקוע כזה", מסבירה הדס והעפעף הפנימי שלי מצטמרר, "אנשים שכל כך עסוקים במראה החיצוני שלהם ואני לא מבינה למה".

ואת לא מתעסקת?
"עכשיו למשל יש עליי קצת שאריות איפור מהצילומים, אבל אם אני רוצה להשקיע, נגיד בדייט, אני שמה עיפרון קטן בעיניים וזהו. אני רק מחכה כבר להזדקן, להיות בת 60. זה נראה לי הגיל הכי כיפי".

טוב, בקרוב.
"ואז אני בטח איראה בת 40. כמו שכיום, לא נעים, חיילים מתחילים איתי ברחוב, חושבים שאני בת 17. אני בת 28".

את גם נראית דוסית לאללה, למרות שעזבת את הדת מזמן.
"יש לי פרצוף של בני עקיבא, אין ספק. זה בכל העולם. אנשים בחו"ל באים אליי ואומרים 'יו, יו אר בני עקיבא, רייט?'".

הכי רייט. הדס גדלה במשפחה דתית באלקנה אך התרחקה מהדת ככל שהתבגרה, ועדיין העולם הזה אופף אותה כהילה, למרות שהיא גרה כבר ארבע שנים בפלורנטין, מעוז השקץ של תל אביב, "העיר הכי הכי בעולם", כהגדרתה.

"אם תשאלי אותי מי אני, אני לא הדס מפלורנטין, אני הדס מאלקנה", היא מבהירה, "כל האישיות שלי התגבשה באלקנה. נכון שיצאתי אחרי זה וגיליתי כל מיני דברים שלא ידעתי לפני, כמו איזה ילד קטן שמנסה את כל הסוכריות הצבעוניות. אבל הבנאדם שאני זה הדס מאלקנה לגמרי".

משפחת הורנבלס באלקנה כבר השלימה עם המעבר של הדס לצד האפל, הם אפילו אלה שהדפו אותה לעבר הטלפון להתקשר ל"הישרדות". "ישבנו במטבח כל המשפחה, לפני הפרק הראשון של העונה הראשונה", היא נזכרת, "וכולם עם המרפקים 'נו הדס תתקשרי, זה תפור עלייך עם כל המחנות של בני עקיבא'", אז התקשרתי.

ולא היו שרידים למנטליות הדתית שלך שהפריעו על האי? להסתובב בביקיני מול מצלמות, למשל?
"יש שרידים, אבל את כל האי נעימויות האלה עברתי בגיל הטיפש־עשרה. כיום אני עושה הפרדה בין עיקר לטפל. כיום אני מקפידה בעיקר על העניין של חיים ומוות ביד הלשון, של לא לפגוע באנשים. אבל מבחינת חיצוניות פחות חשוב לי".

ומבחינה קולינרית? קריספל למשל ניסה לשמור כשרות, האומלל.
"אוי! לפני התוכנית עם התולעת ההורים שלי התקשרו אליי ואמרו לי 'אנחנו מאוד מקווים שלא אכלת שרצים, ושתדעי לך, אנחנו גאים בקריספל הזה, כי את רואה, הוא אמר בפרומו שמצדו שיעיפו אותו - הוא לא יאכל את התולעת!'".

חי חי.
"ואז אחרי הפרק אבא שלי מתקשר אליי - 'הדס, מה זה צריך להיות הביזיון הזה?! הוא אוכל את התולעת כי 'דרך ארץ קדמה לתורה'?!, תסבירי לי מה הקשר בדיוק ל'דרך ארץ קדמה לתורה'?! ואז הוא אמר: 'ונכון שאת הפסדת בכוונה כדי שלא תצטרכי לאכול שרצים? אמרתי לו 'הממ, כן אבא, בטח'".

אבל את אוכלת שרצים.
"כן, כבר באירופה התוודעתי לעולם המים".

איך באמת החיים כחילונית בתל אביב? את יוצאת, מבלה?
"כן, אני מאוד אוהבת לבלות, ולצאת לרקוד".

וגברים? מתחילים איתך?
"כן, יוצא שמתחילים איתי. לפעמים אומרים לי רק איזו הערה נחמדה. אני לא משתפת פעולה מיד ולא עם כל אחד, אבל אם יש מישהו שבאמת תפס לי את העין אז יכול להיות, כבר היו מקרים מעולם. מחליפים טלפונים, נפגשים אחרי זה, בדרך כלל בשעות היום, כי האנשים ביום הם לא אותם אנשים בלילה. ואם זה זורם - זורם, לא זורם - לא זורם".
בינתיים די זורם, כי יש לה חבר כבר חודש וחצי, אמיר, שאותו פגשה בסטודיו של עידו איז'ק בשעת הצילומים לפוסטר "הישרדות" המפורסם. הוא: עוזר צלם על הסט. היא: כוכבת בהתהוות. על תקן השליח: נטלי. "נפגשנו במקרה ליד מכונת הקפה בסטודיו, בשיחת חולין כזו, ואחר כך הוא שלח את נטלי, שהוא הכיר כבר קודם, לברר מה איתי. אז היא באה ואמרה לי שהוא אחלה בנאדם ונורא חמוד. ובגלל שזו מישהי שאני מכירה כבר, כי יצא לי להיות איתה באותו שבט ודיברנו שיחות נפש, היה לי יותר קל. ואז לפני שהלכתי הוא נתן לי את מספר הטלפון שלו".
הכי כמו בספר. נזכה לפגוש את האמיר המסתורי?
"הוא הזמין אותנו לראות אצלו בדירה הערב את הפרק של 'הישרדות', רוצה?".
יה! יותר מושלם מזה? רק אם נזמין פיצה.
*הכתבה המלאה מתפרסמת השבוע ב"רייטינג".

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...