שרה מהלב: נפרדים ממרסדס סוסה
אמנים, שרי ממשלה ובעצם כל ארגנטינה הקיפו את מיטתה של מרסדס סוסה בימיה האחרונים. אך הזמרת שהיתה לאגדה עוד בחייה הלכה אתמול לעולמה בגיל 74. כעת נשארו הקאנון המפואר של שיריה והמורשת ההומניטרית שלה, שהפכו אותה לסמלה של דרום אמריקה
- דיוויד ברוזה: מרסדס היא זן נדיר
השירים שהיא הפכה למנגינה של דרום אמריקה ולקינות של ארגנטינה מולדתה, הפכו מאתמול לפסקול חייה ומותה של מי שכבר מזמן פרצה את גבולות התואר "זמרת", והפכה עוד בחייה לאגדה. כתבי הטלוויזיה בילו שעות על גבי שעות מחוץ למיטת חוליה בבית החולים בבואנוס איירס, והדיווחים לא הותירו מקום לספק. "הלב שלנו הולך", אמר חברה ושותפה ליצירה, המשורר ויקטור הרדיה, אחרי ביקורו האחרון אצלה. ועדיין, אף שהודעת בית החולים הלקונית על כך ש"סוסה נפטרה ב-5:15 בבוקר" היתה צפויה, היא הכתה בהלם לא רק את תושבי ארגנטינה, אלא גם את קהל מעריציה ומוקיריה בכל העולם.
"הקול שלנו נדם. מתה מרסדס סוסה, סמלה של תרבות ארגנטינה", היתה הכותרת הח דשותית של הבוקר, ובני משפחתה פרסמו באתר הרשמי שלה את ההודעה הבאה, שכוונה למעריצים שליוו אותה בנאמנות לאורך השנים, מעריצים "שהפכו למשפחה גם בלי שהיה שם קשר דם": " מרסדס - האמא, הדודה, הסבתא, האחות - עזבה היום את העולם", מסרה המשפחה, "אנחנו רוצים לומר לכם שתמיד היינו לידה, גם כשכבר לא יכלה לדעת זאת, בשורה אינסופית של חברים, זמרים ואמנים, ובכל אחד מהם הייתם גם אתם. למרות העצב הגדול, היא עברה את דקותיה האחרונות בשלווה, כשהיא נלחמת באומץ במוות שלבסוף הכריע אותה בקרב הורדת הידיים. מה שהכי שימח את מרסדס היה לשיר. ולבטח היא היתה רוצה לשיר לכם גם בסוף הזה. כך היינו רוצים לזכור אותה, וכך גם עליכם לזכור אותה".
הזמרת בת ה-74 אושפזה בבואנוס איירס לפני שבועיים בשל בעיות בכבד. מאז קרסו כל המערכות בגופה, ובימים האחרונים מצבה היה קריטי, היא היתה בתרדמת ומונשמת. חברים, בני משפחה, שותפים ליצירה ואף שרי ממשלה ביקרו אותה בימים האחרונים. "זה נורא", אמר הרדיה, "אפשר לחזות את הדברים האלה בעתיד הרחוק, אבל אז זה באמת קורה - והכאב הוא עצום. הלב שלי נשבר".
סוסה היתה צלולה עד הסוף. הרדיה מספר שבאחד הימים האחרונים בנה ביקש להעביר את ערוץ החדשות שהבהב בטלוויזיה מול מיטתה. "לא, תשאיר את זה", היא ביקשה, "זה מעניין אותי". סוסה הכירה את מרבית הסכסוכים בעולם ונשאה את קולם של חסרי הזכויות ולוחמי החופש באשר הם. פעילותה של מי שכונתה לא פעם "הקול של חסרי הקול", הביאה לה לא מעט פרסים ותארים.
ב-1995 היא קיבלה את תואר "אשת השנה" מטעם האו"ם, היתה שגרירת רצון טוב של יוניצ"ף לרווחת הילדים בדרום אמריקה וקיבלה תארי דוקטור לשם כבוד מאינספור אוניברסיטאות בעולם (כולל חיפה). את ההופעה האחרונה בארץ הקדישה לארגון זכויות האדם אמנסטי, שהעניק לה פרס מיוחד על פעילותה למען זכויות האדם בכלל וזכויות הנשים בפרט. "אנו מצרים על הסתלקותה של לוחמת אמיצה למען זכויות אדם ויוצרת בחסד", נאמר בהודעת הארגון, "מרסדס סוסה היתה דוגמה ומופת לאמנית המשלבת ביצירתה את ערכי זכויות האדם".
מרסדס היידה סוסה נולדה ביום העצמאות של ארגנטינה, 9 ביולי, ב-1935. הקשר הסמלי בינה לבין מולדתה - זו שמאוחר יותר תגרום לה כל כך הרבה צער ותיתן לה כל כך הרבה אהבה - לא נגמר כאן: מקום הולדתה הוא הכפר סן מיגל שבמחוז טוקומן, בו הוכרזה עצמאותה של ארגנטינה. כנערה בת 15 שאהבה לשיר ולרקוד, היא ניגשה לתחרות זמר של תחנת רדיו מקומית וזכתה בפרס הראשון: חוזה הופעות לחודשיים. עד גיל 21 כבר הכירה את בעלה הראשון, המלחין והמפיק אוסקר מתוס, והחלה לשיר משיריו. יחד הם היו מעמודי התווך של "התנועה לזמר החדש", ששמה לה למטרה לאחד את המוזיקה הארגנטינאית, נגד השתלטות של מקצבים זרים.
ההצלחה הראשונית באה לה דווקא באורוגוואי השכנה. בתוך ארגנטינה היא עדיין לא המריאה, אם כי היתה אהודה במיוחד על חברי הקהילה היהודית - התיאטרון היהודי בבואנוס איירס היה בין הבודדים שחזר והזמין אותה להופעות. ואז הגיע פסטיבל הפולקלור השנתי בקוסקין, עם הכוכב הגדול חורחה קפרונה, שהיה אמור לשיר שני שירים, וויתר על אחד מהם כדי להעלות לבמה את הזמרת הצעירה. ההימור השתלם, והחשיפה הארצית הזניקה אותה בן לילה למעמד של כוכבות.
אבל אפילו ההצלחה הגדולה של "לה נגרה" ("השחורה" - על שום שערה האינדיאני השחור)
השנים באירופה עזרו לחשוף אותה כזמרת בינלאומית, והגלות חידדה את האופי המחאתי של שירתה ופעילותה למען זכויות האדם. כשחזרה לארגנטינה אחרי שנים היא כבר לא היתה רק זמרת מבטיחה, מרסדס סוסה הפכה ל"קול של דרום אמריקה", לאגדה . סוסה הקליטה יותר מ-40 אלבומים ושיתפה פעולה עם אמנים מסגנונות שונים וממדינות שונות.
סטינג, לוצ'יאנו פברוטי, שאקירה, ג' ואן באאז והיוצרים הספרדים חואן מנואל סראט וחואקים סבינה הם רק חלק מבני המזל. אלבומה האחרון "קנטורה", שיצא לשוק בתחילת השנה, מועמד לשלושה פרסי הגראמי הלטיני בטקס שייערך בחודש הבא בלאס וגאס.
בשנים האחרונות היא מיעטה להופיע. הגיל, תלאות החיים והמחלות נתנו בה את אותותיהם, ועם זאת, היא לא הצליחה לוותר על הקהל. בהופעות האחרונות שלה בארץ היא כבר בקושי קמה מהכיסא, אבל השניות הס? פורות שבהן עמדה על רגליה ואף ניסתה את כוחה בריקוד קטן הוציאו את הקהל מגדרו.
אלפים צפויים לעבור על פני ארונה ומאות כבר שיגרו תנחומים דרך אתר האינטרנט הרשמי והעמוד שלה בפייסבוק. את אחד המעריצים הגדולים שלה בישראל, דובי לנץ, תפסה הידיעה בביקור בטייוואן. בראיון לגלי צה"ל הוא שחזר שוב את הסיפור על סוסה שסחבה אותו להופיע בפני מעריצה שלה ברמת אביב, שהייתה חולה ומרותקת למיטתה. לנץ לא הצ? ליח להשלים את הסיפור. ב"היא ישבה עם הגיטרה למרגלות המיטה" נשבר קולו בדמעות, והשידור נדם לכמה שניות. "היא היתה פצ'ה? מאמא, אמא אדמה", הוא עוד הצליח לומר על מי שהיתה לא רק אמנית דגולה אלא אדם גדול, "היא היתה טיפוס יוצא מן הכלל".
אחד הקולות הגדולים של המאה ה-20 נדם אתמול בבוקר, לא רק בכל מקום בו דוברים ספרדית, אלא בכל מקום בו שרים את שירת האדמה ובכל מקום בו מקדשים את החיים. "היא חייתה את 74 שנותיה במלואן והגשימה, למעשה, כל מה שרצתה", אמר בנה של סוסה, פביאן מתוס, בימים שקדמו למותה. ולנו, הנותרים מאחור, נשאר רק הקול והקאנון המופלא של שיריה, ו"גרסיאס א-לה וידה", המנון ה"תודה לחיים" המופלא, זה שמסמל יותר מכל את מרסדס סוסה דווקא ביום מותה. .
נא להמתין לטעינת התגובות
