זה לא ספיינל טאפ

"אנוויל - סיפורה של אנוויל" הוא סרט תיעודי המציג את סיפורה של להקת הרוק הכבד אנוויל, שנאבקת על קיומה כבר 30 שנה. בריאיון מיוחד מספר סולן הלהקה על הקשיים ועל הכמיהה לאהבת הקהל: "אני מקווה שיזכרו אותנו בתור להקה שמעולם לא ויתרה"

תומר יודלביץ | 30/9/2009 12:16 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בדקות הראשונות של צפייה בסרט "אנוויל - סיפורה של אנוויל" נראה שמדובר בעוד מוקומנטרי בסגנון "ספיינל טאפ": גיטריסט שמנגן עם ויברטור, רוק כבד עם ליריקה סטריאוטיפית ומשפטים מגוחכים של חברי הלהקה. תוסיפו לכך את העובדה שלמתופף קוראים רוב ריינר, ממש כמו הבמאי של הסרט משנת 1984, ואת העובדה ששמות כל אלבומי הלהקה בנויים על אותו משחק מילים מגוחך - ויהיה לכם קצת קשה להאמין שמדובר באנשים אמיתיים.
 

הסרט, שבוים על ידי סשה גרבאסי (התסריטאי של "הטרמינל") מספר את סיפור הידידות של הגיטריסט והסולן סטיב "ליפס" קודלאו, ושל ריינר, שהקימו יחד את הלהקה הקנדית אנוויל לפני קרוב ל-30 שנה, והבטיחו לעצמם שימשיכו לעשות מוזיקה גם כשיהיו זקנים.

אלא שהדברים לא התנהלו כמתוכנן - אנוויל זכתה ל-15 דקות התהילה שלה בתחילת שנות ה-80, אבל לא יותר מזה, ולמרות שבסרט מופיעים מוזיקאים ידועים כמו לארס אורליך ממטאליקה, סלאש ואחרים, המספרים על חשיבותה בפיתוח סגנון ההבי-מטאל, חבריה עדיין צריכים להתפרנס מעבודות זמניות על מנת להחזיק את ראשם מעל למים.

"הבעיה הגדולה שלנו הייתה מחסור בהנהלה", מספר ליפס בשיחה עם nrg מעריב. "ככה אתה לא מקבל עסקאות תקליטים טובות, אין לך סיבוב הופעות הוגן, דברים לא הולכים טוב".

ובאמת, במהלך הסרט, אנו עוקבים אחר סיבוב ההופעות הכושל של הלהקה ברחבי אירופה, כשלעתים מגיעים אליה אנשים ספורים בלבד. שיא האבסורד הוא בהופעה בפראג, בה מנהל המועדון מנסה לשלם ללהקה באמצעות מרק גולאש.

למרות הכישלון, מחליטים ליפס וריינר שהנה, עכשיו הם הולכים לעשות את זה, ופונים למפיק הוותיק כריס צנגרידס (שעבד עם אוזי אוסבורן ואפילו הפיק מספר אלבומים לסטלה מאריס שלנו), על מנת שיפיק את האלבום הבא שלהם. אבל בשביל לעשות זאת דרוש כסף, אותו לווה ליפס מבני משפחתו.

אתה חושב שהאופן שבו הצגתם את עצמכם בהופעות גרמה לתקשורת ולמבקרי מוזיקה לראות בכם להקה לא רצינית?
"אני לא יודע, זאת שאלה מאוד קשה. תראה, יש לנו מופע מדהים שלרוב הלהקות אין. לדעתי, זו הופעה מכובדת גם אם המבקרים אוהבים אותה וגם אם לא, אבל הנקודה המרכזית היא שאם אין לך הנהלה אתה נאבק, ואנחנו נאבקנו 30 שנה, ורק עכשיו בגלל הסרט הדברים משתנים".
פוסטר הסרט
אנוויל - סיפור אמיתי פוסטר הסרט

ליפס וריינר הם שני אנשים שונים מאוד אחד מהשני, והתסריט מדגיש את ההבדלים בין הסולן המוחצן והדברן לבין המתופף השקט והמופנם. הסיפור המופלא מתמקד במאבק של הצמד כנגד העולם, כנגד המשפחה שכבר לא סומכת עליהם, כנגד המעריצים שכבר לא מגיעים להופעות וכנגד הזיקנה. בניגוד ל"ספיינל טאפ", מדובר כאן בסיפור אמיתי ומרגש המתאר ידידות בין שני חברי ילדות שלא מוכנים לוותר על החלום שלהם להיות מפורסמים, ולקבל מחדש את כבודם האבוד.

"כשסשה סיפר לי מה הוא הולך לעשות, הוא אמר לי שהסרט יהיה על הידידות שלי עם רוב, ושהלהקה תהיה בירכתיים", מסביר ליפס. "יחד עם זאת הוא טען שהוא יגרום לאנשים לרצות לראות את ההופעות שלנו, ואם

הכל ילך לפי התוכנית, ישר אחרי הסרט נוכל להופיע. בסופו של דבר כפי הכל באמת הסתיים כפי שחשבתי וזה התאים לחיזיון שלנו".

"אנוויל - סיפורה של אנוויל" זכה הן להצלחה בקופות והן לאהדת המבקרים, ובאמת החזיר מעט מהכבוד האבוד של חברי הלהקה - לאחר תקופה ארוכה שלא הייתה להם הנהלה, כיום יש חברה שמנהלת אותם ובנוסף, סיבוב ההופעות שלהם מסודר, והם אפילו זכו לחמם את AC/DC בבוסטון בקיץ שעבר.

"אני מקווה שיזכרו אותנו בתור להקה שמעולם לא ויתרה, בתור להקה שהאמינה בעצמה". מסכם ליפס. "אני חי את החלום שלי על בסיס יומי. כל מה שקורה עכשיו זה החומרים הטובים יותר שמגיעים בעקבות עבודה קשה של 30 שנה, וזה הכל".

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים