פנינה מוזיקלית: על החדש של פרל ג'אם

בחצי שעה בלבד, מוכיחה להקת הגראנג' משנות ה-90 שהיא עדיין רלוונטית עם אלבום נגיש וכייפי. תומר יודלביץ אפילו מתיימר לקרוא לזה פופ

תומר יודלביץ | 23/9/2009 12:36 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
חודש ספטמבר כנראה הולך להיות אחד החודשים העמוסים לחובבי מוזיקת הגראנג' מאז ראשית שנות ה-90. שתיים מתוך ארבע הלהקות הגדולות שיצאו מסיאטל - פרל ג'אם (שכוללים גם את מאט קמרון המתופף של סאונדגארדן) ואליס אין צ'יינס - מוציאות אלבום חדש בהפרש של שבוע בלבד. ובעוד שאלבום האולפן הקודם של האחרונים יצא לפני קרוב ל-14 שנה, פרל ג'אם היו פעילים במשך כל הזמן לא רק מוזיקלית, אלא גם סביבתית, באינספור פרויקטים.
 
 
לאחר המאבק כנגד המדיניות של ממשל בוש והתייצבות לצדו של ברק אובמה שנבחר כנשיא ארצות הברית, ניתן לראות שסוף סוף ירד נטל העולם מעל כתפיהם הרחבות של חברי פרל ג'אם, ועל כן באלבום החדש אין אזכור לבוש, אלא נגיעה בנושאים אישיים יותר.

ב-11 שירים וב-37 דקות בלבד, מוכיחה פרל ג'אם שהיא עדיין רלוונטית גם כשהיא מוציאה אלבום נגיש וכייפי. במונחים שלהם ניתן אפילו לומר ש-Backspacer" הוא אלבום פופ.

במקום לצרף ספר על כמו ב-"Vitalogy" משנת 1994, או להיות סוג של דון קישוט מוזיקלי (כמו המאבק בחברת ההופעות טיקטמאסטר), ארגנה הלהקה מחדש את כוחותיה, את הברק בעיניים והביאה לעולם את אחד האלבומים הקוהרנטיים ביותר בקריירה שלה, עניין לא פשוט בהתחשב בכך שהיא החלה לפני קרוב ל-20 שנה, שמונה אלבומים, אינספור הופעות והמון מאבקים.

לשם כך, הסתייעה פרל ג'אם בפעם הראשונה מאז 1998 בכישורי ההפקה של ברנדן אובריאן, שבהחלט עושה עבודה מופלאה מבחינה יצירתית,  וכן הצליח לשמור של הפוקוס של חברי הלהקה. עזבו אתכם מ"ג'רמי" ומהמנוני רוק, אדי ודר והחברים הוציאו שורה של שירים שמעידים שעדיין יש להם רעב למוזיקה טובה.
עטיפת האלבום
backspacer עטיפת האלבום

השלישייה הפותחת את האלבום "Gonna See My Friend" ,"Got Some" ו-"The Fixer" מהווה את אחת מפתיחות האלבומים האנרגטיות והמרשימות ביותר של הלהקה, אם לא המרשימה ביותר, והסאונד מזכיר רוק סבנטיז אימתני שנשמע כמו מפגש של טי רקס עם טום פטי.

"Just Breathe” המלודי הוא אחד השירים המושלמים והמרגשים שהלהקה הוציאה בשנים האחרונות, ב-"Unthought Known”; ודר מוציא את כל הרגש החוצה עם משפטים כמו "תראה את הגלים בחוף מרוחק מחכים להגעתך"; "Supersonic"

מזכיר את הפאנק-רוק של הסטוג'ס, ואילו "The End", השיר הסוגר את האלבום בעיבוד סימפוני, הוא אחד השירים היותר אישיים של הסולן בו הוא חושף שהוא רק רוצה להזדקן בשקט.

האם המשמעות של כל זה היא שפרל ג'אם הגשימו את כל המטרות הפוליטיות שלהם והעולם הפך למקום טוב יותר? כנראה שלא, אבל אולי הם הבינו שלעתים צריך להניח למלחמות ולמאבקים בצד ולעסוק יותר ברגש. מצדי, שהקרחונים ישטפו את כולנו, רק שפרל ג'אם תמשיך ליצר עוד אלבומים כאלה.

פרל ג'אם - Backspacer

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים