סיפור אחד ודי: ספרי ילדים מצחיקים
קשה למצוא ספרי ילדים שבהם הסיטואציה הקומית היא מוטיב מרכזי ולא הבלחה חד פעמית, אבל יותם שווימר התאמץ ומצא שניים: "הפרה שהטילה ביצה", ספר אידאלי להצחקת בני 3-5, ו"היפהפיה המתעוררת" - פארודיה מושחזת על היחסים בין המינים
הפרה שהטילה ביצה.
"הפרה שהטילה ביצה" מאת אנדי קטביל, נטוע במסורת ארוכה בספרות הילדים המציגה אירוע יוצא דופן המשפיע על כל הדמויות ביצירה. ייחודו של הספר אם כן, הוא לא בעצם האירוע המיוחד, כי אם בשרשרת האירועים המפתיעה לאורך העלילה. מתחילתו ועד סופו של הספר, נשמר האפקט המפתיע, הבלתי סביר, באופן כה מרשים עד כי הדמויות והקוראים אינם יודעים למה לצפות.
סיפור המעשה עוסק במרגלית, המתוסכלת מכך שהיא פרה רגילה – היא אינה רוכבת על אופניים או מבצעת עמידת ידיים כשאר הפרות. התרנגולות הרכלניות מתגייסות לעזרתה וטומנות ביצה בין רגלייה. הפתעתה של מרגלית, המשוכנעת כי הטילה ביצה, מתוארת בצורה גרפית: היא פוערת את פיה בזעקת הפתעה והטיפוגרפיה של דברייה משתלטת על כל הדף.
הפרות שמקנאות במרגלית חושדות שמשהו לא כשורה ומשכנעות אותה לדגור על הביצה. לבסוף, הביצה בוקעת וממנה יוצאת תרנגולת. אך מה שנדמה כחזרה של ההגיון והסדר הטוב משתבש כאשר התרנגולת פוצחת בקריאת "מו" קולנית. סיפורה המשעשע של מרגלית בנוי לכל אורכו מקשירת קשר והתרתו. הדמיון וחוסר ההגיון משחקים תפקיד מרכזי באופן בו מוצג הסיפור, שכן אנו מבינים מיד כי עלינו להניח בצד את כל מה שידוע לנו על עולם החי.
לפיכך, אם יש מסר בספר, הרי הוא בדבר כוחו של הדמיון וההתמדה. כאשר הפרות מבקשות להשליט סדר על האירוע יוצא הדופן, הן עושות זאת על פי חוקי ההגיון - דגירה על ביצה. אולם, בעולם הדמיון, לא ניתן להכריע את החריגות מן הריאליזם על ידי פעולה רציונלית, ועל כן, תוכניתן נכשלת. לעומתן, מרגלית, אשר האמינה כי האירוע יוצא הדופן אכן התרחש, הצליחה לבססו בעולם המציאות עם דגירתה על הביצה.
אך גם אם לא נתעמק במסרים הטמונים בספר, נמצא בו איכויות רבות. ראסל איטו אייר את הספר בקווים חדים והדמויות מאוירות על גבול האבסטרקט. הרבה קריאות פליאה יש בספר והלוע של הזועקים מאויר כמעין מערבולת. דמותה של מרגלית מעוררת סימפתיה ומשעשעת גם יחד. אין ספק כי האיורים ההומוריסטים, מלאי החיות והדמיון, מוסיפים לאפקט הקומי. ואכן, מעל לכל זהו ספר מצחיק שהקריאה בו מזמנת הפתעות בכל דף. ילדים בני 3-5 יתמלאו חדווה רק למשמע שם הסיפור, ובטוחני כי לא יחדלו מלצחוק לאורך ההקראה.
הפרה שהטילה ביצה. מאת אנדי קטביל, איור: ראסל איטו, תרגום: שהם סמית ואמנון כץ, הוצאת "כנרת", עמ' לא ממוספרים
מי יעיר את הנסיך?
"היפהפיה המתעוררת" מאת ליאה וילקוקס, מצטרף לשורה ארוכה של עיבודים ליצירות קלאסיות. הבעיה עם עיבודים שכאלו היא לרוב התרחקות מן האווירה שמשרה היצירה. במקרה זה, המעשייה המפורסמת, "היפהפיה הנרדמת", משתנה כמעט לגמרי, אך וילקוקס מצליחה ליצוק משמעויות חדשות והאינטרפטציה שלה אינה חותרת תחת הסיפור המקורי, כי אם חושפת אפשרות אחרת למעשה. אפשרות המזמנת שלל רגעים קומיים מבריקים וסיום מפתיע.
היפהפיה המתעוררת
בדומה לסיפור הקודם, הפעולה המתבקשת מן הנסיך אינה מחזירה את הסדר לעלילה. כאשר הוא מנשק אותה, היפהפיה מתעוררת מלאת זעם על כך שנישקו אותה בלי רשות ומתחילה להלום בנסיך, השוקע בתרדמת בעקבות המכה. או אז, יחסי הכוחות משתנים ועל היפהפיה להעיר את הנסיך, וזאת היא תעשה, כפי שנגלה בסוף הסיפור, במתן נשיקה.
במסווה של פארודיה מושחזת, וילקוקס רקמה סיפור חכם על היחסים בין המינים. הספר פונה לגילאי חמש ומעלה, המכירים את המעשייה
המקורית, אך ילדים מעט גדולים יותר יידעו לזהות את המתח ואף את הסלידה שיש בין המינים בגילאים אלו. כאשר הנסיך מבין כי עליו לנשק את היפהפיה הוא נרתע מכך בתחילה, וככלל, לכל אורכו של הסיפור, הוא כמו מתנער מהתפקיד שהועד לו בתור גבר. היפהפיה מזדעדעת מכך שבן נישק אותה ותגובתה מזמנת קריאה פמיניסטית, אך היא בעיקר מדגימה את האופן בו היתה מגיבה הילדה לה מקריאים את הספר, אם ילד היה מנשק אותה.
אבקש גם הפעם שלא להתעמק בתכנים ובמסרים העולים מן הספר, ולהתרכז באלמנט הקומי שבו. זהו עיבוד מקורי ורענן, המשתמש בסממנים ידועים מן המעשייה המקורית בכדי לאפשר קריאה חדשנית, שאינה עומדת בקנה אחד עם היצירה הקלאסית. איוריה הנהדרים של לידיה מונקס, זוכת פרס "סמרטיס" היקרתי, משרים אווירה אגדתית, בשילוב הומור וצבעוניות, המעצבים את העלילה המצחיקה בצורה מושלמת. זהו ספר שהקריאה בו מעלה חיוך מן הרגע הראשון ועם כל הפתעה, מתגברים הצחוק וההנאה.
היפהפיה המתעוררת. מאת ליאה וילקוקס, איורים: לידיה מונקס, תרגום: רמונה די-נור, הוצאת "איגואנה", עמ' לא ממוספרים
נא להמתין לטעינת התגובות
