מורשת נצח
הגשש החיוור לא קיבלו בשעתו פריים טיים בערוץ 1, והיום היורשים החיוורים שלהם מקבלים תוכנית כל שבוע בערוץ 2. אביעד פוהורליס תוהה איך זה שמערכונים של 30 שנה מצחיקים כאילו שוחררו לאוויר לראשונה, אבל את הבדיחות של היום שוכחים אחרי רבע שעה
הגשש החיוור ישראל פוליאקוב פוטו קב
הליכתו של פולי לבית דין של מעלה, שם פגש את יוסי בנאי ונסים אלוני, פערה בור עמוק וחרצה לשבט את גורלו של מפגש מחודש שלהם על הבמה. החבורה הבלתי עציבה הזאת עזבה אותנו לנפשנו, ואנחנו, אנה אנו באים. נשארנו עם חובבנים לרוב, שהם רובם קופירייטרים של מילים, או מהירי תגובה שחזקים בפואנטות, העוויות פנים או ויצים. סדרי העולם העקומים תפסו להם חזקה אצלנו.
מבחר של מערכוני הגשש שודר אתמול ב-12 בצהריים בערוץ נישה, בשעה לא שעה, ובעגת משחקי הכדורגל - "רדיוס ללא קהל". המבחן מבחינתי הוא אחד - מצחיק או לא, בלתי נשכח או לא, קלאסיקות או לא. אני, שתופס מעצמי אחד עם חוש הומור טוב, שמוכן לצחוק כשמצחיקים אותו, מוצא את עצמי כמעט שעה מול המסך עם קו מוניטור אופקי.
הגשש החיוור לא קיבלו בשעתו פריים טיים בערוץ 1, והיום היורשים החיוורים שלהם מקבלים תוכנית כל שבוע בערוץ 2. אבל מי זוכר מה הייתה הבדיחה של אלה אחרי רבע שעה, ואיך זה שמערכונים של 30 שנה - "כלא 6" או "שבת שלום" ("תשאל את לונה אשתי, עדה. חלמנו"), שהוגשו אתמול על מגש של כסף, זכורים לרבבות כאן, אולי מאות אלפים, על בוריים, ומצחיקים כאילו שוחררו לאוויר לראשונה.
כמו שאמרנו, החבר'ה התייחסו לצחוק שלהם ברצינות, ונעזרו במעטפת הגאונית והמתוחכמת של הכותבים שלהם, שבאו מהשוק והעיירה, כמו אלה היום, אבל עם קולאז' בלתי נגמר של תרבויות, שפות, עגות, חידודים וסלסולים.
ספי ריבלין
צילום: שלמה צח כרמלי
הגאונים האלה השאירו לנו מורשת נצח מנחמת נוכח יורשיהם. הם לא למדו רק בעל פה מול המראה, אלא ידעו לשיר, לרקוד, לחקות, לעשות פנטומימה. הם היחידים שלא התרסקו במלכודת העדתית, אף על פי שלא הפסיקו לחקות עיראקים, פולנים ומרוקאים. טוב, זו לא חוכמה, כי אצלם האשכנזי תמיד היה אוכל אותה בסוף.
הם, אפילו, בניגוד לספי ריבלין המצוין (קיבל אמש הומאז' חלק ב'), שהתגייס לתשדירי הבחירות של הליכוד, לא נפגעו ציבורית, על אף שהתגייסו בבחירות 1984 לתשדירי המערך. נו, בטח, בצחוקייה שנכתבה קצת אחרי הבחירות הם משכיבים את כולם עם המערכניק ההוא שמצביע ליכוד.
ההומור הרווח היום, לא רווח פעם, ואם רווח, אז בצנעה, יודע את מקומו ליד הגדולים באמת. מה שנחשב
שוליים וקיבל הזדמנות במועדוני סטנד אפ צנועים ויומרניים במידה מעטה, מקבל היום תשומת לב מרבית בערוצים זוללי רייטינג. ואנחנו מכירים את העבודה הזאת של הבמאי שמרים שלטים לקהל "לצחוק", כדי להכריח את הקהל בבית לצחוק גם, כי אחרת משהו לא בסדר איתם. אז לא לדאוג, אתם דווקא בסדר.
בעידן של השנים האחרונות, ה"חמישייה הקאמרית" ו"ארץ נהדרת" נתנו עבודה. הם היו חדשנים, חצופים, ארסיים, פורצי דרך ונתנו השראה לממשיכי דרכם השנונים ב"קצרים" וב"רמזור". אבל הטובים הולכים בסוף לתיאטרון הקלאסי, ואנחנו, רגע לפני "צחוק מהעבודה", לוקחים, כמו דב נבון, את הטלוויזיה ומביאים אותה לתיקון. מה הבעיה שלה, שואל אותו הטכנאי, ומקבל תשובה: "חרא של תוכניות".
הגשש החיוור והחמישייה הקאמרית, יס ישראלי; מחווה לספי ריבלין, ערוץ 10; מועדון לילה, ערוץ 2
נא להמתין לטעינת התגובות
