Mum סתם: על האלבום החדש של Mum
אם קיוויתם ש-Mum התבגרו, אולי כדאי שתוותרו על האלבום החדש שלהם. או חכו שיגיע הסתיו
אם כבר, אפשר לסמן בהקשר הזה את עיקשותה לדבוק בילדותיות ובבוסריות - מה שגורם כמעט לכל אלבום שלה להישמע כמו אלבום בכורה. הנטייה הזאת אמנם הייתה עשויה להכיל משהו מעניין, במידה שמלאכת שחזור האותנטיות הייתה סמויה מהאוזן, אבל זה לא בדיוק המצב: בפועל, ה"ראשוניות" וה"טריות" ש-Mum ניסו להעביר באלבום הזה גובלת בזלזול במעריציה הוותיקים.
כשלהקה לא חדשה, שכבר גידלה מעריצים שנשבו בצלילי הטווי-פופ המלנכולי והחלומי שלה, פותחת דף חדש, היא חייבת, בו בעת, להחדיר בו סממנים של צמיחה מתוך עוגן מוזיקלי מוכר ואהוב - אבל לא, זה לא נמצא בחדש שלה. סביר להניח שזו הסיבה לכך שהאלבום לא התקבל בהתלהבות יתרה ברחבי הבלוגוספירה המוזיקלית שפונה בעיקר לקוראים מאזורי האינדי.
בכל מקרה, הבסיס לדילמה הנוכחית סביב Mum - להקה שככל הנראה לנצח תישאר השלישית בחשיבותה באיסלנד, אחרי ביורק וסיגר רוס - נעוץ גם בתחלופת היתר של הנגנים והזמרות בלהקה לאורך השנים, אבל במיוחד באופן שבו הומרה האלקטרוניקה הגליצ'ית שלהם באקוסטיקה אוורירית, שמגובה בקסיו-ביט מצועצע וחמוד (למשל, ב-"Sweet Like Breastmilk in the Wind The Smell of Today Is" המצוין), או בטקסטים ילדותיים מדי ונאיביים ("If I Were A Fish", הפותח והמעצבן מעט), או בכלי מיתר דרמטיים וסמי-פרוגרסיביים ("Blow Your Nose" המיוחד והאווירתי).
קצת קשה איתם בקיצור. משהו אצלם לא ממש סגור על עצמו בימים אלה אולי זה קשור גם למשבר הכלכלי שפגע לאחרונה באיסלנד, שהפך את מה שקורה שם, בכלל, לשברירי משהו כשמחברים לזה הרכב שמלכתחילה טוען את כל נשקיו בתום ילדותי, האפקט, ככל הנשמע, מעורפל, סגרירי ומנותק.
ייתכן שעמוק יותר בתוך הסתיו, או אולי אפילו בתחילת החודש הבא, כשהם יגיעו לפה, האלבום הזה יעבור טוב יותר. בינתיים, בכל אופן, מומלץ לשמור אותו במגירה.
Mum - Know Sing Along Along To Songs You Don't
נא להמתין לטעינת התגובות
