מדף הספרים של שהרה בלאו

שרה בלאו נזכרת בהלם שאחז בה כשקראה את ''אדם בן כלב'' של יורם קניוק, מסבירה איך הפכה למכושפת בעקבות ''ההיסטוריה הסודית'', שקראה יותר ממאתיים פעם, ומתארת איך הסופרת האהובה עליה, מרגרט אטווד, שינתה לה את חוויית הילדות. 10 המלצות לספרים נבחרים

שהרה בלאו | 7/10/2009 18:29

ילדות למופת - הרוזנת דה סגיר
מה מוזר שהאשה שספריה כיכבו בספריית ילדותי, היתה נוצריה אדוקה ומסיונרית חרוצה שספריה היו זרועים באזכורים נוצריים לשבעת החטאים, ווידויים שונים והושטות הלחי השניה של הגיבורים הקטנים.

אבל עדיין, לעולם לא אשכח את קמיל ומדליין דה פלרוויל, בנות האצולה הקטנות, סמל להתנהגות מופתית, שחטאיהן הסתכמו לכל היותר בלקקנות, או מעט עצלות, בניגוד לשכנתן הסוערת סופי דה-ריאן, כוכבת הספר 'תעלוליה של סופי', שגם הוא שלט בילדותי ביד רמה. "תהיי ילדה טובה!" היה המוטו של ספרי הרוזנת דה סגיר. ניסיתי, בחיי.

עין החתול - מרגרט אטווד
מרגרט אטווד היא הסופרת האהובה עלי. היכולת התיאורית שלה מעוררת השתאות ומקור להשראה. אחרי שקראתי את "עין החתול" שלה, במשך תקופה ארוכה לא יכולתי לקרוא שום ספר אחר. מערכת היחסים בין גיבורת הספר לבין חברת הילדות "הכי טובה" שלה, מובאת בצורה כה מרהיבה וכה אכזרית, עד ששינתה אצלי לחלוטין את האופן בו זכרתי את חוויות ילדותי.

בית קרנובסקי, י"י זינגר, עם עובד
כשיגור קרנובסקי, הנער החצי יהודי נבחר לשמש כ'דוגמן', אל מול בני כיתתו המלגלגים בגימנסיה הגרמנית, והמורה קירכנמאייר מעביר את המקל הדק על גופו ומצביע על הנחיתות היהודית הניכרת בהיקף הגולגולת ובסימן חיתוך ברית המילה, וכשלמרות כל ההשפלה, יגור עדיין רוצה להיות נאצי ומתעב את אביו היהודי על שהתחתן עם אמו הארית - משהו עמוק בגורל היהודי ובצורה בה אנו תופסים עצמנו אל מול העולם מתקרב אל פתרונו.

זהו ספר חזק וסוחף המתאר בצורה מדוייקת את תקופת עליית הנאצים לשלטון בלי להזדקק ולו פעם אחת למילה המפורשת 'היטלר' (התיאור הכי קרוב לכך: 'האיש הזועם בעל השפם')

ההיסטוריה הסודית - דונה טארט
שיהיה ברור, זהו איננו ספר. נכון שמדובר במאות דפים הלפותים בכריכה רכה עליה ועליה שם המחברת, אולם אל תניחו לכך להטעות אתכם - זוהי אחיזת עיניים, ה"היסטוריה הסודית" איננה "ספר".

"ההיסטוריה הסודית" היא חוויה נפשית פרועה, עזה, מתעתעת ואלימה. לא קוראים את זה, חווים את זה. ובעוצמות בל יאמנו. סיפור המסגרת מתרחש בחוג קטנטן ואליטיסטי ללימודים קלאסיים בקולג' מיוחס בוורמונט, שם נחשף הגיבור לדינמיקה יצרית ודקדנטית בין חמשת חברי החוג המסתירים סוד נורא.

נדמה לי שקראתי את הספר המכשף הזה יותר ממאתיים פעם.

כל הסיפורים - אידה פינק
אידה פינק היא סופרת וניצולת שואה. המילה "סופרת" נמצאת לפני ה"ניצולת שואה", כי לאידה יש יכולת סיפורית כבירה. אידה סומכת עלינו. היא יודעת שהמח שלנו גדוש באינפורמציות שואה מפורטות ולכן היא מרשה לעצמה לעסוק ברגעים המינוריים יותר, היא יודעת שאנו כבר נשלים את הפערים בעצמנו.

החייל הביישני מאחד הסיפורים זוכה לעלייה מפתיעה בדרגה? אנחנו מבינים מהר מאוד מדוע. אנתוני סוחט את חברתו לבצע עבורו שליחות מיותרת? אנו כבר יודעים איך זה יגמר. אדלה מחליטה לתקן ולייפות את שמלתה? מי אנחנו שנאמר לה "אין צורך, חביבה"?
אידה, אידה, איך את עושה את זה.

אדם בן כלב - יורם קניוק
כשהספר המהפכני הזה יצא לאור בשנת 1968, הוא נתקל בקבלת פנים צוננת עד קפואה, אני הגעתי אליו עשרים שנה לאחר מכן, בעקבות המלצה של מורתי להיסטוריה ועד היום אני זוכרת את ההלם הראשוני שבקריאה. לא הבנתי איך היורם הזה, הצבר הזה, הישראלי הזה, הצליח לפענח בדקויות כאלו את התת-מודע היהודי הקולקטיבי. כיום כבר זוכה הספר לכבוד הראוי לו, ובצדק. הספר הוא גם דוגמא לנקודת המבט המיוחדת לקניוק, זו של היהודי המציץ מבעד לישראלי.

הגולם - גוסטב מיירינק
ספר קטן ומוזר שכל כולו מסע אל תוך תת המודע היהודי. הספר נתכתב עם סיפור הגולם מפראג, אבל גם בסופו, הנסתר רב על הנגלה. זו היתה הפעם הראשונה שראיתי כיצד ניתן להקים את הגולם "לתחיה" ולספר דרכו סיפור אחר לגמרי. יכול להיות שבעקבות הספר נזרע בתוכי הרעיון שאולי יום אחד אוכל לעשות זאת גם אני. ומילת אזהרה! הספר מכיל בתוכו מן אימה מזדחלת ומקפיאה ובמהלך הקריאה ישנתי כשכל האורות בבית דלוקים.

פנים צרובי חמה - שמעון אדף
בגיל שתיים עשרה, אלוהים דיבר אל אורי אלחייני, הישר מתוך מקלט הטלויזיה ושינה את חייה לנצח. אורי, גיבורת הספר, עשתה לי את אותו הדבר. שמעון אדף הצליח להקפיא בנקודת זמן את גיל שתיים עשרה (הנורא, לטעמי) ולהביא אותו אל הקורא במה שנראה כסוג של שמיעה אבסולוטית. מזמן לא תוארה ילדות אכזרית, חשופה, מיאשת וישראלית כל כך. דמותה של אורי, הגיבורה, עדיין הולכת איתי. לא יאמן שסופר-גבר הצליח לכתוב נערה מתבגרת באופן כה מדוייק.

ספרי השירה של ננו שבתאי, אנה הרמן וסיוון בסקין
שלוש משוררות צעירות, נהדרות וחודרות, כולן אמניות השפה והרגש.

ננו המסתכנת, אנה האפלה וסיוון הקוסמופוליטית, מבטאות שלוש פנים שונות של שירה עזת מבע. לפעמים כשאני תקועה ולא מצליחה לכתוב (כמו שקורה לי לצערי יותר מדי בחודשים האחרונים) קריאה בספרי השירה שלהן משחררת את הקפיץ התקוע. לדעתי, בידיהן מצוי המפתח לתת המודע האישי והקולקטיבי, ומה שהן מצליחות לעשות איתו!

כה עשו חכמינו - יוכבד סגל
חמישה כרכים בצבעי פסטל רכים ובהם מקובצים אגדות ומדרשים בעיבודים קריאים, בהירים וקולחים. המחברת, יוכבד סגל, אחראית במידה רבה להשכלתם התלמודית הבסיסית של רבים מבני דורי. דרכה התוודעתי להילל הזקן, שמעיה ואבטליון, נחום איש גמזו, רבי עקיבא, ונשות רומי ההפכפכות. ביד אמונה שירטטה יוכבד את הדמויות והצליחה להפיח בהן חיים ועניין תוך שהיא משמרת את המקור המדרשי. כמה חבל שלא הספיקה לכתוב כרך שישי.

הסופרת שהרה בלאו משתתפת בפסטיבל אייקון המתקיים בסינמטק תל אביב