מדף הספרים של אורי מרק
הזמר אורי מרק נוזף בעצמו מאז שקרא את יואל הופמן, ונזכר בהיכרות המחודשת עם עמוס עוז בשדה תעופה באתונה. 10 ספרים נבחרים
יום אחד סיפר לי חבר על סופר שבורא עולמות, שבז לחוקי הפיזיקה, שגורם לשמש לנזול אל האדמה. גיליתי פלא. דמיון ללא גבולות, שכלול כללי התחביר עד כדי היעלמם לפרקים, חמלה עד בלי די. מאז ומתמיד בחרתי בציות לחוקי ההיגיון. הרציונלי גבר אצלי בלי מאמץ על האמוציונלי, השכל ביקש לשלוט בגחמות ביד רמה. מאז הקריאה בספריו של הופמן אני מרבה לנזוף בעצמי על היעדר דמיון, תעוזה, מחשבה נטולת מחסומים. אם מעת לעת אני מצליח להגות מחשבות טרופות שמתנשאות למחוזות פראיים - הרי שהופמן אחראי לכך.
בן גוריון - מיכאל בר זוהר
החיבור העצום הזה על דרכו המדינית של בן גוריון גנב אותי לתוכו כמו שאף ספר מתח לא עשה קודם לכן. איזו דרך חתחתים עבר היישוב היהודי בארץ עד הקמת המדינה! נפעם קראתי על הכנותיו הקדחתניות של בן גוריון למלחמת העצמאות. התקשיתי להאמין שבאביב 1947 ראו בכירי ההגנה בבן גוריון משוגע - כשהרצה בפניהם על הצורך הדחוף במטוסים, בטנקים, בתותחים.
המחברת הגדולה - אגוטה כריסטוף
ספר שלם שנכתב בגוף ראשון רבים? יצירה שאין בה אני, או רגשות, או חמלה? ועם זאת, כמה חמלה התעוררה בי לשני האחים האומללים. ימים התהלכתי חושב עליהם, על נוף ילדותם - אם אפשר לכנות כך את שנותיהם הראשונות - על סופו של הספר. לעניות דעתי, היכולת לספר כך תקופה, להוציא את נפשו של הקורא אל הגיבורים בלי שום סחיטה רגשית - זוהי ספרות גדולה.
סיפור של גרמני - סבסטיאן הפנר
כשהייתי בסוף שנות העשרה לחיי הטרידה אותי השואה באופן כמעט כפייתי. האכזבה מהאדם - ככל שהעמקתי לקרוא על השואה - ייאשה אותי כפי שלא ייאש אותי דבר קודם לכן. הגרמנים עניינו אותי יותר מהיהודים. את סיפורו של סבסטיאן הפנר, גרמני שעזב את גרמניה ב-1938 ולימים הפך להיסטוריון, קראתי בשקיקה. הפנר מספר בגילוי לב נדיר על חייו, החל מילדותו כילד במלחמת העולם הראשונה, ועד לחוקי נירנברג והגיוס לשורות הנאצים. והכל מזווית של אדם מהשורה.
שיחת העיר - זיגפריד לנץ
בחנות "הנסיך הקטן" ברחוב קינג ג'ורג' בתל אביב עמדו ספרים למכירה במחיר שבעה שקלים וחצי (ארבעה ב-30). בחרתי בספר ישן ודהוי בהוצאת "עם עובד", שמספר על דילמה קשה של עיר המצויה תחת הכיבוש הנאצי. למרבה הפתעתי מצאתי בו אוסף של פנינים. אביא ארבע מהן: "אדם הוא חופשי כשבכוחו לקבוע את ייסוריו"; "מותר לאדם להחזיק בעקרונות רק כשהוא מוכן לוותר עליהם ברגע הנכון"; "לפעמים נוח יותר למות למען השקפה מאשר לשרת אותה בחיים חסרי השלמות"; "כדי להכיר עיר עליך לשמש בשני תפקידים: להיות נרדף ורודף".
העד - ז'אן בלוך מישל
דיפלומט צרפתי כתב שלוש נובלות שעשו דרכן לידי המתרגם הנפלא ירוחם לוריא. הנובלה הבולטת מבין השלוש, "העד", הטרידה את מנוחתי ימים ארוכים. אפסותו של האדם מתערבבת בגדולתו. ייאוש, רגשות אשם וכאב שאינו נגמר. שלושת המכשולים שאדם שצריך לצלוח רוכזו לכדי עלילה מרתקת. משפט אחד מהספר - "יהא יופיו של אור יום אשר יהיה, אין הוא שווה בטורח היקיצה" - הפך לשורת הפתיחה של שירי "(ים המלח)", שמופיע באלבום הבכורה שלי.
הברלינאי האחרון - יורם קניוק
פעמיים נתקלתי בקניוק ברחובות תל אביב, אך לא העזתי להחליף איתו מילה. למרות זאת, אני נושא אליו חיבה מעבר להערכתי אליו כסופר. הישירות, אבחנת העיקר, היעדר החשש לומר אמת לא נעימה. בספר "הברלינאי האחרון" המעלות הללו באות לידי
הזקן והים - ארנסט המינגווי
אדם יוצא לפרנסתו לעומק הים. נתקל בדג אימתני. נלחם בו מלחמת ענקים. חוזר לבסיסו. העלילה הזאת בקלות יכלה להפוך לספר ילדים. אך לא. הספר הזה הותיר בו רושם על היכולת לספר סיפור כל כך גדול על מעשה שבשגרה. ואולי גם נשאתי עיניים אל הדייג האצילי משום שלוש רתיעות שלי: מהים, מהמאבק ומעבודת הכפיים. ייתכן שהמינגווי (אחריו הייתה זו הלמידה על ענקי העלייה השנייה) הוא שהצית בי כמיהה לעבודות הגוף.
שירים שימושיים - דוד אבידן
רק לעתים רחוקות אני פוגש בשירה שמטלטלת אותי, שמשתלטת עליי, שמנסחת עבורי תשובת לתהיות שלא הייתי בשל אפילו להגדירן. בספרו "שירים שימושיים" אבידן עזר לי להבין, במידת מה, שאלות מטאפיזיות שספק אם הייתי מבין בלעדיו. חודשים ארוכים ניסיתי לעמוד על המהפכה הקופרניקאית של קאנט, עד שנתקלתי בשירו של אבידן "תפילת הדרך": "קרעתי בעצמי קריעה גדולה / והייתי לא עם ולא גולה / ולא מנחם ולא אם שכולה / ולא מקום / ואם עולמי אינו מקומי / אני מקומו של עולמי / ומשם קיומי ומכאן סיומי / שלומשלום".
מיכאל שלי - עמוס עוז
לפני שנים-מספר קראתי את ספרו של עוז "קופסה שחורה". חליפת המכתבים הבדיונית הזאת לא עוררה בי עניין מיוחד, ותהיתי על שום מה הפך עוז לבכיר הסופרים שלנו. כשהתגלגל לידיי ספרו "מיכאל שלי", התהייה חלפה כלא הייתה. רבות נכתב על הזוג גונן בכלל ועל דמותה של חנה בפרט, ואינני מרגיש שיש לי מה להוסיף בעניין. אומר רק שחוויית הקריאה (בנמל התעופה של אתונה) הייתה בשבילי כמה שעות של חסד.
אלבום הבכורה של אורי מרק (25), "לא לדבר על מין", יצא לחנויות לפני ארבעה חודשים. ביום שישי הקרוב (25.9) הוא יופיע עם ההרכב שלו במסגרת פסטיבל האינדי "חוצמזה", בקיבוץ פרוד שבגליל העליון.
נא להמתין לטעינת התגובות
