דו חיים: ריאיון עם טרמפולינה
הם לא יפים כמו דנקר ובוטנר (טוב, דנקר), לא מצליחים כמו אבי סינגולדה ולא מקושרים כמו אברהם הירשזון אבל הצמד החדש, טרמפולינה, המורכב מתומר יוסף ומבנו הנדלר, יצליח להחדיר לכם מסרים מחאתיים באמצעות גרוב קופצני. והכול מאהבה. בעיקר לישראל ("זאת הארץ הכי מדהימה בעולם, וזאת חרא של מדינה")
אף אחד מהגורמים המעורבים בשיחה לא דיבר עם "ההוא שידבר עם נו, זה שייתן מילה לזה מהעירייה, שיעביר להוא את מה שאז דיברו, ההוא שמסדר את כולם בחצי שנייה" (מתוך "הקומבינטור", סינגל הבכורה של הטרמפולינה, הרכב המחאה החדש והמקפיץ של תומר יוסף ובנו הנדלר).
מצד שני, זה לא שיוסף והנדלר באמת מנסים להיתפס כאן כיוצרים תמים וטהורים. מחאתם המנענעת מופנית בעיקר כלפי קומבינטורים ותיקים, מנוסים ובעלי השפעה רבה מהם, כמו שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון (הנדלר: "תאר לך שהוא היה בחבר'ה שלך, והוא היה זה שאחראי על הכסף שלך"), ראש עיריית ירושלים לשעבר טדי קולק (יוסף: "שמעתי אותו פעם אומר 'כן, דיברתי איתו ואמרתי לו שיגיד להוא שאני מבקש שההוא יגיד להוא כן'") וחברות התקליטים הגדולות בארץ (הנדלר: "קיבלנו הצעות משתיים כאלה, אבל זה תמיד בקטע של 'תביא לנו הרבה אחוזים וננסה לעשות ממך משהו'").
במילים אחרות, הטרמפולינה הזאת, שנחשפה בראשונה ב"עבודה עברית 2" עם קאבר ל"עברתי רק כדי לראות" של אסתר שמיר (יוסף: "לא ממש עשו שם משהו כדי לקדם את השיר הזה, ובכל זאת הוא בלט מאוד"), פוסחת מראש על הקומבינות הקטנות, שבין אמן לחברו.
"אף אחד לא ימות מזה שלמישהו יש קומבינות בגלגלצ", מסביר יוסף. "אנשים מבינים מתי קומבינה לא מזיקה, ומתי זו קומבינה שיש למחות עליה. 'הקומבינטור' מכוון למקבלי ההחלטות בארץ, לאלה שיש להם השפעה על כולנו".
אתה מתכוון לאלה שסיימו את בית הספר לקומבינות ע"ש צה"ל?
יוסף: "מה פתאום, זה מתחיל כבר בחדר לידה".
הנדלר: "כן, התינוקות עושים ביניהם קומבינות בלי שאנחנו יודעים. כל המדינה הזאת הוקמה בקומבינות".
יוסף: "זה משהו שהושרש פה בהוויה שלנו. זאת הארץ הכי מדהימה בעולם, וזאת חרא של מדינה".
יכול להיות, אבל בתקופה האחרונה דווקא צצו כמה שינויים חיוביים בעניין הזה. לפחות בכל מה שנוגע למוזיקה, שעוברת כאן, כמו בכל העולם, מהפכה רצינית בקטע של מעבר הכוח מבעלי ההון לאמנים.
הנדלר: "נכון, עם איך שהדברים עובדים היום, אין לך שום טעם למכור את נשמתך לסלולר או לחברת תקליטים. אתה לא צריך את ההשקעה שלהם. בטח לא בשביל משהו בסגנון שלנו. כמה אתה חושב שכבר עלה לנו לעשות את האלבום הזה?".
רגע, כמה עולה היום קיו-בייס (תוכנת מוזיקה פופולרית)?
יוסף: "איזה עולה, הקיו-בייס צרוב".
הטוויסט בעלילה הוא שלא מדובר כאן בהרכב הארדקור-פאנק שמפגיז את הבאסה שלו על בעלי השררה וההון בדיסטורשנים מטונפים. הטרמפולינה הדאנסהולית הזאת נבנתה בעיקר בשביל הכיף. המסרים החברתיים שלה אמורים להיקלט הרבה אחרי שהרגליים והישבן קיבלו את מנתם. זה לא ממש אמור להפתיע את מי שמכיר את יוסף כסולן האנרגטי של הבלקן ביט בוקס (וקצת פחות מאלבומי הסולו שלו, ה"כבדים" יותר), ואת הנדלר רק בתור אחד מבכירי הבסיסטים של סצנת הרגאיי המקומית (וקצת פחות מהעבודות היומיות שלו עם ברי סחרוף, דויד ברוזה ואבי טולדנו), אבל אין בכך כדי להוריד מערך הדיון בנקודת המוצא העדכנית שלהם.
האם באמת ניתן לגרום לטקסטים רציניים וחריפים לחדור ביעילות לתודעה גם כשהם מונחים על צלילים וביטים שמכוונים לרגליים? יוסף (34, נשוי פלוס אחד, "אל תדאג, כדי שאישה תפרק להקה צריכים להיות בה ארבעה חברים. עובדה שהפט שופ בויז עדיין יחד") והנדלר (31, "רווק פלוס ג'ירפה"), שמשתפים פעולה כבר משהו כמו תשע שנים (בהופעותיו של
"אנחנו לא מוזיקאים מהסוג שיעשה בלדות", אומר יוסף, "זה לא מה שבוער בנו. אנחנו בקטע של גרוב, ביטים וגם של המחאה הזאת. אנחנו מביאים את המחאה ממקום של אופטימיות, מרחבת הריקודים. תאמין לי שזה מתחבר גם ככה, ואפילו יותר טוב".
הנדלר: "הייתי יכול לבוא ולהגיד 'וואלה, אני כבר אחרי גיל 30, אז אעשה עכשיו בלדות אקוסטיות כדי להצליח בגלגלצ'. אני יודע בדיוק איך לעשות את זה במתכונת הזאת, אבל אני מעדיף לעשות את זה אחרת".
יוסף: "אנחנו לא אנשים דיכאוניים במהות שלנו. אנחנו בצד השמח. העשייה שלנו באה מתוך זה. אם אני אכתוב שיר התאבדות עם גיטרה אקוסטית, זה לא ישקף את מה שאני מרגיש עכשיו, כי אני לא רוצה למות".
הנדלר: "זה נכון לגבי נושאים אישיים באופן כללי. יש אלף שירים כמו 'אתמול הלכתי איתך בשדרה והיום את איננה', אבל הקהל בארץ פתוח גם לדברים אחרים, וזה פספוס שאנשים לא עושים אותם. הקהל פה אחלה לגמרי, ומשום מה מתייחסים אליו בזלזול".
באיזה אופן, למשל?
יוסף: "תשמע, הדבר הכי לא מעניין במוזיקה הישראלית זה תקיעות. אנשים תופסים איזה שטיק ורוכבים עליו במשך קריירה שלמה. לישראלים קשה לפעמים עם דברים שבאים לחדש, לעשות משהו לא מוכר, אבל יש פה הרבה יוצרים מעניינים ויש קהל עצום לדבר הזה".
הנדלר: "קח לדוגמה את היהודים. אם מחר הם יעשו דיסק בלי גיטרות, רק עם סאמפלרים ומקלדות - אני אשמח לשמוע אותו. גם אם סאבלימינל יוציא פתאום סינגל שמאלני בטירוף, יעניין אותי לשמוע אותו".
ובכל זאת, יוסף והנדלר - שני אנשים שסימנו וי על במות רבות בחו"ל - חוזרים וטוענים שהטרמפולינה שלהם מחוברת, בראש ובראשונה, לישראליות. עושה רושם שהיא באה מתוך צורך בהשלמה מקומית להצלחה הבינלאומית של בלקן ביט בוקס. "ככל שאנחנו מסתובבים יותר בעולם ורואים יותר מקומות, אנחנו יותר מבינים שהמקום שלנו הוא פה ושאנחנו אוהבים אותו", אומר יוסף. "אלה יחסים של אהבה-שנאה כאלה".
הנדלר: "כולנו חיים פה תחת איזשהו תדר כזה שעושה טוווו כל היום ברקע, ואנחנו לא אומרים כלום כי אנחנו רגילים לזה, אבל ברגע שזה יפסיק נגיד'וואי, איזה כיף פתאום בלי הטוווו הזה ברקע'".
טוווו?
"נו, הסכסוך היהודי-ערבי, הדתי-חילוני, העשיר-עני, האשכנזי-מזרחי - כל הדברים האלה".
לא נראה שבמקרה שלכם הסכסוך האשכנזי-מזרחי משחק תפקיד.
"בוא נגיד ככה: אם היית מראיין אותנו בסבנטיז, הכותרת שלך בטח הייתה 'תימני ואשכנזי משתפים פעולה'. היום זה כבר לא יהיה ככה, אבל ברור שזה עדיין קיים. כשבנאדם מדבר אליך במבטא רוסי, אתה לא מקשיב למה שהוא אומר, אלא לאיך שהוא אומר את זה".
בגדול, זה הצד העצבני והרציני של הטרמפולינה. בצדה השני יש כמות זהה של קלילות ודאחקות. וכן, כששני ההפכים הללו מגיעים באריזה אחת של מילים, לחן ומקצב, זה בהחלט מבלבל מעט. ברגע אחד אתה משוחח עם יוסף ועם הנדלר על נושא כאוב וכבד ראש כמו גלעד שליט (הנדלר: "הוא היה יכול להיות החבר הכי טוב שלנו"), ובמשנהו אתה מוצא את עצמך נבוך ממשחקי מילים כמו "עכשיו בוא תנסה למצוא צלי טוב" (הנדלר), או "תראה, דלי!" (יוסף).
"אנחנו עושים מוזיקה ששוברת את החוקים", מסביר הנדלר. "הקונסטלציה שלנו אחרת ממה שמקובל. קח לדוגמה את להקת כל החתיכים אצלי ושאר הלהקות שקמות עכשיו. אנחנו עובדים אחרת, יותר כמו גנארס בארקלי, למשל, שזה בסך הכול מפיק וזמר שכל אחד מהם עושה משהו".
או כמו רן דנקר ועילי בוטנר, למשל.
הנדלר: "כן, רק שאנחנו עושים את זה תחת שם אחד".
יוסף: "ואצלנו אין דוגמן".
הנדלר: "את עילי בוטנר אני דווקא מכיר. הוא אחלה בנאדם".
לא הייתם מצרפים אותו לטרמפולינה.
יוסף: "מן הסתם, לא".
ואני מניח שגם לא את אבי סינגולדה.
יוסף: "מן הסתם, לא".
מי עוד לא עושה לכם את זה כאן?
יוסף: "האמת? האחרון של רוני ידידיה ממש אכזב אותי".
הנדלר: "די נו, תומר, גם אותו אני מכיר, זה לא יפה".
טוב, בסדר, נוריד אתכם מזה. אילו סוגים של אלכוהול ו/או סמים הולכים הכי טוב עם הטרמפולינה? יוסף: "כל אלכוהול וכל סם".
הנדלר: "לא, מה פתאום. בעיקרון, רגאיי זה גאנג'ה, אבל לא תמיד יש כסף לזה, אז קונים חשיש. את הקוק, האקסטות והאם-די-אם-איי נשאיר לסקאזי".
או לרמיקס של סקאזי ל"הקומבינטור".
הנדלר: "עזוב, אין לנו כרגע אלפיים דולר לשלם לו על רמיקס. מה שכן, אם בכיף שלו לעשות את זה בחינם - אין בעיה, שייקח את הערוצים ויעוף על זה".
נא להמתין לטעינת התגובות
