יציאה טובה: ביקורת על ההצגה "לצאת מכאן"
התנהלות הדמויות בהצגה "לצאת מכאן", שעוסקת בניסיונה של אסירה לשעבר להשתלב במציאות שאחרי הכלא, לא מנווטת על מסלול ברור. אבל זה לא מפריע להצגה הזאת לטלטל גם היום
עבודה מעולה של צוות השחקנים. לצאת מכאן צילום: יוסי צבקר
הגיבורה הראשית אכן נקרעת בין עברה לבין השאיפה להיחלץ ממנו. בפועל, היא נקרעת בין אימה הכפייתית, שכוונותיה דווקא טובות, אך בו בזמן היא אינה חדלה לטפח בה רגשות אשמה (במשחק מצוין של אסתי זקהיים), לבין קצין הכלא שמאוהב בה (משחק משכנע של ליאור זוהר), וחברה הוותיק מהימים שקדמו לכלא, שמנסה לגרור אותה לחזור לעברה (יניב הלפגוט המצוין).
אלא שהמחזאית מפצלת את דמות הגיבורה לשתיים. זה בוודאי רעיון בימתי מעניין ביותר (ובשעתו הוא אולי גם היה מקורי, לפחות במחזאות האמריקאית), אבל בהצגה בתיאטרון הספרייה הוא יוצר חוסר בהירות. שתי שחקניות מצוינות - נטע-לי סוקר והילה ספורטס - פועלות זו לצד זו, כשהבימוי של אילן שטורם אינו מנווט את התנהלותן על מסלול ברור, ובכך פוגם בסבירות. אפשר בהחלט שהקושי הזה מקורו במחזה, אך הבמאי, מצידו, לא השכיל להתמודד עם הבעיה. אחרי הכל, מדובר במחזה ריאליסטי מובהק, והבימוי אכן אינו מגלה פשרות בעניין זה, אולם פרשת הדמות המפוצלת עדיין מהווה חריקה סגנונית ומבלבלת, שהבמאי לא מצא את פתרונה המתאים.
ובכל זאת, אין בדברים אלה כדי לפגום בעובדה שצוות השחקנים עושה בדרך כלל עבודה מעולה, וגם עיצוב הבמה של ערן עצמון יוצר חלל מתאים לדרמה הזאת. בסך הכל, יש כאן מפגש מרתק עם דרמה שבכוחה לטלטל את הצופה גם היום.
לצאת מכאן. תיאטרון הספריה
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם